למעלה מ- 4000 משתתפים, בכירי ממשל בוושינגטון ובירושלים, עשרות ארגונים ועמותות מכאן ומשם, בני נוער וסטודנטים, סטנדאפיסטים ומשפיעני רשת – כולם נפגשו וחגגו את חוזקה והשפעתה של הקהילה הישראלית-אמריקאית ⋅ המראות והקולות
בסוף השבוע האחרון, התקיים בהוליווד פלורידה, הכנס השנתי של ארגון הקהילה הישראלית-אמריקאית (IAC). הארגון פועל לחיזוק הזהות הישראלית והיהודית של הדורות הבאים, לחיזוק הקהילה היהודית בארצות הברית ולשימור הקשר בין ארה"ב לישראל - זאת באמצעות תוכניות חינוך ותרבות, פיתוח מנהיגות קהילתית ופעילויות לכל הגילים, ופועל בכל רחבי ארה"ב ופונה לקהילה דוברת עברית ואנגלית כאחד.
מדי שנה מקיים IAC כנס בהשתתפות אלפי אנשים, והשנה צוין הכנס העשירי, במלון דיפלומט שבהוליווד, פלורידה. הכנס הזה, יותר משנים קודמות , הוכיח והמחיש את עוצמתו וחשיבותו של ארגון ה-IAC והפיכתו לארגון היהודי הצומח ביותר בארה"ב ובעל מעמד משמעותי ומשפיע ביותר בזירה הישראלית-אמריקאית וכשחקן בעל נוכחות גוברת בזירה הפוליטית האמריקאית.
הארגון הוקם בלוס אנג'לס לפני שמונה עשרה שנה, בתקופה שבה ישראלים שחיו בארה"ב לא תמיד התקבלו בזרועות פתוחות בקהילה היהודית–אמריקאית הוותיקה, ובמקביל לא זכו לאהדה או לפירגון מצד החברה הישראלית. מעבר לאתגרי ההגירה המוכרים, ישראלים רבים התמודדו עם תחושת בדידות, ללא קהילה תומכת ומסגרת משותפת. על רקע זה נוסד הארגון כמיזם קהילתי זהותי, כבית לישראלים האמריקאים וכקול העומד לצד ישראל . בשנותיו הראשונות פעל הארגון בעיקר בזירה החינוכית והקהילתית. בשנים האחרונות הארגון נכנס בעוצמה לזירות פעולה נוספות, כל זאת לאור העלייה הגוברת באנטישמיות ואנטי ציונות והתחזקות השיח הפרוגרסיבי, התרחקות גוברת מישראל בקרב חלקים מהקהילה היהודית הוותיקה, והתרופפות הקונצנזוס סביב זהות יהודית–ציונית . ה–IAC הוא היום הארגון הקהילתי היחידי שמציע תוכן ועמדות זהות יהודית–ישראלית ברורה, המחוברת למדינת ישראל ויכולת לפעול במרחב ובשיח הציבורי האמריקאי גם יחד.
מאז ועד היום ה–IAC צמח לממדים שמעבר להגדרתו המקורית כארגון קהילתי; מנהיגי מדינת ישראל, מימין ומשמאל, מבקשים את הבמה בכנסיו. בכירי הממשל האמריקאי וחברי קונגרס רואים בו כתובת מרכזית לשיח עם הציבור הישראלי–אמריקאי, והשפעתו על עיצוב עמדות כלפי ישראל בוושינגטון הבירה הארגון מבין היטב את כללי המשחק הפוליטיים בארה"ב: עבודה מול מקבלי החלטות, נוכחות בזירות השפעה ויכולת לתרגם קהילה לכוח אזרחי אקטיבי ומשפיע. גם מיקום הכנס בפלורידה, המזוהה עם הנשיא טראמפ, מסמל מעבר מקהילה שמבקשת הכרה, לקהילה שמבינה כוח ויודעת להפעיל אותו. התבוננות בתמורות שחלו במעמדו יכולה ללמד אותנו משהו על השינויים הפנימיים בחברה הישראלית, על הפוליטיקה הישראלית, ובעיקר על מקומם של הישראלים שחיים מעבר לים במציאות הנוכחית.
על הבמה המרכזית ועל במות המשנה הופיעו גם השנה דמויות מהשורה הראשונה של הזירה היהודית–אמריקאית והישראלית: סטיב וויטקוף השליח המיוחד לעיניני המזרח התיכון, מפקד סנטרום לשעבר הגנרל מייקל קורילה, הפילנתרופית ד”ר מרים אדלסון, איש העסקים והמדיה האנג'לוסי חיים סבן, מנכ”לית אורקל ספרא כץ, ההוגה והסופר ד"ר מיכה גודמן, המשקיע דובי פרנסס, היזמית יסמין לוקץ והמשפיענית האולימפית לשעבר קייטלין ג’נר כמו גם משפיעניות הרשת אמילי אוסטין וארין מולין. בין המופיעים על הבמה המרכזית היו גם הסטדנאפיסטים יוחאי ספונדר וגיא הוכמן, ובחלק האמנותי בלט המופע של הזמר עידן רייכל יחד עם שורד השבי שגיא דקל חן, ומופע הסיום של עברי לידר.
בדיון המרכזי בכנס השתתפו ד"ר מרים אדלסון והמפיק והפילנתרופ חיים סבן לשיחה בהנחיית שון אבן-חיים ממייסדי ה-IAC. השיחה עסקה במעמדה של ישראל מול הממשל בוושינגטון, בזירה האזורית ובכוחה של הקהילה היהודית והישראלית אמריקאית להשפיע ולשנות מציאות. סבן התריע מפני חוסר ההבנה בארה"ב לגבי הסיוע הביטחוני לישראל והבהיר כי מדובר גם באינטרס אמריקני מובהק. "מדברים על ה-3.8 מיליארד דולר לשנה…הסכום הזה לעשר שנים בתנאי שישראל תוציא את כולו בארה"ב. מה זה אומר? זה סבסוד לכל התעשייה הביטחונית והייצור באמריקה. זה יוצר מקומות עבודה באמריקה", אמר. הוא סיפר כי נדהם לגלות שגם בקרב מחוקקים אמריקאים אין מודעות לכך: "ראיתי במו עיני ונדהמתי מחוסר ההשכלה וההבנה מה המשמעות של אותם 3.8 מיליארד דולר וחוסר ההבנה שלהם כיצד ואיך זה מועיל לאמריקה… זה היה מזעזע בעיניי". לדבריו, "זה התפקיד שלנו ללמד אותם את הפרטים ולחזור ולהדגיש בפניהם עד כמה הברית הזו חשובה לארצות הברית". ד"ר אדלסון התמקדה בשינוי שעבר המזרח התיכון מאז הסכמי אברהם ובקשר הישיר בין יחסי ארה"ב-ישראל לעמדת מדינות האזור: "מאז הסכמי אברהם הייתי ארבע או חמש פעמים באיחוד האמירויות, הסתובבתי שם והרגשתי בטוחה לגמרי", סיפרה. ד"ר אדלסון גם חשפה את מאמציה לאתר את מקום קבורתו של אלי כהן, המרגל הישראלי בסוריה שנתפס והוצא להורג ב-1965. במפגש עם נשיא רוסיה, ולדימיר פוטין, שאלה אותו: "'עכשיו כשהסורים ברחו לרוסיה, האם תוכל בבקשה לברר איפה כהן קבור כדי שנוכל להביא אותו לישראל?' אמרתי לו שלעולם לא נשכח את זה אם יעשה זאת עבורנו". לדבריה, "עדיין עובדים על זה".
במהלך השיחה על הבמה, התייחסה ד"ר אדלסון לרעיון שלפיו טראמפ ראוי לפרס הנובל לשלום במקום אובמה. סבן הזכיר בהומור כי "היום מעבירים פרסים מאחד לשני", בהתייחס ל"הענקת" פרס הנובל של מריה קורינה מצ'אדו, מנהיגת האופוזיציה בוונצואלה, לנשיא ארה"ב דונלד טראמפ, וד"ר אדלסון ענתה: "אולי אובמה ייתן את הנובל לטראמפ?", סבן ענה: "אני חושב שזה רעיון מצוין". לקראת הסיום העניק ה-IAC לשניים אות הוקרה מיוחד על תרומתם רבת השנים. סבן אמר על בני הזוג אדלסון, ד"ר מרים ושלדון המנוח: "אין אנשים כאלה. מה שהם עשו למען ישראל ולמען הברית בין ארה"ב לישראל, אף אחד לא עשה".
התובעת הכללית של ארה"ב פאם בונדי הדגישה בנאומה בכנס את מחויבות ממשל טראמפ למאבק באנטישמיות. בונדי הזכירה את הפיגוע במוזיאון היהודי בוושינגטון שבו נרצחו שני עובדי שגרירות ישראל בוושינגטון ירון לישינסקי ושרה מילגרים, וסיפרה כיצד הלכה לזירת הרצח. "לא נסבול את זה במדינה שלנו יותר. אנו מעמידים לדין את המפלצת ונבקש גזר דין מוות", אמרה. בונדי הוסיפה כי "האמת העצובה היא שהרשו לאנטישמיות לצמוח ללא מעקב במדינה הזאת. יותר מדיי מוסדות לא נשאו באחריות המוסרית לדבר, יותר מדיי מנהיגים שתקו. למעשים יש השלכות וכך גם לחוסר מעשה. הגשנו תביעות נגד מפגינים אלימים על הפחדת יהודים אמריקנים שמתפללים בבתי כנסת. זו פעם ראשונה מאז שהחוק הזה עבר ב-1995 שמשתמשים בו להגנה על בית תפילה.
"יותר מדי בתי כנסת נדרשים לאבטח את עצמם באבטחה כבדה. ראינו הצתה נוראית בבית הכנסת במיסיפיפי. אנו פועלים להגיש כתב אישום נגד המצית בגין פשע שנאה. יותר מדיי יהודים אמריקנים נאלצים לחיות בפחד. תחת מנהיגות הנשיא טראמפ המחלקה הזאת מחויבת להפוך את הטרנד הלא מקובל הזה".
בונדי אמרה עוד: "ראינו סטודנטים ומרצים יהודים וישראלים אמריקאים מוטרדים בדרכם לכיתתם רק בגלל זהותם. ראינו חרמות נגד עסקים ישראליים ויהודיים. לא נרשה למעשים של אנטישמיות ואנטי ציונות לעבור ללא עונש במדינה הזאת תחת מנהיגות טראמפ. כולנו יודעים שאוניברסיטאות רבות במדינה הזאת אפשרו לאנטישמיות לשגשג. אנו דורשים מהמוסדות האקדמיים האלה לעשות יותר לשינוי המציאות העגומה הזאת". היא ציינה כי "הבטחנו הסדר משפטי שבמסגרתו אוניברסיטת קולומביה תשלם 200 מיליון דולר בגלל שהפרה את זכויות האדם של סטודנטים ועובדים יהודים. אוניברסיטת נורת'ווסטרן תשלם 75 מיליון דולר על התנהגות אנטישמית. אוניברסיטת קורנל תשלם 60 מיליון דולר, כולל צווים לעצור התנהגות אנטישמית, ופתחנו בחקירה נגד אוניברסיטת קליפורניה על אנטישמיות שיטתית. אלה לא הסכמים פשוטים. אנו עוקבים אחרי המגעים להסכמים האלה שבהם מעורב גם הנשיא טראמפ.
בונדי גם סיפרה שנתנה את מספר הטלפון שלה לנשיאי אוניברסיטאות, וכי הם מתקשרים אליה ומדווחים על תקריות אנטישמיות. כך למשל הדיווחים הביאו לסילוקה של סטודנטית באוניברסיטת פלורידה, שתקפה סטודנט יהודי שלבש חולצה של צה"ל. "זה שולח מסר חזק שאי אפשר עוד להתנהג ככה במדינה שלנו. לא תוכלו להתנהג בביריונות כלפי סטודנטים רק בגלל שהם יהודים וכי אתם חושבים שאתם יותר טובים מהם", אמרה. "זה לא יקרה תחת מנהיגות טראמפ .
אחרי 7 באוקטובר כולכם יודעים שטראמפ נלחם להביא את כל החטופים הביתה במאמץ אינסופי. מה שהנשיא טראמפ, סטיב וויטקוף וג'ארד קושנר עשו הוא יוצא דופן. נמשיך להילחם למען ישראל".
לדברי מנכ"ל הארגון אילן קאר, לאור המציאות הקיימת הארגון מבקש למנף את העוצמה הקהילתית לטובת המעורבות בזירה הפוליטית המקומית והארצית. "אנחנו לא חייבים שכל אחד יתמודד לתפקיד", מבהיר קאר, "אבל חייבים להיות מעורבים – להשמיע את קול שלנו באופן לא מתפשר. רוב הישראלים-אמריקאים, כמו רוב האמריקאים, לא מבינים כמה חשובות בחירות למועצות בתי ספר ועיריות. אם לא מצביעים, האויב כובש את המוסדות האלה. גם במדינות אוהדות כמו טקסס רואים השתלטות על מוסדות חינוך. אנחנו מכשירים את הקהילה, מפרסמים עמדות של מועמדים, בונים יחסים. בניו ג'רזי שלחנו שאלון לכמעט 100 מועמדים לתפקידים ציבוריים, כולם ענו, כי הבינו שיש כאן כוח אמיתי. זה מתחיל בשאלון ומסתיים בשיתוף פעולה עם מי שבאמת מחליט".
לדברי קאר, השליח למלחמה באנטישמיות מטעם הנשיא טראמפ בקנדציה הראשונה שלו, מצב האנטישמיות בארה"ב חמור. "נכון שיש שיפור מסוים בהיבט של השיבושים היומיומיים – בעבר סטודנטים לא יכלו להגיע לכיתות בגלל מחסומים ואוהלים, דבר שהיה פשוט מטורף, והיום זה כמעט נעלם. האוניברסיטאות הבינו שהן לא אוכפות את הכללים שלהן ושהתוצאות לכך היו קשות, ולכן הנושא הזה השתפר. אבל האווירה העוינת עדיין קיימת, והיא נותרה בעיה חמורה. רבים מהסטודנטים היהודים עדיין חוששים לבטא את זהותם או להראות תמיכה בישראל. אני עובד הרבה עם סטודנטים אמיצים שממשיכים לעמוד בחזית בלי לפחד – ואנחנו נמצאים שם כדי לתמוך בהם".
במקביל, הארגון נלחם בחזית החינוך. "טיפלנו ביותר מ-700 מקרים של אנטישמיות בבתי ספר ובקמפוסים ", אומר קאר. "בבתי ספר ציבוריים מלמדים שישראל מבצעת רצח עם, מתעללת בפלסטינים. יש מקרים שבהם אומרים לילד יהודי או ישראלי שמתלונן על בריונות: 'אין לך זכות להתלונן, אתם רוצחים פלסטינים'. אנחנו מלווים את המשפחות, נכנסים לבתי הספר, עובדים עם מנהלים, ומכשירים מורים. כבר הכשרנו יותר מ-3,000 מורים ברחבי המדינה. היו מקרים שמורים פוטרו בגלל התבטאויות אנטישמיות, וזה לא דבר פשוט בארה"ב. בבתי ספר ציבוריים מלמדים שישראל מבצעת רצח עם, מתעללת בפלסטינים. יש מקרים שבהם אומרים לילד יהודי או ישראלי שמתלונן על בריונות: 'אין לך זכות להתלונן, אתם רוצחים פלסטינים'. אנחנו מלווים את המשפחות, נכנסים לבתי הספר, עובדים עם מנהלים, ומכשירים מורים. כבר הכשרנו יותר מ-3,000 מורים ברחבי המדינה. היו מקרים שמורים פוטרו בגלל התבטאויות אנטישמיות, וזה לא דבר פשוט בארה"ב".
קאר הוסיף: "התפקיד שלנו הוא לעודד בניית יחסים עם נבחרי ציבור ועם שותפים, להתמודד ולהשפיע בהחלטות ובמהלכים ברמה המקומית ובבחירות. אנו עמותה ואנו לא מצהירים בעד ונגד מועמד כי זה אסור אך מותר לפרסם את הדעות של מועמדים – כמובן שזה מאוד ברור בעד מי הקהילה תומכת – כדי שמועמדים יעשו ויבינו שהם חייבים לבנות איתנו יחסים כמו כל אזרח אמריקאי. אנו לא עושים משהו שכל מיעוט בארה"ב לא רשאי לעשות. זו זכותנו כאזרחי ארה"ב. אנחנו רוצים להשפיע ולדאוג שאנטישמים ואנטי ציוניים לא ייבחרו למשרות שמשפיעות על העתיד של הקהילה שלנו בארה"ב ועל ביטחונה ועתידה של מדינת ישראל".
את הכנס השנתי העשירי של ה-IAC הגדיר קאר: "זה לא רק כנס תוכן, זה חוויה של אחדות ומשפחתיות. אפילו מהכנס הקודם, חודשים ספורים אחרי 7 באוקטובר, כשהיינו עדיין באבל, אנשים יצאו עם תחושה של אופטימיות, תקווה והשראה. מנהיגים יהודים אמריקאים אמרו לנו: כנס כזה לא חווינו מעולם".
