נא להכיר: אלינור גל – כוכבת ילדים די מצליחה בישראל שמנסה את מזלה בתעשיית הסרטים המקומית • נעה ונדה בעקשנות בין אודישן לאודישן • ומסרבת לוותר על חלום המשחק אותו היא נושאת משחר נעוריה • מונולוג
הסיפור להפעם הוא הסיפור הקסום של סינדרלה, הילדונת הזאת שכל הזמן דגמנה, רקדה, ושיחקקה בקומה שמעלינו בשיכון בבלי.
היא שיחקה כל דמות ים תיכונית שמיצגת את הדבקות באלוהות, את האהבה הנכזבת ואת קרקע המולדת. היא דגמנה כל בגד ילדים ושתתה את כל המיצים הצבעוניים עם קש ושפתיים חושניות של ילדה מפותחת מכפי גילה. היא משחקת בשפות שונות. ראבאק, עד אז לא ידעתי אפילו את שמה.יום אחד הקריין בערוץ הילדים בטלוויזיה אמר: “ואת הנסיכה הקסומה משחקת… אלינור גל – זה מה שהיה כתוב על הדלת של השכנים מלמעלה ברחוב הסנהדרין.
השבוע, עשרים ושבע שנים מאוחר יותר, ישבתי לי באחד מבתי הקפה והתה של בוורלי הילס, כשלפתע חדרה פנימה קרן אור זכה וצחורה. אלומת זיו שלא ידעתי פשרה, קרנה מפנים זוהרות כמו גל אורה. ידעתי מיד כי נסגר המעגל, הגורל מפגישני שוב עם הילדה משיכון בבלי. אך הפעם היא אישה בשלה ומפותחת היטב,ללא עוררין וללא בושה. הבורא הפרטי שלה עיצבה במו ידיו, מלאכית שמימית כחולת עיניים ויפת גוו. והנה היא ניגשת אלי ומושיטה יד ענוגה אך חזקה, בעזוז שלא נודע שכמותו, בחלק הזה של העיר. מסביב הסבו גברים ונשים, שנאלמו דום ופסקו מלתנות את צרותיהם ומכאוביהם. אנשים כפופים הזדקפו לפתע, עורן המחוטט של נשים התרכך ונזדכך, נערים ללא רחם התמלאו חמלה ונערות שבויות בקסם נפדו ויצאו לחופשי.
הילדה שהספיקה כבר לשחק בעשרות בימות של שלום ואהבה, מלחמה, אושר, שמחה והרמוניה, הגיעה אלינו מישראל, ככה הודעתי לחבר'ה משיכון בבלי. והנה היא מספרת לי בפעם הראשונה את שלא ידעתי מעולם, את סיפור חייה המדהים:
נסיכה עם אפונה בתחת
אלינור: "אני יצורית תל אביבית לא מפונקת בכלל, תוצרת 'מייד אין' בבלי.שכונה נפלאה. אחר-כך בעלומיי כבר עברתי ל'קוסובסקי' (ושם איבדתי אותה, עד עכשיו). הילדות לא מי יודע מה, כי ההורים התגרשו בצורה די מכוערת. נחשפתי לדברים שילדה לא אמורה להיחשף אליהם ואני בת יחידה, הנסיכה עם האפונה מתחת. אני חושבת שאימא שלי היא האדם הכי מדהים שהכרתי עלי האדמות, היא פשוט גאון מהלך, חזקה כמו פלדה. היא נתנה לי הכל ולא החסירה ממני שום דבר, אנחנו בקשר סימביוטי כל יום, עשרים וארבע, שבע. אני מספרת לה הכול, עד הדקה האחרונה, לפעמים תוך כשזה קורה. אבל אז, בתור ילדונת, רק אני הייתי לבד במערכה.
אני זוכרת הרבה דברים. היה מדהים לגדול בבלי, שכונה חמה ואוהבת. הייתי טום בוי ששיחקה בברביות, הייתי נשית בתור ילדה, עדינה שברירית ומשחקת עם הבנות חמש אבנים, גומיות, קלאס, הייתי ממש טובה במשחקים.
"אני לא יודעת אם הזיכרון שלי המציא את הדברים. בגיל שלוש שברתי את היד בגן במשחק סוער מידי, ואז ישבתי עם אימא שלי ב'זמנהוף' וחיכיתי לגבס ושתיתי שוקו הכי טעים בעולם. בגיל ארבע הופעתי במסיבות יום הולדת בפארק של שיכון בבלי על שפת הירקון לקול תשואות הילדים. אפילו שהייתי קטנה קטנה ,חשובה הייתה לי ההופעה שלי. אימא הקפידה להלביש ולסרק אותי טיפ טופ. ילדה דוגמנית מלאכית כזאת, פיצקלה אבל גבוהה. גם היום אלוהים שולח לי מלאכים.
"בתור ילדה תמיד הייתי מופיעה, עבור חברים ולמשפחה, הקמתי 'להקת הנוצצות' עם שתי בנות דודי, הופענו המון וקיבלנו ממתקים וחטיפים בתור שכר. לא הייתי ילדה שמנה, אימא שלי אפילו סיפרה לי אחר כך שהייתי ילדה עם הפרעות אכילה. בבית ספר זרקתי את האוכל לפח או נתתי לחתול בחצר. כמעט לא אכלתי. פשוט אנורקטית קטנה(אבל היום אני אוכלת טוב).
הלכתי עם אימא לאודישנים לסדרות ילדים בטלוויזיה. נרשמתי לסוכנות דוגמנות ומשחק. הם היו מתקשרים ושולחים אותי למבחני הבד. אני זוכרת את הסדרה הראשונה ששיחקתי בה. זה היה בערוץ הילדים, קראו לזה "בנדנה ג'ו". האודישנים היו באולפני 'מימד' הישנים בצפון תל אביב. למדנו לעשות סנפלינג במערות בית גוברין. אני הייתי די ספורטאית. רזה רזה ותמירה. ילדה בוגרת. אחר-כך השתתפתי בתוכניות אירוח של יצפאן, שהייתה משעשעת ומצחיקה אבל אני ילדה כל כך רצינית ובוגרת והרגשתי שונה. השתתפתי בעוד סדרות, ותמיד הייתי צריכה להיבחן מחדש. כל הזמן התמודדתי עם בחינות ואודישנים. בעצם זה נמשך כל החיים שלי.
המצלמה עשתה לי טוב
"אני מאוהבת במדיה הזאת אבל לא הייתי שחקנית טובה לטעמי. אני זוכרת שגם התמודדתי על הבמה עם שחקניות ילדות אחרות כמו דנה דבורין. אני חושבת שליהקו אותי כל הזמן כי הייתי ילדה יפה. זה לא תמיד עזר ושום דבר לא היה מובן מאליו. ראיתי שיפור קטן מסדרה לסדרה אבל לקח לי שנים לפתח יכולת משחק טובה. בתור תלמידה טובה, ללא קשיים בבית הספר. צילמנו מוקדם בבוקר או אחרי הצהריים. אני שומרת תמונות בזיכרון, אני מאוד נוסטלגית. עשיתי המון פרסומות בטלוויזיה בארץ וגם בחו"ל. במיוחד אהבתי את תכניות האירוח כגון זו של נאור ציון.
"מבחוץ נראיתי קצת מופנמת אבל מול המצלמות נהייתי פתוחה ומתקשרת. המצלמה עשתה לי טוב, חזרתי מהצילומים עם ניצוץ בעיניים זה עשה אותי למאושרת. פעם הייתה לי הופעה באילת בסדרה בשם 'דקות של תהילה', אז כבר הייתי בת 15 והבנים היו קורצים לי כל הזמן, אלא שאני פחדתי אפילו מנשיקה על הלחי. שיחקתי בהמון סרטים קצרים. הייתי שחקנית טובה.
המשכתי ללכת לאודישנים ולהתמודד עם הבגרות, פתאום אני בת שמונה עשרה. אז כבר ניגשתי לאודישנים לסרטים רגילים, מה שנקרא אז 'פיצ'רים'.
"עשיתי את הסרט 'הייתה לי ילדות מאושרת' של אורי סיוון. כל יום שישי היו משדרים בערוץ הסרטים דרמות מקוריות המלהקת אהבה אותי והזמינה אותי לאודישנים. עשיתי כל מיני דמויות, ידעתי לשחק כל מיני דמויות.
"יצאתי עם בנים, בדרך כלל בוגרים ממני בכמה שנים אבל תמיד פחדתי מ"הנשיקה". אפילו התאהבתי כמה פעמים אבל כשזה הגיע לנקודת השיא ברחתי. הייתי לחוצה מזה.
"התגייסתי, עשיתי טירונות והמשכתי לשרות סדיר, תוך כדי עבודות דוגמנות ומשחק. אבל אז שיחררו אותי על סעיף רפואי. הייתי חיילת מצטיינת. מאוד אהבו אותי והייתי מאוד אתלטית, השתתפתי בשמחה בשעורי המד"ס, לא קיטרתי, אהבתי את זה. אבל אז קיבלתי בעיה רפואית ושוחררתי למרות שיש לי גוף אתלטי, בטעות.
אחרי הצבא הגעתי לאמריקה. האמת שכבר יצא לי בתור ילדה לטייל עם אימא הג'דה הנהדרת שלי בכל העולם. אימא עבדה בתור העוזרת האישית של חבר הכנסת והשר יצחק ברמן. הוא אף פעם לא התחתן ולא היו לו ילדים אז אנחנו סוג של אימצנו אותו והוא נהיה לי סבא כזה. הוא גר קרוב בשכונת בבלי והיינו מתראים הרבה.
יהודיה טובה בווסט הוליווד
כשהייתי בת 17 טסנו ללוס אנג'לס לביקור שנתי. חצי שעה אחרי שנחתנו הלכנו לטייל בבוורלי דרייב. נכנסנו לחנות בגדים לשטוף עיניים ופתאום ניגשו אלינו בחור ובחורה ואמרו לאימא שלי שהם מסוכנות ומעוניינים להציע לי עבודת דוגמנות. הם הזמינו אותי לאודישן ערכו לי קצת צילומים וביקשו שאשאר לעבודה. אמרתי להם שאני לא יכולה להישאר כי אני צריכה לגמור תיכון.
אחרי שהתאוששתי מהצבא, אלוהים נתן לי כוחות של שמשון. ללא פחד נחתי בלוס אנג'לס והלכתי ישר לסוכנות הדוגמנות. גרתי אצל יהודיה טובה ומבוגרת ברחוב סוויצר בווסט הוליווד. אחרי כמה חודשים הגיעה לי הצעה לגור עם עוד כמה דוגמניות על הררי הוליווד. לא היה לי עדיין אוטו. אבל היו לנו נהגים מהסוכנות שלקחו אותי למסיבות. הייתי מאוד נאיבית, לא שמתי לב לעישונים ולאלכוהול. רק בשנים האחרונותהתחלתי לשתות בירה.
"אני מוכרחה להודות שהיה לי אז חוסר בטחון מסוים. כשקיבלתי קמפיין גדול, לא תמיד הבנתי את גודל המעמד. אימא שלי והחברות שלי היו מתלהבות, הפכתי לקצת מלפפונית, כשמסביב כולם היו קופצים ומתרגשים. הייתי מין מלכה אדישה בתוך בועה תמימה. באותה תקופה התאהבתי לראשונה. הכרתי בחור ישראלי שניסה את מזלו כאן (היום יש לו חברת הפקות). היינו יחד כמה שנים אבל הסיפור נגמר.
"הייתי מאוד עסוקה עם קמפיין דוגמנות ל'אג-בוט' שזו יצרנית מגפיים ידועה. עשיתי שלוש עונות. את הכסף הכנסתי לבנק. הייתי פחדנית והשקעתי את כל הכסף. בינתיים הסוכנות התפרקה וחזרתי ארצה. לדאבוני גם בארץ התפרקה הסוכנות שעבדתי אתה. אני כנראה מביאה להם מזל רע. מה קורה פה? לאחר מכן החלפתי סוכנויות ועבדתי גם בתור דיילת יופי ודוגמנית.
חיה על קו ת"א – לוס אנג'לס
"בינתיים יצאתי להמון דייטים והכרתי את כל הבנים הדפוקים בארץ. לא החסרתי אף
אחד. חברות לא אהבו לצאת איתי כי אמרו שכל רגע מישהו מתחיל איתי. בגיל 25 הלכתי ללמוד בסמינר הקיבוצים וגם ביקרתי אצל פסיכולוג כי אימא שלי אמרה לי שאני צריכה להחליט לאן אני לוקחת את החיים שלי.
"למדתי משחק מול מצלמה אצל שחר רוזן ואלון נוימן לפי שיטת איוונה שאבק, וכן אצל אריק לובצקי. גם שיחקתי בהמון סרטים קצרים ומאוד הצלחתי, ברם, המשכתי
להתמודד וזה מה שאני ממשיכה לעשות כל החיים.
"יש לי אודישן אחד ארוך ובלתי פוסק וכל הזמן חרדת בחינות. אני צריכה את המשחק בחיים שלי, אם אין לי את זה, אני מרגישה שאני הולכת לאיבוד.
"היום אני בשלה יותר ומוכנה לשלב הבא. אני נוסעת הלוך ושוב בין תל אביב ולוס אנג'לס. ממשיכה ללכת לאודישנים ולקוות להצעה הבאה, לפריצת הדרך שתיפול לחיכי״.
