הוא כוכב עולה בעולם אומנויות הלחימה, רק בן 20, יפה תואר, אלוף עולם לנוער ואלוף ישראל באיגרוף תאילנדי * עבור רבים הוא גם דמות להשראה, צעיר שמזכיר ליהודים וישראלים ברחבי העולם מי הם, מאיפה באו, ולמה אסור להתבייש בזהותם דווקא בתקופה שבה האנטישמיות בעולם נמצאת בשיאה * ראיון עם אהבת השם גורדון לאחר קרב הבכורה שלו בלוס אנג'לס
“תזכרו את השם, אהבת השם גורדון”. כך פותחים רבים את השיחה עליו— כוכב עולה בעולם אומנויות הלחימה, רק בן 20, יפה תואר, אלוף העולם לנוער ואלוף ישראל באיגרוף תאילנדי, לוחם שעולה לזירה עם כיפה, טלית וציצית. אבל לא רק לוחם. עבור רבים הוא גם דמות להשראה, צעיר שמזכיר ליהודים וישראלים ברחבי העולם מי הם, מאיפה באו, ולמה אסור להתבייש בזהות היהודית דווקא בתקופה שבה האנטישמיות בעולם נמצאת בשיאה.
בעולם שבו ספורטאים רבים בוחרים להצניע סממנים דתיים או לאומיים כדי לא לעורר מחלוקת, גורדון עושה בדיוק את ההפך. כשהוא נכנס לזירה מול אלפי צופים, הוא עושה זאת בגאווה מלאה — עם כיפה על ראשו, ציצית מתחת לבגדי הקרב, טלית על כתפיו ואמונה גדולה בלב.
אתה לא מפחד, אני שואלת.
“אני לא עולה עם פחד”, הוא אומר. “אני עולה עם אמונה”.
דווקא בימים שבהם דעת הקהל כלפי ישראלים ויהודים נמצאת בשפל חסר תקדים, הוא מסרב להסתתר. “להראות מי אני ומאיפה אני בא”, הוא אומר. “לא לנסות להסתיר את זה. גם ביומיום ככה אני מסתובב עם כיפה וציצית, אז למה שבזירה זה יהיה שונה?”
“אני מודע למה שקורה בעולם”, הוא מוסיף. “אבל צריך ללמוד להגן על עצמך. אי אפשר לחיות בפחד. יש לי ביטחון מהאמונה שגדלתי עליה”.
הלוחמים היהודים בשואה והקשר להווה
כששומעים את סיפורו של גורדון, קשה שלא להיזכר במתאגרפים היהודים של תקופת השואה — לוחמים שנאבקו לא רק על ניצחון בזירה, אלא על עצם הישרדותם כיהודים, ניצחון הרוח.
הבולט שבהם היה שלמה ארוך, מתאגרף יהודי־יווני שנשלח לאושוויץ ואולץ להשתתף בקרבות איגרוף מול אסירים אחרים. כל הפסד היה עלול להסתיים במוות. ארוך הצליח לנצח שוב ושוב, שרד את התופת ואף חלק את מנות המזון שקיבל עם אסירים יהודים נוספים — ובכך סייע להציל חיים. סיפורו עובד מאוחר יותר לסרט Triumph of the Spirit (“ניצחון הרוח”), שהפך לסמל של עמידה יהודית מול הזוועות. גם ויקטור פרץ, אלוף העולם היהודי מתוניסיה, נשלח לאושוויץ והפך לדמות מופת של אומץ וכוח נפשי.
לוחמים יהודים באותם ימים עלו לזירות כשהם לובשים מכנסיים שעליהם מגן דוד — סמל שבאותם ימים שימש אות להשפלה. אך דווקא דרך הקרבות הצליחו חלקם להציל יהודים אחרים ולשמור על רוח יהודית שלא נשברה. אמנם התקופות שונות לחלוטין, אך גם כיום יש מי שרואים בלוחמים יהודים כמו גורדון המשך לאותה רוח — יהודים שלא מסתירים את זהותם גם כשהם עומדים מול עולם עוין.
משפחה שלא דומה לשום דבר אחר
והסיפור של גורדון הוא באמת סיפור יוצא דופן: הוא נולד ביישוב שילה לאם מהונג קונג ולאב ישראלי, עזריאל גורדון, דוקטור לכירופרקטיקה שחי שנים רבות בארצות הברית. כשנפגשו, אביו עזריאל היה חילוני, אך דווקא אמו הייתה זו שהתקרבה ליהדות. היא גם שכנעה אותו לחזור לישראל, וכאן שינתה את שמה מגרייסי ל“חנינת השם”.
בישראל הקימו השניים משפחה יוצאת דופן עם שבעה ילדים, שלכולם שמות סביב אמונה וזהות יהודית: עוצמת השם, אמונת השם, כבד־יה משאלתי, רוח השם בחיינו, אהבת השם, תשורת השם ושמחת השם בלבנו.
תחום הספורט הפך לחלק בלתי נפרד מהמשפחה. כולם עוסקים בענפי ספורט שונים, וחלקם גם באומנויות לחימה מקצועיות. האח כבד־יה היה אלוף אירופה ואלוף ישראל באגרוף תאילנדי, ואילו רוח השם הפך לישראלי הראשון שזכה באליפות עולם לבוגרים במואי תאי.
למרות היותו לוחם קשוח, גורדון מקפיד על אורח חיים דתי ומבטא אמונה חזקה מאוד. כבר בגיל ארבע החל להתאמן, ובגיל שבע היה נוסע לבדו בטרמפים לירושלים כדי להתאמן ברצינות. בזמן שילדים אחרים שיחקו בגינה, הוא כבר חי כמו ספורטאי מקצוען עם משמעת ברזל ומטרה ברורה מול העיניים.
עד גיל 12 למד בחינוך ביתי. לדבריו, אחיו הגדולים חוו חרמות והצקות בבית הספר בגלל שמותיהם החריגים, המראה החצי־אסייתי והאוכל שהביאו מהבית. הוריו החליטו להעביר את הילדים לחינוך ביתי כדי להגן עליהם. “בסוף רצינו חברים”, הוא מספר. “כל אחד חזר לבית הספר בזמן שלו”.
“אמא שלי הכי מיוחדת בעולם”
כששואלים אותו על הבית שבו גדל, הוא מדבר קודם כל על אמו. “אמא שלי הכי מיוחדת בעולם”, הוא אומר. “הכי מעניין אותה שנהיה תמיד בהודיה. היא מחוברת לדת ולאמונה. היא גידלה אותנו עם הרבה משמעת — זה חינוך אסייתי”.
“היא תמיד לימדה אותנו להאמין בעצמנו”, הוא מוסיף. “לא משנה מה קורה בחוץ, אם יש לך אמונה ומשמעת — אתה יכול להגיע רחוק”.
כשאני שואלת אותו איזו השראה אמהות אחרות יכולות לקחת ממנה, הוא עונה בלי לחשוב פעמיים: הכל מתחיל בחינוך לערכים, למשמעת ולאמונה עצמית.
בגיל 14 חייו השתנו ברגע אחד. אביו נפטר ממחלה בתוך שבועיים בלבד.= “לא הייתי מוכן לזה”, הוא מספר. “אבל זה היה השיעור הכי גדול בשבילי. הבנתי שאם עברתי את זה — אני יכול לעבור הכול”. לזכר אביו קעקע על זרועו את המשפט “Forever Blessed” לצד תאריכי חייו.
“אבא שלי היה הדמות הכי חזקה שהכרתי”, הוא אומר. “למדנו ממנו הכל. היה אכפת לו מאחרים יותר מעצמו. הוא תמיד רצה לעזור לאנשים”. וכשהוא נשאל אם הוא עדיין מרגיש את נוכחותו של אביו, הוא עונה בלי להסס: “בטח. הוא שומר עליי. אני בטוח שהוא גאה בי”.
לדבריו, האובדן הפך אותו להרבה יותר ממוקד, חזק ומחויב למטרה שלו. במקום להישבר, הוא בחר לקחת את הכאב ולהפוך אותו לכוח. “זה גרם לי להבין שהחיים קצרים”, הוא אומר. “ושאם יש לך חלום — אתה חייב ללכת עליו עד הסוף”.
מתאמן בתאילנד ומכוון הכי גבוה
בגיל 16 משפחתו עברה לזכרון יעקב. הוא קיבל החלטה לא שגרתית ועבר לתאילנד כדי להפוך ללוחם מקצועי ברמה הגבוהה ביותר. המעבר למדינה זרה בגיל צעיר, רחוק מהמשפחה ומהבית, דרש ממנו עצמאות מוחלטת ומשמעת יוצאת דופן. “זה לא פשוט להיות לבד במדינה זרה בגיל כזה”, הוא אומר. “אבל ידעתי בדיוק למה אני נוסע”.
המהלך הזה השתלם. מאז הספיק לרשום הישגים מרשימים: אלוף העולם לנוער בקיקבוקסינג, מדליית ארד באליפות העולם עד גיל 23 ואלוף ישראל לנוער במשקל עד 60 קילוגרם. מתחרה במשקל 60–63.5 קילוגרם ונחשב ללוחם מואי תאי קשוח, מהיר ומדויק במיוחד.
בפברואר האחרון ניצח יריב טורקי בקרב מתוקשר בארגון UTMA, לאחר שספג ממנו מתקפות אנטי־ישראליות לפני הקרב. הניצחון שלו הפך במהירות לרגע של גאווה ישראלית ברשתות החברתיות, ולא מעט ישראלים סימנו אותו כסמל של רוח לחימה יהודית־ישראלית. “אני לא נלחם מתוך שנאה”, הוא אומר. “אני נלחם בשביל לייצג את מי שאני”.
הזוגיות והקמפיין החדש
לצד הקריירה הספורטיבית, בינואר האחרון התארס גורדון לבת זוגו אורן שירה לוי, והשניים הפכו במהירות לאחד הזוגות המדוברים ברשתות החברתיות. הקשר ביניהם משלב בין עולם האופנה, הרשתות החברתיות והספורט, אך גם בין ערכים משותפים של אמונה, משפחתיות וחיים עם מטרה. “בסוף הכי חשוב לי זה הבית, האמונה והאנשים שסביבי”, הוא אומר.
בחודשים האחרונים השניים אף נבחרו להוביל קמפיין זוגי חדש של מותג האופנה הישראלי Mania Jeans — קמפיין שמשך תשומת לב רבה ברשתות החברתיות, במיוחד בגלל השילוב הלא שגרתי בין לוחם תאי קשוח לבין תדמית זוגית רכה, צעירה ואופנתית.
הקמפיין החדש מציג צד נוסף באישיותו של גורדון — לא רק לוחם שנכנס לזירה עם כיפה וציצית, אלא גם צעיר כריזמטי שמצליח לחבר בין עולמות שונים: אמונה, זוגיות, אופנה, רוח ולחימה.
הקרב שהוביל אותו ללוס אנג’לס
אחד היעדים המרכזיים של גורדון בביקורו הקרוב בארצות הברית הוא השתתפות בקרבות במסגרת ליגת ה־TBL — ליגת לחימה בינלאומית ייחודית המבוססת על פורמט קבוצתי. “זו ליגה המורכבת מ־12 לוחמים בכל קבוצה”, הוא מסביר. “לכל לוחם יש שלוש דקות, והקבוצה שצוברת הכי הרבה נקודות היא המנצחת”.
עבורו, הקרב בלוס אנג'לס הוא הרבה יותר מעוד הופעה בזירה. מדובר בחשיפה משמעותית לקהל האמריקאי ולתעשיית הלחימה הבינלאומית, צעד נוסף בדרך לחלום הגדול שלו. “אני רוצה להגיע ל־UFC, ובשביל זה צריך קהל”, הוא מסביר. “הם רוצים לדעת שאם יהיה קרב יהיו צופים. חשוב לי שאנשים יכירו את הדרך שעברתי ואת הסיפור שלי”.
ביקור מיוחד בלוס אנג’לס ובניו יורק
בימים אלה מגיע גורדון לסבב קרבות והרצאות בארצות הברית, כולל ביקור בקהילות יהודיות וישראליות בלוס אנג’לס ובניו יורק. מעבר לקרבות עצמם, הוא רואה במסע הזה שליחות אישית. “אני רוצה להגיע ליהודים ולישראלים שחיים בארצות הברית, להכיאר אותם , לתת להם כוח, אמונה וביטחון”, הוא אומר. “חשוב לי שאנשים יכירו את הדרך שעברתי”.
במהלך הביקור צפוי גורדון להשתתף בכנסים, להעביר הרצאות על חוסן נפשי והתמודדות עם משברים ולספר את סיפור חייו — מילד משילה שהתגבר על אובדן אביו והפך ללוחם בינלאומי, ועד לספורטאי שמסרב להסתיר את יהדותו גם מול קהל עוין. “אני אדם שנמצא כל הזמן בעשייה”, הוא אומר. “אני אוהב להיות בעשייה וחייב למלא את הלו״ז כמה שאפשר. אני מרגיש שהסיפור שלי נותן השראה, רוח וביטחון, במיוחד בימים האלה”.
לדבריו, השנתיים וחצי האחרונות התחזקה בו עוד יותר תחושת השליחות. “מאז ה־7 באוקטובר התחזקה בי ההבנה שבאתי לתת הרבה כוח”. לצד הקרבות וההרצאות, הוא גם מתנדב עם חיילים פצועים ומנסה להעביר מסר של חוסן, אמונה ואחריות אישית.
כששואלים אותו מה נותן לו כוח, הוא לא מדבר על מוטיבציה. “אין לי מוטיבציה”, הוא מסביר. “יש לי מטרה ויש לי משמעת והתמדה . מוטיבציה באה והולכת”. לפני כל קרב הוא מתפלל ועושה עבודה מנטלית. “אני עושה עבודה מנטלית, אני מתפלל”.
והמוטו שמלווה אותך?
“הכל כבר כתוב. רק להאמין”.
