החלבנים של פרוץ המדינה היו נושא להאשמות רבות: כל פעם שנולד ילד שלא היה דומה לאחד מהוריו – היו מלחשים בשכונה ש"זה מהחלבן", כיוון שכאמור הוא היה מגיע בשעת בוקר, הילדים בבית הספר והבעל בעבודה, אז מה נותר לעקרת הבית לעשות חוץ מסקס עם חלבן מיוזע ועייף???….
השמצה נוספת הוטלה על ראשו של החלבן הייתה, שהוא מוהל את החלב במים. לעיתים היה קשה להתווכח עם האשמה הזו כיוון שטעמו של החלב אכן היה שונה, אך כשעקרות הבית היו פונות אליו בשאלה הוא היה פותר אותן מעליו בתנועה עם ידו כאילו סילק זבוב טורדן מאפו.
בקיצור – חרא של מקצוע.
זו אולי הייתה הסיבה, או לפחות אחת הסיבות, ש"תנובה" מיהרה להעביר את שינוע החלב מכדו של החלבן – לבקבוקי זכוכית. לצורך כך התקינה תנובה בכל פינת רחוב ארגז עץ גדול עם דפנות כפולות מבודדות, (ארגז קרח של חלבן) ובמהלך הלילה היו המשאיות של "תנובה" משנעות בקבוקי זכוכית מהמחלבה ומפקידות אותם בארגזו של החלבן.
החלבן היה מגיע הרבה לפני הזריחה, היה מעמיס בקבוקי חלב לתוך מתקן ידני מפח בו היה מקום לעשרה בקבוקים, והיה צועד עם מתקן כזה אחוז בכל אחת מידיו ומציב בקבוקי חלב בפתחי הדלתות.
איך היה יודע החלבן כמה בקבוקים לשים בכל דלת? היה הסדר ידוע ועל פיו הייתה מוציאה עקרת הבית לפני לכתה לישון בקבוקי חלב ריקים ומניחה אותם לפני דלתה, וליד הבקבוקים הייתה מניחה את המעות הדרושות לתשלום עבור החלב.
חלבן הוא מקצוע נוסף מקשת המקצועות של הימים ההם, בהם ניתן השירות "עד פתח הבית".
החלבן היה מגיע לדלת הדירה בשעת בוקר, נושא עמו כלי קיבול גדול ובו החלב. הוא היה מכניס לכלי כד בנפח של ליטר ושופך את החלב לכלי שהגישה לו עקרת הבית, וזו הייתה ממהרת להכניס את הכלי לארגז הקרח, לבל יחמיץ החלב.
היו עקרות בית שהיה להן כלי גדול מאלומיניום מיוחד לחלב, אליו היה שופך החלבן את החלב מתוך כד המדידה שלו.
אגב, בחיפה, ורק בחיפה ומסיבה לא ברורה, בחלק מהבתים שנבנו בתקופת המנדט היו ליד דלתות הכניסה מן ארוניות חלב קטנות בעלות שתי דלתות. דלת אחת הייתה בחלקה הפנימי של הדירה והדלת השנייה הייתה בחלק הפונה לחדר המדרגות. ארוניות אלה אפשרו לעקרת הבית להניח את הבקבוקים הריקים והכסף על המדף שבין שתי הדלתות הקטנות ללא פתיחת דלת ביתה, ובבוקר הייתה פותחת את דלת הארונית מוצאת בה את בקבוקי החלב שהשאיר החלבן.
בקבוקי הזכוכית שהחליפו את כדי החלב של החלבן, היו מגיעים עם מכסה פיה מנייר כסף עבה. מתחת למכסה היה מצטבר החלב ומתקשה לכדי קרום, היו כאלה שאהבו להסיר את המכסה וללקק את חלקו הפנימי.
ככה זה היה, עד שבאה לעולם המצאת הפלסטיק, איתה שקית הפלסטיק האטומה בה מכרו אתהחלב במכולת החל מ – 1966, ועבר ונעלם ממקומותינו מקצוע נוסף.
להלן כמה פוסטרים ומזכרות מהימים ההם:
|
|
||
 |
|
|
 |
||
