כל הורה יודע לספר על רגעי רוגז וזעם שחווים ילדיו, רגעים שמובילים אותם לצעוק, לטרוק דלתות ולעיתים לזרוק משהו על הרצפה, או בסמיכות לאחד האחים. בחלק מהבתים התמונה קשה יותר – כאשר יש במשפחה ילד, שמסוגל להכות את הוריו ואת בני הבית האחרים, משתולל בפראות ונראה שאין דרך לעצור ולהרגיע אותו.
למה ילד מכה?
זוהי נקודה חשובה במיוחד, כיוון שכדי לשנות את המצב, עלינו להבין מה עומד בבסיס ההתנהגות ומה הילד מנסה להגיד לנו בתגובותיו האלימות והתוקפניות.
1. למידה חברתית – ילד שהוריו או אחיו משחקים איתו בפראות, או ששומע בבית שצריך "להחזיר" למי שפוגע בנו – לומד שאלימות היא דרך תקשורת מקובלת ועלול לחקות את ההתנהגות השלילית.
2. חוסר תשומת לב – ילד שלא מקבל יחס מספק מסביבתו הקרובה, עלול לנקוט באלימות כדרך לקבל תשומת לב. מבחינתו – תשומת לב שלילית, עדיפה על חוסר יחס.
3. הבעת תסכול – חוקרים יודעים להצביע על מתאם בין תוקפנות ואלימות לבין היעדר יכולת מספקת להשתמש במילים כדי להביע צרכים, רצונות ותסכולים. זו הסיבה שילדים מועדים, יותר ממבוגרים, להשתמש בידיים ולהביע את חוסר שביעות רצונם באמצעות מכות, צעקות וזריקת חפצים. המצב חמור אף יותר, כאשר הילד כבר רכש שפה, אך מתקשה להביע את עצמו מסיבות שונות – התפתחותיות, רגשיות ואחרות.
4. רווח מיידי – ילדים פועלים, ברוב המקרים, מסיבות אגואיסטיות לחלוטין ומכאן החשיבות הגבוהה שיש לתגובות שלנו, המבוגרים, אל מול ההתנהגויות שלהם. אם התגובה שלנו תיתפס על ידי הילד כרווח (ואולי תתפלאו לשמוע שהדבר עשוי לקרות גם כאשר התגובה היא שלילית בבירור) – הוא ימשיך במעשים שהובילו לתגובה זו, שוב ושוב.
5. היעדר גבולות – ילדים צעירים מביעים את זעמם באופן פיזי, אך ילד שלא יציבו לו גבול ברור ומהיר, ילמד שמדובר בדרך הבעה לגיטימית ואף יסלים את ההתנהגות עם הזמן. וילד אגב מחכה לגבולות, כל מי ששואל אותי על בטחון עצמי, אני ישר מחזירה בשאלה האם יש גבולות, גבולות נותנות ביטחון וכשיש ביטחון הילד לא יכה.
המכנה משותף בין הסיבות שמנינו לעיל – אלימות של ילדים נגד הוריהם, בעיקר בגיל הצעיר, אינה תופעה שכיחה והיא בהכרח מעידה על בעיות אחרות, שיש להבין אותן ולטפל בהן. אחת מהן זה ביטחון עצמי; הרבה הורים חושבים שאם הוא מכה יש לו ביטחון אבל להיפך ילד שמשתמש בידיים זה ילד שלא בטוח בעצמו ובסביבה שלו.
איך מתמודדים עם ילד אלים?
להביט במראה – גם אם זה כואב: ילד פגוע, כועס ומתוסכל מנסה, במידה רבה, לגרום לנו להרגיש כמו שהוא מרגיש. מכאן, שאם יכה אותנו וגם אנחנו נכאב וניפגע, נבין כיצד הוא חש. כמובן שמדובר באסטרטגיה ילדותית ולא אפקטיבית, שרק מרחיקה ממנו את האמפתיה, אבל אנחנו ההורים המבוגרים וזהו תפקידנו לנסות להבין, למרות הכעס והעלבון, מה משקפת לנו ההתנהגות של הילד ומה הוא מנסה להגיד לנו, בדרכו.
תופסים מחדש את השליטה: התגובה המתאימה ביותר לאובדן שליטה שמביא ילד צעיר להרביץ להורים, היא לתפוס מחדש את השליטה ולכונן מחדש את הסדר ואת ההיררכיה המשפחתית. הדבר חשוב משני טעמים: הוא מאפשר הגעה לרגיעה ומחזיר לילד את הביטחון בסדר המוכר וההגיוני של הדברים, ביטחון שאבד לו ברגע שהרים יד על ההורה והפך, גם אם לרגע, לבעל הכוח והשליטה. החוויה הזו, בשונה ממה שחושבים רבים, מאיימת מאוד על הילד ובסתר ליבו היה רוצה לראות את הוריו אוחזים שוב במושכות ומנווטים את המשפחה.
גבולות, גבולות ושוב גבולות: בהמשך לנקודה הקודמת, זוהי המשימה ההורית המרכזית שלכם בעת הזו. בזמן רגוע, לא בעת התפרצות, משוחחים עם הילד ומסבירים לו כיצד אתם רואים את הדברים, שתפו אותו שהתייעצתם והחלטתם שהדבר לא יכול להימשך ולכן, מעכשיו, בכל פעם שיאבד את העשתונות וירים את ידו עליכם, יקרה משהו – הוא ילך לחדר לזמן מה, יאבד חלק מזכויותיו, לא יוכל לצאת מהבית וכד'. תפסיקו לחשוב שעונשים זה דבר פסול, כל עוד העונש\גבול\חוק קשור לנעשה אין עם זה שום בעיה. אחרי שהסברתם כיצד דברים אמורים מבחינתכם להתנהל בהמשך – יגיע הזמן בו תצטרכו לעמוד מאחורי המילים שלכם ולהראות שאתם רציניים. זהו רגע מבחן, במהלכו הילד מסתכל על התגובה שלכם ובודק "אם יש על מי לסמוך". חשוב מאוד שתהיו עקביים, ברורים ורגועים ותגיבו בדרך שהגדרתם מראש, שוב ושוב, בלי כעס, עד שהמסר יופנם.
רוכשים כלים לשיקום הסמכות ההורית: אנו מבינים, אם כך, שהרמת יד של ילד על הוריו היא מקרה קיצון, שמעיד על שחיקה בסמכות ההורית וביחסים המשפחתיים. את זה אפשר וכדאי לתקן בעזרת התייעצות, קריאת ספרים ומאמרים בנושא ואף הדרכה מקצועית שתיתן לכם כלים שבעזרתם תוכלו לשקם את הסיטואציה המשפחתית ולהניח יסודות בריאים יותר להמשך (קורס ההורים שלי נפתח השבוע וכמובן שאתם מוזמנים)
ואז הכי חשוב – תציעו אלטרנטיבה: לאחר שהבנתם מדוע הילד נוהג באלימות, נסו לעזור לו ללמוד דרכים חלופיות להביע את תסכולו ולהתמודד עם הזעם שהוא חש. האפשרויות אין-סופיות: יציאה לריצה מסביב לבניין, קפיצות במקום, שימוש בשק אגרוף, נגינה על תופים, כתיבת יומן, טכניקות נשימה ומדיטציה ועוד ועוד, כל ילד ומה שמדבר אליו, מה שעובד לו.
אם תעשו את הדברים הללו, או את חלקם, אני מבטיחה לכם ש תסייעו ליצירת אווירה טובה יותר בבית וחשוב אף יותר – תשדרו לילד שאתם סומכים עליו, מאמינים בו וביכולות שלו ורואים בו שותף לדרך, אז יגיע הביטחון שלו וילד עם ביטחון לא מרים ידיים.
אני כאן לכל שאלה –
במייל:
shiranshpitz@gmail.com
או בנייד: 818-923-7484


