מהשבי בעזה לסטודיו של תומר פרץ בלוס אנג׳לס: "במקרה הפכתי לסמל של תקווה" אומר אנדריי קוזלוב ומציג תערוכה חדשה בניו יורק

הצעיר שעבד כמאבטח בפסטיבל נובה וחולץ משבי חמאס במבצע "ארנון", יציג 12 ציורים באמצעותם תירגם את תחושות הכאב והאימה בשמונה חודשים של גיהנום בעזה • לאחר שבילה בלוס אנג'לס בסטודיו של תומר פרץ, האמן המקומי עודד אותו לפרסם את תחושותיו לעולם: "קיבלתי הזדמנות שנייה, אני צריך לנצל אותה" * ראיון

אנדריי קוזלוב, שחולץ משבי חמאס אחרי שמונה חודשים, יפתח בחודש הבא תערוכת יחיד בניו יורק שבה יציג אוסף ציורים שמתמקדים בתקופה הארוכה שבה הוחזק ברצועת עזה. התערוכה So-Real Surreal ("כל-כך אמיתי סוריאליסטי"), שצפויה להיפתח  בגלריה לאומנות Lux Contemporary בשכונת צ'לסי, כוללת 12 עבודות הקורצות בין היתר לסגנון "התקופה הכחולה" של פיקאסו ולציור האיקוני "הצעקה" של אדוורד מונק. "ליצור משהו כזה, זה מדבר עבורי. זו דרך אחרת להעביר את הסיפור", אמר קוזלוב ל"ניו יורק פוסט".

הסיוט הנורא בא לידי ביטוי בין היתר ביצירה האבסטרקטית "אולי" (Maybe), שבה קוזלוב צייר את המנהרה האפלה והצרה שדרכה הועבר לא אחת, כשהוא תוהה אם אי פעם יצליח לשרוד ולצאת מהשבי בחיים. קוזלוב סיפר כי בשבי מצא דפי נייר ריקים שאפשרו לו ללכת לאיבוד בציור של עולמות אחרים, שהוא יכול היה רק לחלום עליהם. "עשיתי את זה בשביל הנשמה שלי וכדי להוציא את הנפש שלי מהכלא הזה".

"הם העבירו אותנו למקום אחר וכבר הסירו לנו את השרשראות", אמר קוזלוב ל"טיימס אוף ישראל". "התחלתי לצייר משהו מהדמיון שלי. הפרשנות שלי לחוויה שלי", אמר.

במהלך חודשיו האחרונים בשבי חמאס בעזה, אנדריי קוזלוב, ישראלי-רוסי בן 27, החל לצייר בפנקס ריק בעזרת עיפרון ומחק קטן, שניתנו לו על ידי שוביו הטרוריסטים. "הם העבירו אותנו למקום אחר וכבר הסירו לנו את השרשראות", אמר קוזלוב בראיון ל"טיימס אוף ישראל". "התחלתי לצייר משהו מהדמיון שלי. הפרשנות שלי לחוויה שלי", אמר.

כעת קוזלוב נמצא בניו יורק, ומתחיל מחדש את חייו ואת אומנותו. הוא מתכנן תערוכה של ציורים שנוצרו לאחר השבי ותספר את סיפור חוויותיו.

קוזלוב היה אחד מ-251 בני ערובה שנחטפו לרצועת עזה על ידי מחבלי חמאס במהלך מתקפת ה-7 באוקטובר 2023, בה נהרגו 1,200 בני אדם, רובם אזרחים. קוזלוב נלקח מפסטיבל הנובה, שם עבד כמאבטח. מאות בני אדם נטבחו במסיבה. הוא הוחזק בשבי עם אלמוג מאיר יאן בן ה-21 ושלומי זיו בן ה-40. שלושתם חולצו ביוני 2024 על ידי כוחות מיוחדים ישראליים שפשטו על מחנה הפליטים נוסייראת במרכז עזה. כמו כן שוחררה נועה ארגמני, שהוחזקה בבית נפרד לא רחוק מבני הערובה האחרים.

באמצע דצמבר 2023, לאחר מספר חודשים של העברה על ידי שוביהם, השלושה הועברו לדירתו של עבדאללה אלג'מל, בן 36, פעיל חמאס שעבד כעיתונאי. ידיהם ורגליהם של השבויים שוחררו מאזיקיהם, והם הועברו לחדר גדול יותר שקוזלוב תיאר כמחולק לשני חלקים, כאשר שמיכה חוסמת פתח גדול בין השבויים לשומרים. הווילונות היו תמיד מוגפים מעל החלון, והשומרים ישבו בחדר כניסה קטן לידם עם טלוויזיה.

במהלך ששת החודשים בהם הוחזקו שם, קוזלוב צבר כ-25 רישומים שונים. הוא צייר דמויות מעולם הקולנוע מדמיונו ושרטט חזיונות של אושר ותקוותיו לעתיד.

אחד מאותם רישומים הציג גבר קירח וחסר חולצה מול מקור אור בהיר, שנראה כאילו הוא מתפלל למשהו, תיאר קוזלוב. היו גם רישומים שקוזלוב צייר של ייאוש וכעס. "לא הרגשתי אושר בעזה, אבל קיוויתי לצאת משם", אמר. "ציירתי איך ארגיש כשאשתחרר". באותה שבת ארורה הוא עבד כמאבטח במסיבת הנובה, ממנה נחטף לעזה בדרך שאותה הוא מתאר ב"כביש מהיר לגיהינום" (Highway To Hell), ציור אחר בתערוכה שמשחזר את נסיעת האימים במכונית עם המחבל ועם שלומי זיו, שנחטף ושוחרר גם הוא.   יום החילוץ, קוזלוב תיאר בריאיון, היה "היום הכי טוב בחיי" ו"יום ההולדת השלישי" שלו, אחרי שגם שרד את הטבח.

קוזלוב דיבר בהרחבה על העינויים הפיזיים והנפשיים שהוא, יאן וזיו חוו בשבי, כמו גם על האיום המתמיד להיהרג על ידי שוביהם. נאמר להם שוב ושוב שאף אחד לא זוכר או לא אכפת להם בבית בישראל. שוביו של קוזלוב נתנו לו את מחברת הסקיצות כמעין טובה, ולפעמים אילצו אותו לצייר את מה שביקשו. "ציירתי ציור אחד של בתו של המחבל ועוד אחד של הלוגו של חמאס", אמר. "והם התעניינו מאוד בכל ציור חדש שהיה לי במחברת הסקיצות שלי".

על כל ציור שצייר קוזלוב, הוא חתם את שמו ואת התאריך בפינה התחתונה, כשיטה למעקב אחר זמן. הוא שמר את הרישומים מתחת למזרן שבו ישן. ב-8 ביוני, קוזלוב השאיר את הרישומים מאחור במהלך החילוץ המדהים והבלתי צפוי, כאשר כוחות קומנדו ישראלים פרצו לדירה, הרגו את שובי חמאס והובילו במהירות את בני הערובה אל מחוץ לבית ולמסוק.

חודשים לאחר מכן, בספטמבר 2024, קוזלוב, שמעולם לא עבר הכשרה רשמית כאמן, החל שוב לצייר. הוא שמר רשימה של מטרותיו העתידיות, כדרך לשמור על מיקוד בעתיד. אחת המטרות הללו הייתה להתקדם עם האמנות שלו. "אני לא אמן מיומן במיוחד, אבל יש לי משהו, יש לי כמה כישורים", אמר קוזלוב, והוסיף שאביו וסבו תמיד ציירו, ותמיד החזיקו עיפרון בידיהם.

לאחר כמה חודשים, קוזלוב חשב שהאמנות שלו יכולה להיות דרך נוספת לספר את סיפור השבי שלו, מבלי לחזור על הפרטים בראיונות רבים בתקשורת. "רציתי להראות מה קרה ולגרום לאנשים להבין את זה בלי מילים", הוא אומר.

קוזלוב קיבל את ההזדמנות הזו כשנסע לארה"ב בפעם הראשונה בספטמבר ונחת בניו יורק, עיר חלומותיו לדבריו. הוא גם בילה זמן בלוס אנג'לס, התארח בסטודיו של האמן הישראלי תומר פרץ, שם קוזלוב החל לצייר שוב. פרץ עודד אותו להמשיך ליצור ולהפיק עבודות נוספות.

הוא מקווה להציג תערוכה קטנה בניו יורק ביוני ולאחר מכן להביא את האוסף הזה לתערוכה בישראל במהלך הקיץ. "למזלי, אין לי טראומה גדולה בגלל החוויה הזו", אומר קוזלוב. "יש אלפי ניצולים מה-7 באוקטובר, וחלקם לא הצליחו להתקדם. אבל אני יכול לחיות עם החוויה הזו".

"זה היה פרק בחיי, ואני אסיר תודה ויודעת תודה שיצאתי משם, אבל אני לא תקוע על זה", אמר. "אני לא רוצה להיות תמיד 'בן הערובה לשעבר שחולץ'."

קנבס ריק היה חלק בלתי נפרד מהדרך של אנדריי לעבד את הכאב והאימה, לטפל ולהתרפא. לדבריו, החלום שלו היה להגיע לניו יורק, והוא הפך את זה למציאות כשעבד בעיר הגדולה על אוסף הציורים והשתלב בסצנת האומנות המקומית. עמנואל פרידמן, מנהל הגלריה שמארחת את קוזלוב ויצירותיו, מאמין שהאוסף ימצא בית במוזיאונים "לשנים על גבי שנים קדימה".

אנדריי קוזלוב, שחולץ משבי חמאס אחרי שמונה חודשים, יפתח בחודש הבא תערוכת יחיד בניו יורק שבה יציג אוסף ציורים שמתמקדים בתקופה הארוכה שבה הוחזק ברצועת עזה. התערוכה So-Real Surreal ("כל-כך אמיתי סוריאליסטי"), שצפויה להיפתח  בגלריה לאומנות Lux Contemporary בשכונת צ'לסי, כוללת 12 עבודות הקורצות בין היתר לסגנון "התקופה הכחולה" של פיקאסו ולציור האיקוני "הצעקה" של אדוורד מונק. "ליצור משהו כזה, זה מדבר עבורי. זו דרך אחרת להעביר את הסיפור", אמר קוזלוב ל"ניו יורק פוסט".

הסיוט הנורא בא לידי ביטוי בין היתר ביצירה האבסטרקטית "אולי" (Maybe), שבה קוזלוב צייר את המנהרה האפלה והצרה שדרכה הועבר לא אחת, כשהוא תוהה אם אי פעם יצליח לשרוד ולצאת מהשבי בחיים. קוזלוב סיפר כי בשבי מצא דפי נייר ריקים שאפשרו לו ללכת לאיבוד בציור של עולמות אחרים, שהוא יכול היה רק לחלום עליהם. "עשיתי את זה בשביל הנשמה שלי וכדי להוציא את הנפש שלי מהכלא הזה".

"הם העבירו אותנו למקום אחר וכבר הסירו לנו את השרשראות", אמר קוזלוב ל"טיימס אוף ישראל". "התחלתי לצייר משהו מהדמיון שלי. הפרשנות שלי לחוויה שלי", אמר.

במהלך חודשיו האחרונים בשבי חמאס בעזה, אנדריי קוזלוב, ישראלי-רוסי בן 27, החל לצייר בפנקס ריק בעזרת עיפרון ומחק קטן, שניתנו לו על ידי שוביו הטרוריסטים. "הם העבירו אותנו למקום אחר וכבר הסירו לנו את השרשראות", אמר קוזלוב בראיון ל"טיימס אוף ישראל". "התחלתי לצייר משהו מהדמיון שלי. הפרשנות שלי לחוויה שלי", אמר.

כעת קוזלוב נמצא בניו יורק, ומתחיל מחדש את חייו ואת אומנותו. הוא מתכנן תערוכה של ציורים שנוצרו לאחר השבי ותספר את סיפור חוויותיו.

קוזלוב היה אחד מ-251 בני ערובה שנחטפו לרצועת עזה על ידי מחבלי חמאס במהלך מתקפת ה-7 באוקטובר 2023, בה נהרגו 1,200 בני אדם, רובם אזרחים. קוזלוב נלקח מפסטיבל הנובה, שם עבד כמאבטח. מאות בני אדם נטבחו במסיבה. הוא הוחזק בשבי עם אלמוג מאיר יאן בן ה-21 ושלומי זיו בן ה-40. שלושתם חולצו ביוני 2024 על ידי כוחות מיוחדים ישראליים שפשטו על מחנה הפליטים נוסייראת במרכז עזה. כמו כן שוחררה נועה ארגמני, שהוחזקה בבית נפרד לא רחוק מבני הערובה האחרים.

באמצע דצמבר 2023, לאחר מספר חודשים של העברה על ידי שוביהם, השלושה הועברו לדירתו של עבדאללה אלג'מל, בן 36, פעיל חמאס שעבד כעיתונאי. ידיהם ורגליהם של השבויים שוחררו מאזיקיהם, והם הועברו לחדר גדול יותר שקוזלוב תיאר כמחולק לשני חלקים, כאשר שמיכה חוסמת פתח גדול בין השבויים לשומרים. הווילונות היו תמיד מוגפים מעל החלון, והשומרים ישבו בחדר כניסה קטן לידם עם טלוויזיה.

במהלך ששת החודשים בהם הוחזקו שם, קוזלוב צבר כ-25 רישומים שונים. הוא צייר דמויות מעולם הקולנוע מדמיונו ושרטט חזיונות של אושר ותקוותיו לעתיד.

אחד מאותם רישומים הציג גבר קירח וחסר חולצה מול מקור אור בהיר, שנראה כאילו הוא מתפלל למשהו, תיאר קוזלוב. היו גם רישומים שקוזלוב צייר של ייאוש וכעס. "לא הרגשתי אושר בעזה, אבל קיוויתי לצאת משם", אמר. "ציירתי איך ארגיש כשאשתחרר". באותה שבת ארורה הוא עבד כמאבטח במסיבת הנובה, ממנה נחטף לעזה בדרך שאותה הוא מתאר ב"כביש מהיר לגיהינום" (Highway To Hell), ציור אחר בתערוכה שמשחזר את נסיעת האימים במכונית עם המחבל ועם שלומי זיו, שנחטף ושוחרר גם הוא.   יום החילוץ, קוזלוב תיאר בריאיון, היה "היום הכי טוב בחיי" ו"יום ההולדת השלישי" שלו, אחרי שגם שרד את הטבח.

קוזלוב דיבר בהרחבה על העינויים הפיזיים והנפשיים שהוא, יאן וזיו חוו בשבי, כמו גם על האיום המתמיד להיהרג על ידי שוביהם. נאמר להם שוב ושוב שאף אחד לא זוכר או לא אכפת להם בבית בישראל. שוביו של קוזלוב נתנו לו את מחברת הסקיצות כמעין טובה, ולפעמים אילצו אותו לצייר את מה שביקשו. "ציירתי ציור אחד של בתו של המחבל ועוד אחד של הלוגו של חמאס", אמר. "והם התעניינו מאוד בכל ציור חדש שהיה לי במחברת הסקיצות שלי".

על כל ציור שצייר קוזלוב, הוא חתם את שמו ואת התאריך בפינה התחתונה, כשיטה למעקב אחר זמן. הוא שמר את הרישומים מתחת למזרן שבו ישן. ב-8 ביוני, קוזלוב השאיר את הרישומים מאחור במהלך החילוץ המדהים והבלתי צפוי, כאשר כוחות קומנדו ישראלים פרצו לדירה, הרגו את שובי חמאס והובילו במהירות את בני הערובה אל מחוץ לבית ולמסוק.

חודשים לאחר מכן, בספטמבר 2024, קוזלוב, שמעולם לא עבר הכשרה רשמית כאמן, החל שוב לצייר. הוא שמר רשימה של מטרותיו העתידיות, כדרך לשמור על מיקוד בעתיד. אחת המטרות הללו הייתה להתקדם עם האמנות שלו. "אני לא אמן מיומן במיוחד, אבל יש לי משהו, יש לי כמה כישורים", אמר קוזלוב, והוסיף שאביו וסבו תמיד ציירו, ותמיד החזיקו עיפרון בידיהם.

לאחר כמה חודשים, קוזלוב חשב שהאמנות שלו יכולה להיות דרך נוספת לספר את סיפור השבי שלו, מבלי לחזור על הפרטים בראיונות רבים בתקשורת. "רציתי להראות מה קרה ולגרום לאנשים להבין את זה בלי מילים", הוא אומר.

קוזלוב קיבל את ההזדמנות הזו כשנסע לארה"ב בפעם הראשונה בספטמבר ונחת בניו יורק, עיר חלומותיו לדבריו. הוא גם בילה זמן בלוס אנג'לס, התארח בסטודיו של האמן הישראלי תומר פרץ, שם קוזלוב החל לצייר שוב. פרץ עודד אותו להמשיך ליצור ולהפיק עבודות נוספות.

הוא מקווה להציג תערוכה קטנה בניו יורק ביוני ולאחר מכן להביא את האוסף הזה לתערוכה בישראל במהלך הקיץ. "למזלי, אין לי טראומה גדולה בגלל החוויה הזו", אומר קוזלוב. "יש אלפי ניצולים מה-7 באוקטובר, וחלקם לא הצליחו להתקדם. אבל אני יכול לחיות עם החוויה הזו".

"זה היה פרק בחיי, ואני אסיר תודה ויודעת תודה שיצאתי משם, אבל אני לא תקוע על זה", אמר. "אני לא רוצה להיות תמיד 'בן הערובה לשעבר שחולץ'."

קנבס ריק היה חלק בלתי נפרד מהדרך של אנדריי לעבד את הכאב והאימה, לטפל ולהתרפא. לדבריו, החלום שלו היה להגיע לניו יורק, והוא הפך את זה למציאות כשעבד בעיר הגדולה על אוסף הציורים והשתלב בסצנת האומנות המקומית. עמנואל פרידמן, מנהל הגלריה שמארחת את קוזלוב ויצירותיו, מאמין שהאוסף ימצא בית במוזיאונים "לשנים על גבי שנים קדימה".

"במקרה הפכתי לסמל של תקווה", סיפר אנדריי, שמתגורר כיום במידטאון שבניו יורק. "קיבלתי הזדמנות שנייה. אני צריך לנצל אותה"."במקרה הפכתי לסמל של תקווה", סיפר אנדריי, שמתגורר כיום במידטאון שבניו יורק. "קיבלתי הזדמנות שנייה. אני צריך לנצל אותה".