איציק שומוב, מגדולי הדיבלופרים בעיר והאיש שאחראי לשיקום ההיסטורי של דאון טאון, מציע למועצת העיר לשכן אלפי חסרי בית במרכז חדש שישכון בנכס ענק שרכש ב-2013 * "יכולתי להרוויח 20% על ההשקעה אבל אני לא עושה את זה בשביל הכסף. אני מספיק מבוסס והגיע הזמן להחזיר לקהילה ולעשות שינוי" * חשיפה
איש העסקים והדיבלופר איציק שומוב, 62, הודיע לאחרונה על תוכניותיו להפוך את בניין סירס הישן בבויל הייטס למרכז לחסרי בית בלוס אנג'לס. מאז שרכש את הבניין ב-2013 הוא עומד ריק, ממתין לתחייתו. בתחילה חשב שומוב להפוך את המתחם הענק למרכז היפסטרי מעורב עם משרדים, דירות ומסעדות. מאוחר יותר היתה לו מחשבה נוספת: להקים באתר מוזיאון מכוניות שיכיל את האוסף הגדול שלו של יותר מ-100 מכוניות ואופנועים קלאסיים ולפתוח אותו לקהל הרחב ללא תשלום. אבל אז עלה לו רעיון טוב יותר וגם הרבה יותר דחוף – לפתוח מרכז לעשרות אלפי ההומלסים המציפים את רחובות עיר המלאכים.
כל מי שגר בלוס אנג'לס או ביקר בשנים האחרונות בעיר יודע עד כמה הבעיה חמורה. לוס אנג'לס הפכה לבירת חסרי הבית בארצות הברית. אתה יכול לראות אותם בכל מקום אליו אתה הולך, על המדרכות, ברחובות הראשיים, ליד בנייני משרדים, בסמוך לבתים בשווי מיליוני דולרים בווניס ביץ' ובצידי הכביש המהיר 101. הם חיים באוהלים העשויים מחתיכות בדים, ניילונים או קרטונים, לחלקם יש אוהלים ממש. עזובה, אשפה ולכלוך הפכו לחלק בלתי נפרד מנופה של העיר ועושה רושם שאף אחד בעיריית לוס אנג'לס לא מתרגש מהמצב. תושבי העיר מתלוננים, כועסים, מתוסכלים, אבל מרגישים די חסרי אונים.
שומוב עצמו גם הרגיש מתוסכל לנוכח אוזלת ידה של העיריה לטפל בבעיה, אבל הוא החליט שבמקום להרגיש תסכול, הוא יעשה משהו בנידון. ב-2019 הוא קרא מאמר בעיתון מקומי על חברה גדולה וותיקה לפינוי פסולת ששכרה לעבודה באופן קבע אנשים שהיו הומלסים בעבר. בפפעם הראשונה שמע על פעילותו של ביל טאורמינה, בעל עסקים ונכסים רבים באנהיים ופעיל חברתי מוכר באורנג' קאונטי. טאורמינה זכה לכבוד מפוליטיקאים ופעילים חברתיים בזכות פעילותו למען ההומלסים. הוא בעצמו מימן מקלטים למען חסרי הבית וחזונו היה דומה מאוד לזה של שומוב – הוא ביקש לשקם את כל אותם שלא שפר עליהם גורלם ומצאו עצמם ברחוב.
שומוב ביקר במקלטים שטאורמינה תמך בהם ונדהם מהמשאבים המרובים שהוא אסף תחת קורת גג אחת. אחר כך הוא הזמין אותו לבניין סירס בבויל הייטס ושאל אותו איך הוא יכול להתגייס לעזרה. מספר שבועות מאוחר יותר, טאורמינה הוזמן לארוחת שישי בערב בביתם של השומובים בבוורלי הילס ושם הציג את הרעיון החדש שלו:
Life Rebuilding Center, מרכז שיקום לחיים. כולם מסביב לשולחן השבת התלהבו ושומוב במיוחד, הוא ידע באותו הרגע מה הוא הולך לעשות עם בניין הסירס שלו.
החזון של שומוב לנכס, ששטחו 1.6 מיליון סקוור פיט (הבניין עצמו בן 250 אלף סקוור פיט) הוא מרשים ביותר ויעלה בסך הכל 400 מיליון דולר. שומוב מתכנן להשקיע את 200 מיליון הדולר עבור הבנייה הראשונית. כשבנייתו של הבניין תסתיים הוא יכלול את כל השירותים תחת קורת גג אחת: מרכז רפואי, משרדים, חדרי הכשרה, מספרה ואפילו מלונה לכלבים. בין קומה 3-10 יספקו 5,900 מיטות בחדרים סטייל חדרי מעונות.
עמותות ללא מטרות רווח יפקחו על כל הפעילות היומיומית של המרכז בחסות עיריית לוס אנג'לס. ברגע שבניית המרכז תושלם, במגרש החניה יוקמו יותר מאלף יחידות דיור בשכירות נמוכה עבור אנשים המסיימים את תוכנית השיקום שלהם. כמה זמן ניתן יהיה להישאר במרכז לפני שמתבקשים לפנות מיטה לבא בתור? "זה תלוי, יש אנשים שיוכלו לסיים את התוכנית תוך חודש ויש כאלו שיקח להם שישה או עשרה חודשים", מסביר שומוב.
איציק: "גרתי בלוס אנג'לס קרוב ל-50 שנה ומאז אני רואה מחוסרי בית אבל אז הם היו בעיקר במרכז העיר, עכשיו הם בכל מקום. היתה בזמנו תביעה של בעלי העסקים שעתרו לבית המשפט לאסור על חסרי הבית להיות ברחוב, אבל בית המשפט אמר שאי אפשר להגיד להם לא להיות ברחוב כי הרחוב שייך לכולם באופן שווה. אי אפשר גם להגיד להם: 'לכו לאמא שלכם או לבעל או האישה שלכם', כי הם יגידו, 'אין לנו אמא ואין לנו בית לחזור אליו'.
"הצורה היחידה שכן ניתן היה להעביר את החוק הזה – או לייתר דיוק ליישם אותו כי הוא כבר קיים – זה לספק להם מיטות. אם יהיו לפחות 50 אחוז מיטות ממספר ההומלסים שגרים ברחוב, ניתן יהיה להכריח אותם לא לישון ברחוב יותר. ידעתי שהתשובה היא לא רק לתת להם מחסה אלא לתת להם הזדמנות לשקם את חייהם. הרעיון שלי הוא לא לבנות עוד מקלט להומלסים אלא מרכז שם הם יקבלו הכשרה מקצועית שתעזור להם למצוא עבודה ומשם יוכלו להמשיך הלאה ולמצוא דיור קבע ולשלם על כך בעצמם במקום להיות נתמכים על ידי המדינה כל חייהם.
"אנחנו הולכים לעשות את זה נוח לאנשים להיות שם. לספק להם את כל השירותים שהם צריכים" אומר שומוב, "מקלטים לחסרי בית בלוס אנג'לס מספקים בסך הכל 14,854 מיטות לאוכלוסיית חסרי הבית שלה – רחוק מאוד מ-50-60 אלף חסרי הבית שחיים ברחובות לוס אנג'לס רבתי".
"רציתי לראות בעצמי את מצב המגורים באחד מאותם מקלטים לחסרי בית. לקחתי את הבן שלי, יונתן והלכתי לבלות יום במרכז לחסרי בית. אחרי שיצאנו, שאלתי את הבן שלי: 'בהנחה שאתה חסר בית היית מעדיף להישאר במקלט או ברחוב?' והוא אמר 'למען האמת, אני מעדיף להישאר ברחוב'. הסכמתי אתו. המקלטים לחסרי בית מרגישים יותר כמו כלא פתוח – לא הייתי בכלא אמנם אבל אני יכול לדמיין. זה מסריח וצפוף ומאוד לא נוח. מקלט הוא גם רק פתרון זמני, הוא לא מספק להם הכשרה מקצועית והזדמנות לבנות את חייהם מחדש. הם הולכים מהמקלט וחוזרים לרחוב, זה מחזור אינסופי".
שומוב הוא דיבלופר מצליח מאוד שקנה לעצמו מוניטין רב בזכות החייאתם של רחובות דאון טאון לוס אנג'לס, לאחר שרכש החל משנות ה-90 מבנים ישנים והיסטוריים והעניק להם מתיחת פנים, שיחזר ושימר אותם והפך אותם לאטרקטיביים עבור דיירים חדשים. מאז, האזור הפך לאחד מאיזורי הבילוי הפופולריים ביותר בלוס אנג'לס ומחירי הדירות והמשרדים באיזור מרקיעי שחקים. לפני שניים ושלושה עשורים היה לדאון טאון מוניטין רע, איזור השורץ פשע וחסרי בית, אבל שומוב ראה את הפוטנציאל האדיר שבמקום. על תרומתו למיגור הפשע מהאזור והפיכתו למקום שוקק חיים ומבוקש, הוא זכה להוקרת העיר.
זה עשוי אולי להיות מפתיע לשמוע ששומוב מעולם לא סיים את לימודיו בתיכון. הוא נולד בתל אביב ועבר ללוס אנג'לס עם משפחתו בקיץ 1973 כשהיה בן 14. אחרי שנתיים בתיכון בוואן נייס הוא החליט להקים עסק משלו. "חסכתי מספיק כסף מהעבודה במסעדה של אחי יעקב במהלך חופשות הקיץ שלי וכשהייתי בן 16 החלטתי לפתוח מסעדה משלי במרכז העיר".
להוריו של שומוב לא היה הרבה מה לעשות מול נחישותו של בנם שגילה חוש עסקי מפותח עוד בגיל צעיר כל כך. ביחד עם עזרתו של אביו, הוא מימן את פתיחת המסעדה הראשונה. עד שמלאו לו 18 הוא כבר פתח ומכר שלוש מסעדות ובכספים שהרוויח רכש מוסך לרכב בשדרות פיקו. היתה זו רכישת הנדל"ן הראשונה שלו עבור 90 אלף דולר ומאז הוא לא הפסיק. "הבעלים של המקום שמכר לי את המוסך אמר לי, 'בן, אני אתן לך את העצה הטובה ביותר אי פעם: אם אתה יכול, תמיד תקנה, אל תשכיר'".
שם, במוסך "סטאר אוטו בודי" הוא פגש את אשתו היפהפיה אלין, מהגרת יהודיה מצרפת שהגיעה לתקן את מכוניתה. היא הייתה בת 18 והוא בן 20. כמה שנים מאוחר יותר הם נישאו ונולדו להם חמישה ילדים. היום ארבעה מהם נשואים וביניהם יש עשרה ילדים, נכדים לאלין ואיציק.
התגובה לתוכניותיו של שומוב ממועצת העיר היתה חיובית למדי. "התחברנו לכל נבחר ציבור, 15 חברי מועצה וכולם ביחד מאוד תומכים, אבל לוקח להם זמן לקבל את ההחלטה ואומרים שזה יקח עוד כמה חודשים, במקום לראות שמדובר במצב חירום ובינתיים אנשים מתים ברחובות".
חבר מועצת בוייל הייטס קווין דה ליאון, המתמודד גם על ראשות העירייה, מסר בהודעה לעיתונות: "אני מברך אנשים שרוצים לעבוד בצורה פרודוקטיבית על פתרון המשבר ההומניטרי הזה ולשכן אנשים מהר ככל האפשר. זו בעיה ענקית שדורשת את כל הידיים על הסיפון כדי לפתור אותה. אני פתוח לכל הפתרונות שיכולים להתמודד עם הסבל שאנו רואים עם מחוסרי הבית".
עד שישמע ממועצת העייריה שומוב נרגש לחלוק את החזון שלו למרכז. "רבים ממחוסרי הבית בעיר הם אנשים מוכשרים. יש ביניהם מוזיקאים ושחקנים. אנחנו רוצים לבנות להם מערכת סאונד וחדר מוזיקה, במה להופעות ועוד. יהיו לנו הרבה שירותים עבורם. זה יהיה מקום שבו הם יוכלו לרפא את עצמם ולהמשיך הלאה".
ומה לגבי חלומו לפתוח מוזיאון מכוניות? "אני עדיין מתכנן לעשות את זה אבל במקום אחר", אומר אספן המכוניות הנלהב. "יש לי פרוייקט בוואן נייס, בניין בן 15 קומות עם 200 יחידות דיור ואני הולך לבנות לידו עוד אחד. אבנה שם האנגר גדול ויפה ואשים שם את אוסף המכוניות שלי ואז אפתח את המקום לציבור".
עד להשלמת הפרוייקט הציע שומוב לעיר לאכלס בין 1000-1500 חסרי בית בבתים זעירים בקרקע המקיפה את בניין הסירס. לאחר מכן הוא הציע להשכיר את הבניין לעיר למשך 20 שנה לפחות ב-23.3 מיליון דולר בשנה. "אקבל החזר של 6% על הכסף, זה מספיק כדי לכסות את העלויות שלי".
כשאני שואלת אותו מדוע הוא מוכן לוותר על רווח גדול הרבה יותר לו היה מנצל את הבניין למטרה עסקית אחרת, הוא עונה בפשטות: "יכולתי להרוויח 20% על ההשקעה שלי אם הייתי מפתח שם פרוייקט אחר; אבל אני לא עושה את זה בשביל הכסף. אני מספיק מבוסס והגיע הזמן להחזיר עכשיו לקהילה ולעשות שינוי".
