יותר מארבע עשרה מיליון דולר נתרמו בנשף הגאלה השנתי של חיים ושריל סבן למען ארגון ידידי צה"ל, בערב הצדעה מיוחד לחיילי צה"ל בסנצ'ורי סיטי / כתבה: שוש מיימון. צילומים: שוש מיימון, מיכל מבצרי ואברהם יוסף פאל
מעבר לעובדה שהיה זה ערב נוצץ ואלגנטי וכל ראשי הקהילה היהודית והישראלית בעיר נכחו בו, היה זה בעיקר מפגן מרגש ורב עוצמה של תמיכה בישראל. יותר מ-1,400 איש התאספו באולם האירועים הענק של מלון הייאט סנצ'ורי פלאזה בסנצ'ורי סיטי כדי להביע את תמיכתם בחיילי צה"ל ותושבי ישראל. שוב הוכחנו עד כמה נכונה האימרה: חוסננו באחדותינו!
זו השנה השישית ברציפות שחיים ושריל סבן נותנים את חסותם לאירוע שהפך כבר למסורת ושכל ראשי הקהילה היהודית והישראלית בעיר רואים 'חובה' להתייצב אליו. בין האורחים הרבים שהגיעו: דני גילרמן, לשעבר שגריר ישראל באו"ם, דיוויד סגל, קונסול ישראל בלוס אנג'לס, יעקב עייש-, נספח צה"ל בוושינגטון, אלוף (מיל.) יצחק גרשון, ראש ארגון ידידי צה"ל בארצות הברית, תא"ל (מיל.) רן פקר, קונסול ישראל לשעבר באל.איי, האחים המיליארדרים פראביס ויונס נאזריאן וראשי הקהילה היהודית- איראנית, האחים מוריס ופול מרציאנו מ'גס', האחים מני, ליאו דיוויד, נתי סיידוף וראשי ארגון ה- ILC-
סבן גם הזמין כמה מראשי תעשיית הסרטים בהוליווד ובין הקהל ניתן היה לפגוש דמויות מפתח מרכזיות בתעשייה, כמו בן סילברמן מ- NBC, רוג'ר אליס מ'פוקס ניוז', ברד גרי מ'פרמונט פיקצ'רס', מל וודס נשיא MGA, מפיקי הסרטים אבי לרנר, דני דימבורט ואבי ארד, והכוכבות הישראליות-הוליוודיות נועה תשבי ומורן אטיאס. גם לארי אליסון, אחד מעשירי תבל, בעלי ומייסד "אורקל", היה שם.
אף אחד לא חש בחסרונו של סטיבי וונדר, שביטל את השתתפותו באירוע בלחץ ארגונים פרו פלשתינאים. ג'ייסון אלכסנדר מיודענו מ'סיינפלד', יהודי חם ואוהב ישראל, הניחה את הערב בחן, שנינות והומור. המוסיקאי והמלחין דיוויד פוסטר, שזכה ב-16 פרסי 'גראמי', העלה מבצעים שונים ללהיטיו המוכרים, ויחד עם הזמרת המצוינת צ'אקה קאן, הנעימו את הערב, שכמה מרגעי השיא שלו כללו כומר אוונגליסטי ששר בלהט וברגש את 'ירושלים של זהב', וחייל צעיר, יוני בנימין אסרף, שסיפר ששירת ביחידת עלית והשתתף במלחמת לבנון השנייה, ושבזכות FIDF למד משפטים ומנהל עסקים. "נלחמתי עם חברי, תמכנו אחד בשני בקרבות וכשאיבדנו חברים. לא ציפיתי שאקבל מדליה מהצבא. חשבתי שאני עושה את מה שצריך. אחרי השירות הצבאי הלכתי ללמוד משפטים אך לא יכולתי לממן את הלימודים. ארגון ידידי צה"ל FIDF עזרו לי ונתנו לי מלגה. ללא המלגה לא הייתי יכול להשלים את לימודי", סיפר.
גם סיפורו של איזי אזגווי, שגדל בארצות הברית ונסע לארץ לשרת בצה"ל הרעיד את נימי הלב. ב-2007 איזי נלחם בעזה ואיבד את ידו. הגבר הצעיר והמרשים סיפר שאיך שהתעורר מהניתוח רצה מיד לחזור ליחידה, אבל המפקדים שלו סירבו. "המציאות הישראלית לימדה אותי להיות עקשן ונודניק. זה לקח לי שנה אבל בסוף חזרתי להיות חייל קרבי", סיפר לקול תשואות הקהל.
רגע השיא של הערב היה סיפורה של אם הבנים, מרים פרץ, ששכלה את שני בניה: אלירז ואוריאל. "אנו חוגגים את חנוכה, פסטיבל האור והאומץ", אמרה מרים, "אבל מלחמת המכבים לשחרור ישראל עדיין לא הסתיימה. באתי לכאן הערב לחלוק איתכם את סיפורי האישי – סיפור של אור וחושך, אהבה ועצב. הסיפור שלי הוא הסיפור של ארץ ישראל. בעלי ואני בורכנו ב-6 ילדים. ארבעה בנים הפכו לקצינים בגולני, ביחידה מובחרת. קראו לנו 'משפחת גולני'. כי גם הבנות שלי התחתנו עם חיילי גולני.
"לפני שנתיים וחצי, בערב פסח, 3 מלאכים דפקו אצלי בדלת. הם לא הביאו את אליהו הנביא. הם הביאו בשורת איוב. בני השני, אלירז, בן 32, מפקד בגולני, נהרג בהיתקלות מחבלים בעזה. איך שראיתי אותם סגרתי את הדלת ולא נתתי להם להיכנס. כשנכנסו, אמרתי: 'זו טעות. זה לא יכול היות. לפני 12 שנים כבר איבדתי את אוריאל בן ה-22 . זה לא מספיק?'
"בעלי, אליעזר, מת לפני 5 שנים משברון לב. הוא לא יכול היה להתגבר על מותו של אוריאל. זה היה ערב פסח. התארגנו לליל סדר בלי אליעזר בלי אוריאל ובלי אלירז, אבא לארבעה בנים שהגדול בן 6 והקטן בן חודש וחצי. בכינו כשקראנו מההגדה: 'בכל דור ודור עומדים עלינו לכלותינו'.
"אוריאל נהרג בלבנון, אלירז נפל בעזה. שניהם נולדו בשארם א שייך. ב-1982 בעקבות הסכם השלום עם מצרים, עזבנו את ביתנו בשארם א שייך והטמנו בילדינו ת הזרע לתקווה ולשלום.
"שלא כמו בני, נולדתי במרוקו. ב-1964 הסוכנות היהודית אספה אותנו מהגטו היהודי והביאו אותנו לארץ ישראל. כשהגענו לחיפה אבי נישק את האדמה ואמר: 'שהחיינו!' עכשיו שני בני קבורים בהר הרצל. זה לא טבעי. זה לא פייר שאמא קוברת את בניה. אמא צריכה להחליט איזה בן לחבק ולא איזה קבר לבקר.
"וכשיגיע זמני לעזוב את העולם אגיד לאלוהים – 'נתתי את חלקי. די מספיק. אל תכריח אותנו להקריב את ילדינו הנהדרים. שלח שלום לישראל ולעולם'. למרות מה שעברתי אני לא שבורה. בשם בני שנפלו אני אומרת: 'עם ישראל חי!"
כשמרים פרץ סיימה את דבריה, שריל וחיים סבן עלו לבמה וחיבקו אותה. עין אחת לא נותרה יבשה. "הסיפור שלך נוגע בלב של כולנו ועורר בכולנו השראה", אמרה שריל סבן. "הילדים שלך הם הילדים שלנו. המאבק שלך הוא המאבק שלנו!"
חיים סבן פנה לקהל: "האשה הנפלאה הזאת אומרת: ' אני לא שבורה'. אני מדברת על אהבה ותקווה. הסיפור שלה זה הספור של צה"ל: אומץ, התמדה, נחישות, חוזק, הקרבה.
"ערב הגאלה השנתי של ארגון ידידי צה"ל' הפך לאירוע חובה בלוח השנה של הקהילה היהודית בלוס אנג'לס" המשיך סבן. "כל מי שיש לו זיקה למדינה וחי כאן, הדרך היחידה לתמוך בישראל היא לתת כסף. האירוע מחבר את הקהילה החמה הזאת עם חיילי צה"ל וזו ההזדמנות שלנו לומר 'תודה' לחיילים שמגינים של ארץ ישראל.
"שריל ואני זכינו לקבל הרבה בחיים. והזכות הכי גדולה זו נתינה! והיכולת לתת לצה"ל זה הכי הכי. אני מבקש מכל אחד מכם לחבק אותם, לפתוח את ידיכם ולתרום להם.
"כמו שמרטין לותר קינג אמר: THE TIME IS ALWAYS RIGHT TO DO RIGHT…'כל סכום יתקבל בברכה" הכריז סבן, שהבטיח שהוא יכפיל לסכום הגבוה ביותר שיתקבל.
סכומי הכספים שעפו שם באוויר כשחיים סבן ניצח על ההתרמה היו מרגשים ומסעירים. נערים ונערות בגיל בר מצווה תרמו אלף דולר, אחרים תרמו חמשת אלפים, עשרת אלפים, שמונה עשרה אלף, חמישים אלף, מאה אלף, מאה שמונים אלף עד לחצי מיליון, מיליון ומיליון וחצי דולר. הסכום הכי גבוה היה בסך שלושה וחצי מיליון דולר, שאליו חיים סבן הוסיף מיד שלושה וחצי מיליון דולר ועוד דולר אחד.
הכספים שנאספו ינותבו ישירות לרווחת החיילים ולקרנות להשכלה גבוהה עבור חיילי צה"ל.
"חבל שסטיבי וונדר נכנע ללחץ האו"ם", אמר חיים סבן בסוף הערב, "אבל עם או בלי סטיבי וונדר היה ערב נהדר".
