כמדי שנה, מספר קטן של אנשים מהקהילה היהודית-הישראלית ואחרים הרואים את הפיגוע בפרספקטיבה הנכונה מתחילים את חגיגות ה-4 ביולי שלהם עם תזכורת קודרת של אובדן ויקי חן, ב-11:20 בבוקר ה-4 ביולי 2002
מאת נורית גרינגר / צילומים: אורלי הלוי
ויקטוריה (ויקי) חן ז"ל נורתה למוות ב-4 ביולי 2002 על ידי הישאם מוחמד חדאיית, מחבל מוסלמי יליד מצרים, שמטרתו היתה דלפק אל-על בטרמינל הבינלאומי ע"ש טום בראדלי ב-LAX שבו ויקי הועסקה. ויקי הייתה בת 25 כשנורתה למוות באקט של טרור איסלמי הראשון בחוף המערבי של ארה"ב. בפיגוע זה גם קיפח את חייו איש העסקים יעקב אמינוף מנורת' הוליווד.
השנה ויקי הייתה חוגגת את יום הולדתה ה-36. ויקי הייתה קורבן של טרור איסלמי. אך למה היא הייתה קורבן כזה? היות שהיא הייתה יהודיה. בתרבות היהודית יש אימרה, 'כל המציל נפש אחת כאילו הציל עולם מלא'.
השנה החלטתי להפוך את האמרה הזו ולאמר: 'הוא שנהרג בקירבנו, העם היהודי, כאילו אומה שלמה נהרגה'.
מסיבה כלשהי, הרצח של ויקי נדחק הצידה, כמעט נשכח. ללא אבי ורחל, הוריה של ויקי, ומאמציהם האינסופיים לשמר את רצח בתו בזיכרונם של הרשויות והציבור הרחב, ובעזרת בני משפחתו וחברים קרובים שמזכירים כל שנה ומזמינים את הציבור להשתתף במחווה הכבוד לקורבנות הפיגוע הזה ב-LAX – אני בספק אם אנשים יזכרו. וללא הצוות הנהדר בקונסוליה הכללית של ישראל בלוס אנג'לס, ששולחים תזכורת תקשורת לערוצי הטלביזיה המקומיות, לא היה קיים כיסוי תזכורת ראוי לשמו. במקום שמספר רב של אנשים ינכחו כדי לעשות הכרזה לאומית, אנחנו נכשלים במשימתנו.
השכחה שלנו לעניות דעתי לא תסולח.
זו השנה האחת עשרה שויקי אינה איתנו. זיכרונה חייב לחיות בליבנו לנצח. ויקי איבדה את חייה על מנת שעם ישראל לעולם לא ישכח מי הוא. אנחנו חייבים להצהיר מידי שנה שויקי לא איבדה את חייה לשווא.
בשנה הבאה, אם ירצה השם, זוהי חובתנו שכמה מאות אנשים ייתאספו סביב אבן היד לויקי ב-LAX ויצהירו בשמה של ויקי: אנחנו עם חזק, לא אומת קורבן, וכאשר אנו אומרים לעולם לא עוד, אנחנו מתכוונים לזה.
תהיה נשמתה של ויקי צרורה בצרור החיים.
