ארבל מגל בת ה- 18 החלה לצייר לפני שנתיים בביתה בוודלנד הילס היצירות שלה זוכות להתעניינות מקומית ובקרוב היא תקבל רישיון לבצע קעקועים • ״מעולם לא למדתי אומנות ולא הייתי בחוג ציור, פשוט התאמנתי לבד ומצאתי את הטכניקה שלי״ היא אומרת • כישרון מולד
שבת בבוקר. אני מקבל הודעה בוואטס אפ ממערכת העיתון עם סקיצות וציורים שמשכו את עיני. שלל עבודות בת בבוקר. אני מקבל הודעה בוואטס אפ ממערכת העיתון עם סקיצות וציורים שמשכו את עיני. שלל עבודות בהם מככבים אמני היפ-הופ שאני מעריץ: טופאק, BIGI ו-SNOOP DOGG מי עשה את הדרויינג השווה הזה? במוחי דמיינתי אמן רחוב שחור מווניס ביץ, אך הופתעתי לגלות שמדובר באמנית ישראלית-אמרי־קאית צעירה משלנו. קבלו את ארבל נגר; רק בת 18 אבל יש לה את זה ובגדול.
ארבל, שמתגוררת בוודלנד הילס, היא גם בתה של מגל נגר, המוכרת בקהילה כבעלים של מסעדת ג׳וסי ליידיז המצויינת. ארבל בחרה לא לצעוד בשבילי עולם המסעדנות כמו אמא, אך את כישרון האומנות היא קיבלה ממנה.
ארבל סיפרה לי שכילדה הייתה בכלל שחקנית כדורגל מצטיינת. היא השקיעה את כל מירצה בספורט, אך פלירטוטים חוזרים ונשנים עם עולם האומנות גרמו לה לבחור בתחום בו היא רואה עצמה עושה את העבודה הטובה ביותר – ציור.
בית שנושם אמנות
מי שמגיע לבית של ארבל בוואלי, מספיק לצעוד צעדים ספורים אל תוך הבית כדי להבין שגרים כאן אמנים. המקום כולו חי ונושם אומנות: מגוון של ציורי שמן תלויים על הקירות, חלק גדול מהם פשוט מונחים להם ברחבי הסלון, המטבח והחדרים.
במקביל גיליתי שלא רק ציירים מתגוררים בבית של משפחת נגר, אלא גם מוזיקאים, מה שהסביר את פסנתר הכנף הייפייפה בקצה הסלון. אחיה של ארבל הוא מפיק מוזיקלי ולא מזמן הקים חברת הפקות באל-איי.
בעודי בוחן את הציורים של ארבל, קשה להאמין שהיא מציירת פחות משלוש שנים: קווי מתאר מדיוקים, שימוש נכון בצבעים והבנה של הקומפזציה בתוך הקנבס מעידים על הכישרון המולד של הנערה הצעירה.
בצניעות מעוררת התפעלות היא מסבירה בשיחה אישית מה היא האומנות עבורה, וגם על השם הכל כך ישראלי שקיבלה מהוריה.
ארבל: ״כן זה שם יוצא מן מהכלל. לקח לאנשים להבין אותו, הוא לא אמריקאי אבל כולם התרגלו עם הזמן ואני אוהבת אותו״.
״אני רוצה לעבוד בעולם הזה ולקעקע ראפרים, אני ממש אוהבת את זה. אמא שלי רוצה שאהיה ציירת מקצועית אבל שתי האופציות טובות כי החלום שלי זה שהתמונות שלי יגיעו לגלריות הנחשבות״
כיצד גילית את האהבה לציור?
״התחלתי לצייר בצורה רצינית רק בגיל 16, הבנתי שאני לא רעה והגעתי לרמה טובה די מהר כי אני מאוד ממושמעת. אני משקיעה בזה המון זמן, בעצם את כל הזמן שלי. מעולם לא למדתי אומנות ולא הייתי בחוג ציור, פשוט התאמנתי לבד ומצאתי את הטכניקה שלי, וככה לאט לאט התחלתי לצייר דברים יותר גדולים״.
איך המשפחה הגיבה?
״כשאמא שלי ראתה את הציורים הראשונים שלי היא אמרה – וואו… ומאוד החמיאה. אבל אני בתוך תוכי ידעתי שהם לא כאלו טובים ורציתי לעשות הכל כדי להשתפר. אמא תמיד אהבה לראות אותי עובדת קשה על משהו, והיא ממש עודדה אותי ותמכה בי ובאומנות שלי״.
מה היה הציור הראשון שעבדת עליו?
״הדבר הראשון שהתחלתי ממנו הוא מחברת של סקיצות שלקחתי איתי לכל מקום, ובכל זמן פנוי הייתי מציירת סקציות של דברים שעולים לי בראש. בהמשך החלטתי לעזוב את התיכון וללמוד בבית כדי שיהיה לי יותר זמן לעשות אומנות. היום אני לומדת להיות אמנית קעקועים. בקרוב אסיים את ההתמחות שלי ואני מתלמדת בינתיים בסטודיו לקעקעועים בסילבר לייק. התאמנתי שם כמעט שנה על כל מיני דברים מלבד עור אמיתי ובקרוב אני אקבל את הרשיון ואתחיל לקעקע אנשים״.