ישראלים רבים עברו ללוס אנג'לס מאז ה-7 באוקטובר 2023. בעמוד הפייסבוק ״ישראלים בלוס אנג'לס "ניתן לראות פוסטים רבים של מחפשי עבודה וטיפים לגבי מקומות מגורים וכמובן – המלצות על עורכי דין להגירה. לוס אנג'לס תמיד היוותה יעד מבוקש בקרב ישראלים, בדומה לניו יורק ומיאמי, אבל נדמה כי מעולם לא משכה אליה כמות כזאת של מהגרים ישראלים כמו בשנתיים האחרונות. יצאנו לבדוק איך באמת מסתדרים המהגרים החדשים ? האם אל-איי היא מה שציפו שתהיה? מה קורה מבחינה כלכלית ואיך הם מסדירים את מעמדם החוקי כאן? תחקיר
הילה כהן: יוקר המחיה כאן הזוי
הילה כהן, 40, נחתה בלוס אנג'לס לפני שנתיים מיבנה עם בעלה ושני ילדיהם הקטנים נויה עוד מעט בת שש ולביא בקרוב ארבע. הילה עושה שמנים אתרים לריפוי מחלות ובעלה עובד בקונסטרקשן. "לי היה מזל כי בעלי הוא אזרח, גר כאן לפני עשר שנים, קיבל אזרחות וחזר לארץ. בזכותו קיבלתי את הגרין קארד, מי שאין לו את זה, זה בהחלט לא פשוט".
תיארתם לעצמכם כמה יקר לחיות כאן?
"ממש לא. בעלי אמר שהוא לא זוכר שהיה כאן כל כך יקר, הוא לא היה מודע לכמה הכל התייקר כאן. לפעמים זה על גבול הבלתי האפשרי. כל יציאה הכי קטנה זה 100 דולר. זה הזוי".
מתי הגעתם לכאן? המעבר היה מתוכנן?
"האמת היא שכאילו לא היו לנו הרבה ברירות, הגענו שבועיים לפני המלחמה לטיול וחשבנו לעשות הפוגה מהחיים בארץ ולשהות כאן חודשיים-שלושה, לא חשבנו שנשאר לחיות כאן. זה היה אמור להיות מה שנקרא 'רענון למערכת' ואז פרצה המלחמה והתחיל כאוס ובלאגן והחלטנו שאנחנו לא חוזרים. אחרי חודש בעלי טס לעשרה ימים לארץ להשכיר את הדירה שלנו, למכור דברים ולאחסן את מה שאפשר ומאז אנחנו כאן. אז כן, זו היתה בחירה לעבור לאל-איי אבל גם לא ממש. היינו במצב של חוסר ברירה".
איך הסתדרת מבחינת עבודה?
"במקצועי אני מטפלת רגשית. הצלחתי להעביר את הטיפולים בזום וכך המשכתי להתפרנס. אני עדיין עושה את זה אבל נוטה לפתח את העבודה שלי בשמנים אתרים".
מה ההתרשמות שלכם מהקהילה הישראלית באל איי?
"בגדול אני חושבת שהסיבה העיקרית שאנו נשארים כאן זו הקהילה. הרבה יותר קל לעשות רילוקיישן כשיש גנים ובתי ספר יהודים וישראלים, סופרמרקטים, מסעדות ובכלל, כל השירות הישראלי. זה באמת מאוד מקל על הרילוקיישן. בגלל שהקהילה כל כך גדולה לא מרגישים כאן זרות כאן וזו הסיבה העיקרית שאנו פה".
מה לגבי חברים, הצלחתם לרכוש כאן?
"זו בנייה מחדש של קשרים, בייבי סטפס, להכיר אנשים מהתחלה. תודה לאל שיש לנו ילדים, אז בבתי ספר ובגנים מתחילים להכיר אנשים אבל זה לא מובן מאליו וזו עבודה, לייצר לך קהילה קטנה חברים משפחה. בתקופה הראשונה עשינו קידוש לבד, הייתי מכינה ומבשלת רק לעצמנו וזה היה עצוב. בארץ היינו עושים כל ערב שבת אצל המשפחה. אבל זה הולך ומשתפר, מכירים משפחות חדשות וכולם נחמדים ומסבירי פנים ומקבלים בחום ואהבה".
את רואה את עצמכם גרים כאן עוד 10 שנים?
"שאלת השאלות, לגמרי לא יודעת. אנחנו רגל פה, רגל שם. אף פעם לא פה 100 אחוז. כרגע טוב לנו כאן, אנו יכולים לאפשר לעצמנו וימים יגידו לאן זה יוביל".
ממה את הכי נהנית בלוס אנג'לס?
"מהשקט והרוגע, שאין לחץ, תחושת הביטחון".
לירז אשר: עזרו לנו למצוא ב"ס יהודי
לירז ורועי אשר התגוררו בארץ באזור נתיבות והגיעו ללוס אנג'לס קצת אחרי אוקטובר 7. הוא צלם במקצועו והיא מורה. בארץ הם השאירו בית שכור ועלו על המטוס עם ילדה אחת ומזוודה קטנה; לא בטוח שחשבו שלארץ הם כבר לא יחזרו.
מה עשיתם עם הבית?
"היה לנו מזל שבעל הבית הבין את המצב ושילמנו שיפנו את כל החפצים משם".
מה הפתיע אתכם בלוס אנג'לס?
"הופתענו לטובה מבחינת החיבוק שקיבלנו פה. זהו משהו שאני מברכת עליו כל יום. אנחנו גרים לא רחוק מבית הכנסת ואנשים בקהילה מנסים לעזור לנו בכל דרך, מציאת עבודות, מסגרות לילדים וכדומה. אנחנו דתיים ולא רצינו לשלוח את הילדים לבתי ספר ציבוריים אז הם עזרו לנו במציאת בית ספר".
איך אתם מסתדרים כלכלית?
"אני מורה ובעלי צלם אירועים ויועץ משכנתאות, משהו שהוא עשה גם בארץ. ידענו שיקר כאן אבל לא ידענו עד כמה יקר ושצריך משכורות גבוהות במיוחד כדי להתקיים. זה בהחלט אתגר".
הצלחתם להכיר ישראלים אחרים שהגיעו לכאן לאחרונה?
"כן, כשהגענו פתחו לנו המון קבוצות וואטסאפ וניסו לעזור לנו אנשים שמעורבים בקהילה כמו אנשים מה- IAC. היה למשל מפגש של איך למצוא עבודה וכך גם פגשנו ישראלים שגרים כאן וגם כאלו שהגיעו לא מזמן. התחברתי כאן עם אישה שהגיע מהצפון אחרי אוקטובר 7 יחד עם הילדים שלה. יש לנו חוויות משותפות, גורל משותף".
מה עם כל שאר האנשים שהגיעו לכאן? הם עדיין חיים פה?
"יש כאלו שעזבו בחזרה ויש כאלו שנשארו. אני מכירה כאלו וכאלו, אנשים שלא עבד להם או אנשים שמההתחלה תיכננו להיות כאן זמן קצר ולעזוב".
איך אתם מסתדרים מבחינת הניירת?
"עובדים על זה דרך העבודה"
איפה תהיו עוד עשר שנים מהיום?
"זה משהו שחשוב לחשוב עליו. כרגע טוב לי ורגוע לי פה. אני מרגישה שייכת אבל יש את הקול שאומר לי: היי, חשבת לגור בקיבוץ. תמיד דמיינתי לעצמי את בתי שהיא בת שש הולכת בשבילי הקיבוץ באופן חופשי ונפגשת עם חברים, כך כשאפילו שיש קורונה וסגרים, היא יכולה לשחק עם חברים ולא להיות לבד"…
יהונתן מעוז: עובד על סרט קצר חדש
יהונתן מעוז, 29, הגיע ללוס אנג'לס מירושלים לפני שנה עם בת הזוג ועם ויזת אמן. הוא בוגר בצלאל ובארץ עבד כבמאי וצלם ואף זכה במספר פרסים על הסרטים הקצרים שיצר. לפני שעבר לאל-איי הוא עבד עם חברות כמו אל על, הזמרת נועה קירל והשף אסף גרניט.
יהונתן, איך הצלחת להשיג ויזת אמן ? זה לא פשוט.
"זה באמת לא פשוט להשיג. עבדתי הרבה כדי להשיג את זה. זה לא משהו שבא ברגל, עשיתי הכל כדי להצליח להגיע למצב שאני יכול להיות כאן באופן חוקי, לגדול ולהתפתח".
מה אתה עושה באל-איי?
"אני עובד בעיקר בתחום הפרסומות לסושיאל מדיה, בילבורד בחנויות וסרטוני מיתוג ובמקביל עובד על סרט קצר חדש. אני לא רוצה להישמע ציני - אבל אחרי ה-7 באוקטובר אתה מקבל מימד חדש, מבין שאין מספיק אנשים שמספקים את הקול הישראלי בתרבות העולמית ואתה רוצה להתחזק כדי שלך יהיה את הכוח לדבר כמו הנציגים הגדולים שלנו כאן, כמו גל גדות למשל. אתה רוצה להיות אחד כזה שתהיה לך האופציה לדבר ולהשפיע".
מה ההבדל בין העבודה כאן לבין הארץ?
"בארץ אתה חייב לעבוד כדי לחיות ולהתפרנס אבל כאן אתה חייב לעבוד עוד יותר קשה בשביל להצליח. אתה צריך להמציא עצמך מחדש. יש ביורוקרטיה חדשה, מערכות חדשות, חברה חדשה. מה שמחזיק אותי כאן הוא שהרעב שורד. אתה צריך להיות מאוד רעב בשביל להצליח אבל זה שווה את זה".
יצא לכם לבקר בארץ בשנה האחרונה?
"אנו משתדלים לנסוע כל חצי שנה עם כל מה שכרוך בכך. גם אם זה קשה. במלחמה עם איראן נתקענו בארץ אבל אנחנו משתדלים כדי להישאר קרובים עד כמה שאפשר".
ממה אתם הכי נהנים באל-איי?
"אני מרגיש שכשאתה עובד כאן אתה נושא פירות גדולים יותר. העבודה הקשה מתגמלת יותר. עובדים ממש קשה אבל זה מגיע עם 'בנפיטס'. וכמובן השקט, יש לך שקט שעוזר לך להיות מפוקס במה שאתה רוצה לעשות. אתה עובד קשה יותר אבל העבודה הזאת נושאת פירות".
הכרתם כאן אנשים לפני שהגעתם?
"לא הכרתי כאן לפני יותר מדי, אבל ברגע שהגעתי, גם בגלל סוג העבודה שלי, הראשונים שעזרו לי להשתלב היו ישראלים מהוואלי. לקוחות הפכו לחברים ולסוג של משפחה שעושים איתם שישי ושבת וחגים. לפני שהגעתי הזהירו אותי מהישראלים כאן וקצת חששתי מזה בגלל דעות קדומות, אבל נוכחתי לגלות שזה לא ככה. יש כאן אנשים עם לב רחב שפתחו לי את הדלת ועזרו לי להשתלב".
למה אתה הכי מתגעגע בארץ?
"לעיר ירושלים וכמובן למשפחה ולאחיינית שנולדה לא מזמן".
איך אתם רואים את עצמכם עוד 10 שנים מהיום?
"שאלה קשה, כי החלום בסופו של דבר הוא להיות קרובים למשפחה אבל גם לא לוותר על החלום האמריקאי, אני לגמרי רואה את עצמי גר ומפתח פה וקופץ לארץ מתי שרק אפשר, זה חלק מהחלום הגדול".
יובל (שם בדוי): חשבתי שת"א היא העיר היקרה בעולם
יובל, 25, הגיעה ללוס אנג'לס לפני כשנה במטרה להשתלב כאן בעולם המשחק, בינתיים היא עובדת כמלצרית, הולכת לאודישנים מתי שרק אפשר ומנסה להשיג ויזת אמן, החלום הנכסף של כל שחקן שמגיע לאל איי.
מה צריך לעשות כדי להוכיח שאתה שחקן ולקבל ויזה?
"מספר דברים, ביניהם כתבות בעיתונים כאן על סרטים בהם הופעת. אתה חייב להוכיח שאתה שחקן מבוקש, שהצטלמת לסרטים והשהות שלך כאן היא חיונית בגלל העבודה שלך בתעשיה".
אז בינתיים את לא חוקית?
"אני בתהליך, אבל בעיקרון כן, אני בינתיים ללא ניירת וללא מעמד חוקי, מה שמאוד מקשה עלי".
לוס אנג'לס היא מה שציפית לה?
"לא ממש. ידעתי שיהיה קשה אבל יש המון דברים שלא ציפיתי להם. אני מתל אביב וחשבתי שזו היא העיר היקרה בעולם, אבל פה עוד יותר קשה מבחינה כלכלית. אני לא יודעת איך אנשים עושים את זה. אני גרה עם שותפים בדירה ועדיין לא מסתדרת. בינתיים ההורים עוזרים לי. חשבתי גם שאצליח לקבל יותר תפקידים אבל בינתיים השתתפתי רק בסרט קצר של ישראלים, התשלום היה ממש סמלי אבל עשיתי את זה בשביל הקרדיט כדי שאוכל להוכיח שאני אכן שחקנית עובדת".
מישהו עוזר לך כאן?
"כן, גיליתי כאן קהילה מדהימה, הרבה אנשים עזרו לי. יש לי ידיד שמנסה להשיג לי עבודות משחק דרך חברים שלו בתעשיה, בהתחלה גם עזרו לי עם דיור לכמה חודשים עד שעברתי לדירה הנוכחית שלי. אנשים שלא ממש הכירו אותי, הזמינו אותי לערבי שישי ולחגים. מאז שהגעתי לא היתה לי אף פעם בעיה איפה לעשות את החגים וזה מאוד מחמם את הלב".
את רואה את עצמך כאן בעוד עשר שנים?
"מאוד מקווה. זה החלום אבל יש הרבה רגעי שבירה והרבה מחשבות שאולי היה לי יותר קל להצליח בארץ כשחקנית. התחרות כאן גדולה פי כמה וכמה. יש לי מבטא ישראלי ואני מנסה לעבוד עליו, אבל עדיין וללא קשר, על כל תפקיד יש עשרות בנות שמתמודדות עליו".
את מכירה שחקנים ישראלים אחרים? איך הם מסתדרים?
"הספקתי להכיר כמה. לא קל. יש שחקן שהופיע בסדרה ועשה כמה סרטים ועדיין לא הצליח להשיג את ויזת האמן ועכשיו הוא עומד לחזור לארץ. יש עוד כמה שכמוני עובדים כמלצרים או במכירות אונליין".
למה את הכי מתגעגעת בארץ?
"למשפחה שלי ולתל אביב, לימי שישי בצהריים עם חברות במסעדה ולים".
למרות שהחיים בלוס אנג'לס מציעים תחושת ביטחון, קהילה ישראלית חמה והזדמנויות מקצועיות, לא כולם מצליחים להיאחז בחלום האמריקאי. לצד אלה המספרים על בניית חיים חדשים ועל תחושת שייכות, ישנם לא מעט ישראלים שכבר ארזו מזוודות וחזרו לישראל. אחד מהם, אב לשני ילדים אמר: "אם כבר להתמודד עם הקשיים הכלכליים, עדיף לעשות זאת קרוב לבית, לצד ההורים והחברים ועם הילדים שיגדלו באווירה ישראלית" אישה נוספת שהתגוררה באל-איי שנה וחצי סיפרה לי: "הגענו אחרי המלחמה ומלחמת ההישרדות כאן היתה לא פשוטה. הבנתי שאנו נאחזים בחלום האמריקאי בכל הכוח וזה בא על חשבון הילדים והמשפחה. לא היה קל להבין שאנו מוותרים וחוזרים אבל ברגע שהחלטנו, הרגשנו מאוד שלמים עם זה".