בארבע ארבעים וחמש, בבוקר יום ראשון, מגרש החניה של ״יונייטד מוברס״, המה כאילו הייתה זו שעת אחר-צהרים שגרתית. שתי משאיות הובלה לבנות חנו זו לצד זו, הימנית, שכינויה בפי הפועלים היה ״הצעירה״, הייתה משאית אחודה, ששימשה להובלת מטענים במכולה סגורה, שהייתה למעשה מחוברת למרכב הגרר, והיוותה חלק בלתי נפרד מהמשאית עצמה. שמשתה הקדמית הייתה שטוחה ורחבה כדי להגדיל את שדה הראייה של הנהג, אלא שסדק שהיה בה, ורץ ממרכזה לצידה הימני התחתון ויצר מעין קשת, הפריע מאד בזמן הנהיגה. משמאלה של ״הקטנה״, חנתה מאיימת מעט יותר, משאית הסמי-טריילר, שכונתה בפי הפועלים ״הזקנה״. זו גמעה מיילים רבים, ומן הסתם שעון הקילומטראג׳ שלה התחנן על חייו, ומד המהירת שלה שווק חיים עוד מיום שנרכשה על-ידי ברזילאי. גופה של ״הזקנה״, הורכב משני חלקים נתיקים, גורר וגרור שחוברו יחדיו ליחידה אחת. בשעת נהיגה, רטטו אבריה כמאיימים לנתק עצמם זה מזה במהמורה הבאה. כל מי שנהג אותה ידע כי מוטב לו ששתי ידיו יאחזו את ההגה שלה, שכן מרדנותה הייתה בלתי נתנת לריסון בעליל. עיין בלתי מזויינת, יכלה לקלוט מייד את הפגמים העמוקים בשלדתה אשר החזיקה את תא הנהג, המנוע, מכלי הדלק והצירים. ריבוי הגלגלים שבגופה נועד לסייע באיזון שיווי משקלה, באופן שייאפשר למשאה תיפזורת על שטח גדול יותר, ובתוך כך יקטין את הלחץ שכל גלגל מפעיל על הכביש, כמו גם את הלחץ שכל גלגל צריך לשאת. בנוסף לאספקט הבטיחותי, פיזור המשקל נועד לסייע בהפחתת העומס על כל גלגל לצורך הארכת חיי הצמיגים. בשל משקלה והמרחקים העצומים אליהם דהרה, ומהם חזרה ״הזקנה״, הסתייעה בגלגלים הרבים שהיו פזורים לאורך גופה, לאפשר לה עמידות במקרה חירום, כך שיציבותה יכולה הייתה להישמר גם במקרה חריג, בו שלושה מצמיגיה יספגו תקרים. אלא ש״הגדולה״, שברה את כל השיאים, כשהוכיחה שאין גבול לאביוז שביכולתה לספוג. גופה העייף גרר את עצמו בכבדות, וליבה פעם בה כנגד כל הסיכויים. הנהגים לא אהבו אותה, ובבקרים, כמו היום, הביטו זה על זה בתקווה שינצלו מעונשה. ואלו שיצאו איתה לדרכים, התנחמו בעובדה שהיה לה תא שינה אחורי, שכלל ספסל שלם, שבשעת עייפות הפך עבורם למיטה הנוחה ביותר בעולם. מקביליה בדרכים, משנת ייצור חדיש יותר, כללו בתוכם מטבח, ושירותים מפנקים.
קולו הנוקף של ברזילאי הוציא את הצוותות משלוותם, והגביר את הלחץ על טוני רובל, הדיספאצ׳ר התורן, שבאותו בוקר היה ממונה על סידורי העבודה. ״על מה העיכוב?״, שצף הבוס. טוני, למוד נסיון, שתק והמשיך במלאכתו ברצינות גמורה. הוא טיפס לתא הנהג של המשאיות החונות ורשם בדקדקנות מוחלטת את הספרות שבצג שעון הקילומטראג׳ שלהן. אחר הזמין את שני הפורמנים אליו, החתים על ניירת והגיש להם את סידורי הפריקה והטעינה למסע ההובלות שהתכוננו לקראתו. ״שאלות משהו?״, ווידא הדיספאצ׳ר, שעל אף הוותק שלו בחברה, נותר לחוץ כמו ביום העסקתו הראשון. שפתיים חתומות בליווי תנודות ראש לסימן שלילה, של הפורמנים סיכם את התדרוך, והאות ניתן להם לצאת לדרכם. ביטון טיפס אל תא הנהג באנחת רווחה על כך שהקולגה שלו, אסף אדרת, הקיבל את ״הזקנה״, והוא מתפנק על ״הצעירה״. צוותי הפועלים המקסיקאים טיפסו אל מקומותיהם מיד לאחר שראו את מנהלי העבודה שלהם עושים זאת. את תיקי הצד שהביאו עימם, הניחו מאחורי ראשם לתמוך את צווארם בשעת נימנום בנסיעותיהם הארוכות בדרכים. קרני שמש נשברו על השמשות, והמנועים העייפים נכנעו ונענו לסטארטר שלהן. ״כבוד לזקנה״, חייך ואמר בן לאסף, ממקום מושבו בתא הנהג. זה האחרון הנהן בראשו לאות תודה, ולחץ על דוושת הגז, תוך שהוא מסובב את ההגה הגדול על צירו לסיבוב רחב. בן יצא לדרך חמש דקות אחריו, והיה עירני הרבה יותר ממה שציפה מעצמו. שני הנהגים עלו על כביש 405 צפון, והתחברו לכביש 5 צפון, בהפרשי זמן קצרים. בקבינה של ביטון נמנמו שלושה מקסיקאים צעירים, שלא קיבלו תמורה על זמן הנהיגה. בן, לעומתם קיבל שכר על כל מייל שהמשאית גמעה, וזה לבד היווה חלק משמעותי משכר העבודה שלו. שלוש שעות לתוך הנסיעה הרצופה שלו, עפעפי עיניו התחננו למנוחה. הוא גישש בתיק הצד שלו לחפש משהו ללעוס, אולם נזכר, שנחפז לצאת את הדירה, וכנראה ששכח את שקית הפיצוחים מאחור. נותרו לו עוד כשבע שעות נהיגה, וההוראות היו ברורות, העצירות המיותרות היחידות הן לריענון קצר בלבד, שכן, ההובלה שאליה פניו היו מועדות, הייתה גם כך באיחור של יום אחד. ״הלקוח עצבני, מאיים בביטול״, התריע טוני בפני בן, ״ככל שיקדים לראות את המשאית שלנו בדרייב ווי שלו, כך הסיכוי שלך להקפיץ את המכירה גדול יותר״. שעה נוספת חלפה עליו בהרהורים על אופיו הבלתי מתפשר של ברזילאי, על חוסר הצדק בשכר שלו, ועל מאמציה של ימית לסייע לו, אבל עפעפי עיניו כבדו, והאספלט השחור הרץ מול עיניו, מונוטוני וכהה, הכביד על אישוניו. הוא מצמץ תכופות, ומשגם זה לא עזר, הבין כי אם לא יעשה מעשה, הוע עלול להרדם. סך הכל חלפו עליו כעשרים וארבע שעות רצופות נטולי שינה. שוב גישש, והפעם העלה בחכתו את הנייד שלו. מוזיקה לא תעזור לו, ידע מנסיון קודם, במצב הנוכחי עמדו בפניו שתי ברירות, לרדת בתחנת הריענון הבאה, או לתקשר עם העולם החיצון. מוחו עייף התלבט, ונפלה החלטה לשוחח בטלפון. אולי יתקשר לעומר, אולי ידביק פערים עם מוטי שליו, אולי ירים טלפון להגיד לאריק תודה, או שאולי עדיף קודם לבדוק מה דעתו של איתן על הפסדו בהתערבות עם הלסביות. כן, הוא היה סחוט מדי לנהל שיחות טלפון עכשיו, וכל מה שבאמת התחשק לו היה לעצום את עיניו ולרוקן את מוחו ממחשבות.
בעודו מתלבט, רטט הנייד שלו. מבלי להסיר את עיניו מהכביש שלפניו, משך את האוזניות האלחוטית שלו, הרכיב ברשלנות על אוזניו, ומבלי שבירר קודם מי התקשר אליו, ענה לשיחה שנכנסה לפאלפון שלו. ״איך עוברת עליך הדרך?״, התעניין מעברו השני של הקו אסף.
״וואלה, אני גזור מעייפות, בקושי מחזיק מעמד. הגעתי לעבודה ישר ממסיבה בבית של חבר, הראש שלי עדיין דפוק מכל האלכוהול שהורדתי שם״.
״סחטן, למה לא, תעשה חיים. מי החבר שלך?, משהו שאני מכיר?״.
״לא נראה לי, שמו אריק להב, גר בעיר בחתיכת סטייל״.
״אריק מהסרטים הכחולים?״, שאל אסף בתמיהה, ״יש לו דירת גג הזויה, ומרצדס שחורה?״.
״נכון, נראה לי אנחנו מדברים על אותו אדם. מאיפה אתה מכיר אותו?״, התעניין בן, שעייפותו לקחה הפוגה לעת עתה.
״מה אתה גנוב אחי?, זוכר שסיפרתי לך שהתחתנתי למטרת ניירות?, אז זה הוא השדכן״.
״מה אתה אומר?, מה לו ולשדכנות, ואיך בכלל הכרת אותו?״, הסתקרן ביטון, והמשיך לחקור את עמיתו לעבודה.
״וואלה, אני גזור מעייפות, בקושי מחזיק מעמד. הגעתי לעבודה ישר ממסיבה בבית של חבר, הראש שלי עדיין דפוק מכל האלכוהול שהורדתי שם״.
״סחטן, למה לא, תעשה חיים. מי החבר שלך?, משהו שאני מכיר?״.
״לא נראה לי, שמו אריק להב, גר בעיר בחתיכת סטייל״.
״אריק מהסרטים הכחולים?״, שאל אסף בתמיהה, ״יש לו דירת גג הזויה, ומרצדס שחורה?״.
״נכון, נראה לי אנחנו מדברים על אותו אדם. מאיפה אתה מכיר אותו?״, התעניין בן, שעייפותו לקחה הפוגה לעת עתה.
״מה אתה גנוב אחי?, זוכר שסיפרתי לך שהתחתנתי למטרת ניירות?, אז זה הוא השדכן״.
״מה אתה אומר?, מה לו ולשדכנות, ואיך בכלל הכרת אותו?״, הסתקרן ביטון, והמשיך לחקור את עמיתו לעבודה.
״העברתי לו את הדירה לפני איזה חצי שנה. הוא בחור חביב כזה, מתיידד במהירות, מחייך כל הזמן. בסוף העבודה, הוא חילק לכולם טיפים שמנים, ואותי הזמין לאכול איתו בדירה טייק אווי סיני, שבדיוק הגיע שסיימנו ת׳עבודה. אוקצור, כמו שאנחנו מפטפטים, שאל אותי איך אני מסתדר בלי ניירות, ולפני שעניתי כבר הרים טלפון לחבר שלו מהתעשייה, החליף כמה מלים קצרות, שאל כמה יעלה, ובלי למצמץ הציע לי להתחתן עם אחת השחקניות. מה אגיד לך אחי, קפצתי לגג, והוא בשיחת טלפון נוספת ארגן לי את הפגישה״.
״נו, אז מה קרה?״, חקר ביטון, שהדרך לפתע נראתה קלה בעיניו.
״נפגשנו, היה שם איזה חדיד אחד בתפקיד של מתווך. שילמתי שלישיה למיקדמה, וקבענו תאריך לחתונה, בסיטי הול, של ולנסיה קאונטי. תוך שבועיים בלבד אירגנתי את האישורים והניירת הדרושה לחתונה, וקבעתי תאריך. המתווך אירגן לנו שני עדים, וחודש מיום שנסגרה העיסקה, נרשמנו כאדון וגברת אדרת״.
״נו, אז מה קרה?״, חקר ביטון, שהדרך לפתע נראתה קלה בעיניו.
״נפגשנו, היה שם איזה חדיד אחד בתפקיד של מתווך. שילמתי שלישיה למיקדמה, וקבענו תאריך לחתונה, בסיטי הול, של ולנסיה קאונטי. תוך שבועיים בלבד אירגנתי את האישורים והניירת הדרושה לחתונה, וקבעתי תאריך. המתווך אירגן לנו שני עדים, וחודש מיום שנסגרה העיסקה, נרשמנו כאדון וגברת אדרת״.
״סבבה, עד כאן הכל נשמע מצויין, אל תגיד לי שיש כאן איזה קאטץ׳?״, ניצל ביטון את השתיקה הקצררה להביע סקרנות ואולי דאגה.
״אז זהו, שהשרמוטה נעלמה״. נאנח אסף.
״מה נעלמה?, מה קרה?״.
״לא יודע פרטים, אולם היא פשוט נעלמה. ניתקה ת׳טלפון שלה, האדמה בלעה אותה, ואני נישארתי עם הזיין ביד״.
״אוקיי, ואיפה השדכן או אריק, בתמונה?״, התעקש בן לברר את התסבוכת לאשורה.
״אריק לא קשור, הוא אמר לי את זה לאחר שנתן לי את הטלפון של השדכן. והמנייק, זה שהתרברב שכל מילה שלו בסלע, התחמק, הוא אמר שהיא הסתבכה עם הסרסור שלה, או משהו כזה, ושעל החזר כספי אין מה לדבר, ואם אני אמשיך להציק לו, הוא יצטרך לחתוך אותי וחבל. ככה מילה במילה, אתה קולט אחי״.
״איך לא שברת לו כל עצם בגוף, לחרא הקטן?״, רטן ביטון, שהיה כבר עירני לחלוטין.
״אז ככה, אמריקה זה לא ישראל, וגם אתה תפנים את זה. תשכח מלהביא את החברים שלך ולשחק אותה שיש לך גב, כי אין לך. כולם אוכלים פה קש עד שמוצאים אדם להתקרב אליו, וגם אז לא יודע להגיד לך אם האדם שייקרא בדרכך ישאר בגדר חבר, או שבמשך הזמן יהפוך לאח שלך״, נאנח אסף, שהפז״ם שלו במדינה הזרה עלה על שלוש שנים.
״אני הייתי עושה לאלק שדכן הזה בית-ספר אחי, מהאוזניים הייתי מוציא ממנו את הכסף שלי״, התכעס ביטון.
״אל תצחיק אותי. כולך רוקי במדינה הזו, יש לך עוד הרבה ללמוד. כלל ראשון, שמור על פרופיל נמוך, אל תעיר מתים, ולא משנה כמה כסף זה יעלה לך, שלא תמצא עצמך מפורק, או על על מטוס חזרה לישראל עם כרטיס בכוון אחד״, הזהיר אדרת.
״אוקיי, הבנתי. סיכם ביטון את דברי האזהרה. תן לי את סוף הסיפור שלך״,
״״אז אחרי אין ספור טלפונים, מרדפים, עצבים, בעצת העורך דין שסידר לי אריק, הגשתי בקשה לאנולמנט. יודע מה זה?״.
״לא, אף פעם לא שמעתי את הביטוי הזה״.
״לא מאשים אותך. גם אני לצערי לא הייתי צריך לדעת שקיים מושג כזה, אבל אני-וואי, זהו תהליך בו אני מבקש השבתה של הנישואין הטריים, שלא בנוכחות האשה שנשאתי. בתהליך הזה, כפי שאתה כבר מנחש, שפכתי עוד איזה אלפיה, אבל מזלי שהייתי עדיין במסגרת הזמן המותר להגשת הבקשה״.
״נשמע כמו סרט טורקי״, הגיב ביטון על הדברים, והניד ראשו מבלי משים, כאילו אדרת יושב אל מולו, ומבחין בהוויות פניו.
״ואתה, מה איתך?״, הפיח אסף רוח בדו-שיח שלהם.
״אני זורם, עדיין מחפש את עצמי. סך הכל שמונה חודשים כאן״.
״פאק״, נשף אדרת לאפרכסת הטלפון, מלא פיגס לפני, ו״הזקנה״, כולה בוויברציות רועדת על הכביש. סאמק, רק שלא יורידו אותי לבדיקה עכשיו״.
״אז צא בתחנת המנוחה הבאה, עד שיעלמו כל החזירים מטווח הראיה שלך״.
״צודק אחי, חצי מייל ליציאה הבאה. טוב אני מאותת ויורד. נמשיך את השיחה אחר-כך״. הציע, תוך שעיניו סורקות את המראות בסמי טריילר שלו.
עוד לפני שניתק, ענה ביטון לשיחה ממתינה מהמשרד, ״לפי החישוב שלי, אתה בערך ארבע וחצי שעות מהיעד שלך״, התריע טוני, ובן אישר את דבריו תוך שהוא זורק מבט מהיר אל שעון היד שלו. ״תן לי מיקום מדוייק שלך עכשיו״, דרש טוני רובל, וביטון שגם אם חלפה מחשבה בראשו לנמנם שעה בתחנת המנוחה הבאה, שלל אותה לאלתר. ״אני מגיע למחלף רוזווד עוד חצי מייל״, השווה לקולו רעננות וציפיה. ״תודיע לי כשתגיע ללקוח״, חתם רובל את השיחה, וניתק עוד לפני שביטון אישר שההודעה נקלטה. המקסיקאי שישב לצידו של בן התעורר, הבטן שלו הציקה לו והיא ביקש הפסקה, ובקשתו באה בזמן. גם השלפוחית של ביטון דרשה הקלה. הוא אותת ימינה, סובב את ההגה שלו כמלוא קוטרו, ודמם את המנוע בתחנת דלק עסוקה. ״יש אלוהים״, חייך בשעה שדמם את מנועה של הצעירה.
