רק סגרנו את הקיץ. קנינו מחברות, למדנו לבטא את השם של המורה החדשה, הצלחנו להעיר את הילדים בשבע בבוקר בלי דרמה והתחלנו לנשום…. ואז בום. ראש השנה, יום כיפור, סוכות, שמחת תורה. שלושה שבועות של ארוחות חג, אורחים, בית כנסת, נסיעות לחברים בוואלי ובעיר, ובית הספר האמריקאי בכלל לא יודע שיש לנו חג והילדים חוגגים. הלם מוחלט! כמעט חודש שלם הילדים שלנו לא מגיעים לבית הספר, כי כל רגע חג…
והילדים? הם עוד לא הספיקו לחזור לשגרה, וכבר העפנו אותם ממנה שוב. שעות שינה שזזות, מסכים "כי חג", ממתקים מכל כיוון, ומצב רוח שקופץ מאופוריה להתפרקות בתוך חמש דקות. ואנחנו? מתמרנים בין עבודה, הסעות וחגים שאף בוס כאן לא נותן עליהם יום חופש, ומרגישים שאיבדנו את ההגה. אז בואו נדבר תכל'ס. החגים מאחורינו. עכשיו מתחיל המבצע האמיתי: מבצע אחרי החגים! המטרה: להחזיר את הבית לציר. בלי צעקות, ובלי להמתין לנס של חנוכה…
שישה צעדים להתאפסות
* שבוע נחיתה, לא יום נחיתה. ילד שהלך לישון באחת עשרה בלילה שלושה שבועות רצוף לא יירדם מחר בשמונה. מקדימים את שעת השינה ברבע שעה כל ערב, ותוך שבוע הגוף מסתדר מעצמו. שינוי הדרגתי חוסך מלחמות.
* שלושה עוגנים, לא עשרים כללים. במקום להחזיר את כל הסדר בבת אחת, בחרו שלושה עוגנים קבועים: שעת השכמה, ארוחת ערב משותפת ושעת שינה. על אלה לא מתפשרים. כל השאר יכול להיות גמיש. ילדים לא צריכים שגרה מושלמת, הם צריכים נקודות קבועות להחזיק בהן.
* ישיבה משפחתית. שבו כולם סביב השולחן ושאלו: מה היה כיף בחגים? מה היה קשה? מה אנחנו רוצים להחזיר לבית? תנו לילדים לכתוב את הכללים בעצמם ולתלות על המקרר. ילד שכתב את הכלל הוא ילד ששומר עליו.
* גמילה ממסכים בלי מלחמת עולם! אל תעלימו את האייפד במכה אחת. תודיעו מראש מתי חוזרים למגבלה, סכמו יחד על הזמן, ותנו לילד לכוון טיימר בעצמו. כשהשעון מצלצל, הוא הרע, לא אתם!
* מחזירים להם את האחריות. בחגים עשינו הכל במקומם כי לא היה זמן. עכשיו כל ילד מקבל תפקיד אחד קבוע בבוקר: הבן בן השש מכין בעצמו את הבגדים מהערב, הבת בת העשר אורזת לבד את הלאנץ'. אחריות היא לא עונש! היא הדרך המהירה ביותר של ילד להרגיש שוב בטוח בעצמו.
* תתאפסו קודם אתם. אין ילד רגוע עם הורה בסחרור. עשר דקות ביום של שקט – קפה בחצר, הליכה קצרה, שיחת טלפון עם חברה מהארץ. הילדים לא עושים מה שאנחנו אומרים. הם עושים מה שאנחנו משדרים.
מהקליניקה: המשפחה שעצרה את הטורנדו
בסוף אוגוסט הגיעו אליי ענבל ואייל (שמות בדויים) מאנסינו, הורים לשלושה: בן שש, בת תשע ובן שלוש עשרה. אחרי קיץ של קאמפים וחודש בארץ הבית היה בפירוק מוחלט. כל בוקר נגמר בצעקות, הגדול לא יצא מהחדר בלי טלפון, והקטן נרדם כל ערב בסלון. "ועוד לא הגענו לחגים", אמרה ענבל, "אני פשוט מפחדת". בנינו יחד שלושה עוגנים שהתאימו למשפחה שלהם כי כל משפחה היא שונה. עשינו ישיבת משפחה ראשונה, וכל ילד קיבל תפקיד משלו. ואז הגיעו החגים. במקום לוותר על הכול, הם פשוט חזרו לעוגנים ביום שאחרי כל חג. הרגע שהכי ריגש אותי: במוצאי ראש השנה הבת בת התשע שאלה בעצמה: "אמא, מחר חוזרים לשגרה, נכון?" אחרי יום כיפור קיבלתי מענבל הודעה: "פעם ראשונה שהחגים לא הרגישו כמו טורנדו. הרגשתי שאנחנו מנהלים את הבית, ולא הבית מנהל אותנו". לא היה כאן קסם. היו כאן כלים פשוטים, והורים שהחליטו להפסיק לשרוד ולהתחיל להוביל.
אף פעם לא מאוחר
מערכת שבוע ישראליisraeliweekעריכת פרופיל
אני יודעת מה חלק מכם חושבים עכשיו: "פספסנו. החגים כבר עברו, הבלאגן כבר כאן". אז הנה הבשורה הטובה: אין דבר כזה "מאוחר" בהורות. כל יום הוא הזדמנות להתחיל מחדש ואין תזמון טוב יותר משנה חדשה שרק התחילה. אם אתם רוצים לעשות את זה עם יד מכוונת, כלים מוכחים וקבוצה של הורים ישראלים שמבינים בדיוק מה זה לגדל ילדים בין שתי תרבויות כי זה שונה ומי שלא גר פה לא יכול לתת לכם המלצות אנחנו גם ישראלים אבל גם אמריקאיים. ההרשמה למחזור 29 של הקורס "הורות זה לא דבר מסובך" בעיצומה כי הילדים שלנו לא צריכים הורים מושלמים. הם צריכים הורים מאופסים.
שנה טובה, ובהצלחה במבצע של אחרי החגים .אני כאן לכל שאלה. שירן שפיץ מומחית להדרכת הורים, עם נסיון של 20 שנה, טל': 818-923-7484.
