מדי שנה בתקופת החגים, גלי כהן משרמן אוקס מאכילה 500 הומלסים בדאון טאון מתוך אמונה שרק עם נתינה ואהבת חינם יש טעם לחיים בעולם הזה
גלי כהן, לשעבר מדימונה, היא חברה מאוד מיוחדת שלי. בשלושת העשורים האחרונים היא מתגוררת בשרמן אוקס, אמא לשתי בנות ונשואה באהבה לאלדר. היא אוהבת יוגה, מדיטציות, שלוות נפש ובעיקר אוהבת בריות. בחצר שלה מסתובבות תרנגולות לצד חתולים וכלב (שאימצה מהשאלטר) ומתעופפת לה יונה מבויתת שגלי אימצה לאחר שזו נפלה כגוזל פצוע מצמרת עץ בפארק בלבואה (הייתי שם כשזו נפלה מהעץ וגלי החליטה לקחת הביתה ולהציל אותה). סיבוב קצר בחצר שלה מסביר כמה אהבה יש לגלי בלב.
בכל שנה בארבע השנים האחרונות, בתקופת החגים האמריקאים, גלי מגייסת חברות (וחברים)לפרוייקט מיוחד בו היא מאכילה כ-500 הומלסים. ללא עמותה, ובלי הרבה רעש, מינימום שימוש ברשתות החברתיות ובלי כל פרסום אבל עם אהבה גדולה בלב, ואמונה שרק עם נתינה ואהבת חינם יש טעם לחיים בעולם הזה.
זה התחיל כפרוייקט בבית הספר ״לשון אקדמי״ בוואלי שם למדה בתה. אוריה, אז החלה גלי בפרוייקט בשיתוף עם הורים נוספים מבית הספר, כשהיא מנצחת עליו.
והפרוייקט גדל אל מחוץ לבית הספר ומשתתפים בו כ 30 איש.
לשאלתי איך הכל התחיל היא מספרת שבהתחלה היתה נוסעת ברחובות ואן נייס עם הבנות ואוריה ומחלקת שקיות אוכל להומלסים, ואז לאט לאט זה גדל. ״אנחנו פשוט התחלנו וגייסנו עוד חברות בעיקר מהקהילה הישראלית, וחברים מבית הספר 'לשון אקדמי' שם שמנו ארגזים וביקשנו שמי שיכול ורוצה לתרום קופסאות שימורים, עוגיות ואפילו סבונים ודיאודורנט שישים בארגז. גילינו שכל מי שאנחנו מדברים איתו מתגייס באהבה, אנחנו זוכים להיענות עצומה של חברים בקהילה שרוצים לתת ולעזור ובזכות זה הצלחנו השנה להכין 500 ארוחות חמות ומאפים ביתיים, לגייס פריטים חיוניים להקל את חייהם של ההומלסים בשכונות לוס אנג׳לס ולתת יחס אנושי עם חיוך אכפתי ואמפתי; לזכור שכולנו בני אנוש.
גלי: ״בכל שנה לפני חג ההודיה חברים מכל קצוות הוואלי ילדים ומבוגרים מתגבשים לכוח עצום של נתינה ועזרה לקהילה חסרת הבית. מבשלים, אופים, קונים, אורזים ועושים מה שצריך על מנת שהפרוייקט ייצא לפועל בכל שנה מחדש. כולנו שמנו לב לכך שאוכלוסיית ההומליסים גדלה מאוד בשנים האחרונות. חלק מתעלמים וחלק אומרים 'אוי ווי' אבל ממשיכים הלאה, אני החלטתי לעשות מעשה כי בימינו אלפי אנשים גרים ברחובות לוס אנג'לס, חיים ברעב ומחסור בפריטים חיוניים. ורבים מהם אנשים קשישים. נתקלנו בהומלס ישראלי שחי 8 שנים ברחוב. כאב לב״, היא אומרת.
גלי היא בנאדם של נתינה אינסופית אלטרואיסטית מבסיס טבורה. היא גדלה בבית של 10 ילדים. ״אתם יכולים לדמיין את האנרגיה של ילדותי התוססת״, היא אומרת בחיוך. ״אמי בילתה את רוב יומה בבישול, בניקיונות ובטיפול במשפחתה הגדולה. בכל יום שישי, למרות שהיינו משפחה גדולה ושידיה היו מלאות עבודה, היא הייתה מכינה 4 סלים של תבשילים ביתיים, דגים מרוקאים, קוסקוס ירקות, בשר וחלות אפויות. אחיותי ואני הינו לוקחות את הסלים האלה, מבקרות את שכנינו הקשישים, וחולקות את מטעמי השבת עימם. הם הפכו לסבא ולסבתא שלנו. מעשים אלו נחקקו בזיכרוננו והשפיעו מאוד על חיינו ועל הדרך בה אנו רואים את העולם״.
אצל גלי אין אנשים שקופים, היא רואה ומרגישה את כולם. ״כשבן אדם ישן ברחוב ורעב זה מכאיב לי. אי אפשר לדעת מה היו הסיטואציות שהביאו אותו למצב הזה, אבל אני יודעת שאף אחד לא היה רוצה זאת מתוך בחירה״.
המתנדבים מגיעים לביתה של גלי, עוזרים לאפות, לבש, להכין קינוחים וארוחות חמות ונערכים לאיסוף שמיכות בגדים, פריטים חיוניים. ״השנה גם חילקנו 500 מברשות שיניים, משחת שיניים, קוצץ ציפורניים, מוצרי היגיינה נשית ובעיקר אנחנו ש להפצת אהבה ולתת הרגשה של אנושיות ואכפתיות לקהילה חסרת הבית שלנו. אנחנו מגיעים לדאון טאון בדיוק למקומות שאחרים מתרחקים מהם, פותחים שולחנות, פורסים סירים עם האוכל הריחני ואת תבניות הענק עם האוכל שהכנו בבית. יחד עם הילדים מתחילים להגיש באהבה ותשומת לב אוכל לדיירי הרחוב".
החלום של גלי וחבריה לפרוייקט הוא לגעת בלבם של אותם אינדיבידואלים, שלכל אחד מהם יהיה ז'קט, שמיכה וגרביים בזמן החורף. שלכולם יהיו פריטים חיוניים שכולנו לוקחים כמובן מאליו בחיי היום יום. ״אנשים רוצים לתת לזולת אבל לא יודעים איך ומאיפה להתחיל. הכי קל זה לתרום כסף, מוציאים כרטיס אשראי ותורמים ומישהו אחר עושה את התכלס בשטח. בפרוייקט הזה אני עושה את התכלס בשטח וללא תרומות, אבל כאן מדובר בעשייה ונתינה אמיתית. אנחנו מסתכלים למציאות בעיניים. יורדות עם סירים ואוכל לרחובות שאף אחד לא מתקרב אליהם למקומות שאנשים מאבדים זהות ואנחנו רואות אותם״, אומרת גלי.
איזה כיף שיש אנשים כמו גלי… הפרוייקט שלה גדל משנה לשנה, ומי שרוצה ליצור קשר מוזמן לשלוח דוא"ל ל: Gali111@hotmail.com
