אחרי שכבשו את קיסריה, ריגשו את צופי האירוויזיון והפכו את הנשיא טראמפ למעריץ, הקורונה איימה להשבית את להקת שלוה • גם על המגבלה הזאת הם התגברו: הם מופיעים בזום בערב הגאלה הווירטואלי של ה-IAC, עובדים על אלבום בכורה ומוציאים שיר חדש ומרגש • "העולם נעצר, אבל אנחנו לא"
כשחושבים עליהם, המילה הראשונה שעולה לראש היא "מרגשים". אבל במפגש פנים אל פנים עם חברי להקת שלוה, ששבו את לב הקהל בשנתיים האחרונות, מתברר שהם גם מצחיקים. שבעה אנשים צעירים, שהם גם חברים טובים, עם הווי והומור פנימי משלהם. חבר'ה עליזים שאוהבים לצחוק ביחד, להיזכר בחוויות משותפות ולהשתעשע, כמו כיתה שיוצאת לטיול שנתי. כשאחד מהם מספר בדיחה או זורק עקיצה כלפי אחד האחרים – למשל, על פחד הטיסה של אחת המלוות – כולם פורצים בצחוק מתגלגל.
האמת היא שאף אחד מהם ("טפו טפו טפו", הם צועקים) לא נדבק עדיין בקורונה. המתופף יוסף עובדיה בן ה־23, הלוקה בתסמונת וויליאמס, נאלץ להיכנס לבידוד אחרי שאביו התפלל בבית כנסת עם חולה קורונה, שלא גילה לאחרים שהוא חולה. "זה גרם להרגשה לא טובה", הוא אומר, "לא יפה לא לספר דבר כזה".
מנהלי הלהקה ומלוויה מדגישים שההקפדה על הנחיות הקורונה בשלוה היא ברמה הגבוהה ביותר, כולל פיצול בהסעות, מתוך הכרה שכולם כאן שותפים, ושבלי אחד מהם – העסק כולו לא יעבוד.
מה שכן עובד אצלם בזמן האחרון הוא קשרים זוגיים שפיתחו חברי הלהקה. "אני מרגישה שהתבגרתי", אומרת דינה סמטה, הזמרת העיוורת בת ה־24. "תמיד חלמתי שיהיה לי בן זוג שאוכל לתת לו את האהבה שלי. לא היה קל למצוא, אבל עם תמיכה של הרבה אנשים מסביבי והמון אהבה אני כבר חצי שנה בזוגיות עם בחור בשם סטיבי, שגר בתל אביב. אנחנו משתדלים להיפגש כמה שאפשר. זה נותן לי המון תמיכה, שזה הדבר הכי מרגש שיכול להיות".
יאיר פומברג בן ה־32, נגן כלי הקשה עם תסמונת דאון, מספר שיצא למשלחת לפולין ללמוד על השואה, שם הכיר בחורה ונדלק עליה. "ניסיתי לשמור איתה על קשר, אבל זה לא הלך. אבל יש לי חברה יותר טובה – אסנת, מנהלת הלהקה", הוא אומר, וכולם פורצים בצחוק רועם.
* * *
אנחנו נפגשים בשעת ערב סתווית בחדר האמנים של אולפן טלוויזיה בדרום תל אביב. שישה מחברי שלוה יושבים במעגל, במרחק בטוח זה מזה, עטויי מסיכות: הזמרת ענאל כליפה בת ה־22, לקוית ראייה, דינה סמטה, יאיר פומברג, טל קימה, יוסף עובדיה ושי בן שושן. הם בדיוק סיימו ארוחת ערב שכללה פיצות וסלטים, אחרי שבשעות האחרונות הצטלמו לקליפ לגרסה משלהם לשיר "I Lived", במקור של להקת הפופ האמריקאית וואן ריפבליק. הקליפ, שצולם על רקע מסך ירוק, שודר באירוע הגאלה השנתי של IAC, ארגון הקהילה הישראלית־אמריקאית, שהתקיים באותו שבוע בארה"ב, אותו אירוע שבשנה שעברה הפגיש אותם על הבמה עם הנשיא דונלד טראמפ. "צפו בקליפ הזה עשרות אלפי, אם לא מאות אלפי יהודים, בשידור מחוף לחוף", הם מתגאים, "זה שיר עם המון קצב, שגרם לנו שמחה".
גם בהם, כמו בכל האמנים, משבר המגיפה פגע קשות. "בחודש מארס האחרון היינו אמורים לטוס לסיבוב בארה"ב, ואחר כך לצרפת, להולנד, לצ'כיה ולמדינות נוספות", נזכרת דינה, "הטיסה התבטלה וחזרה כמה פעמים, עד שבוטלה סופית. לא טסנו, התבאסנו רצח, אבל המשכנו לעבוד – עד שהטילו את הסגר". בהופעה האחרונה שלהם, שהתקיימה יום לפני שמועדון זאפה בהרצליה סגר את שעריו, אירחו את קובי מרימי.
"הרכבת שלנו נעצרה בבת אחת", אומר בן שושן, "מלהקה שמופיעה כל ערב, כולל שיאים גדולים בקיסריה ובבריכת הסולטן, ירדנו לאפס הופעות. קיבלנו מכה כמו שקיבלו שאר אמני ישראל. זאת היתה שנה לא פשוטה לכולנו. כבר התרגלנו לקהל שמחבק ומפרגן, ופתאום הכל עצר. הצלחנו לצלוח את התקופה הזאת בזכות אנשים מיוחדים, מתנדבים שעוזרים ללהקה בהתנהלות שלה, שנמצאים מאחורי הקלעים ונתנו לנו גב. הם דאגו לנו לכל דבר ולא נתנו לשלוה ליפול. הם אפשרו לנו להמשיך ליצור, להוציא שירים וקליפים, כדי שנישאר בתודעה הציבורית, וזה המקום להגיד להם תודה".
היה חשוב לשלוה להישאר עם הראש מעל המים, גם במחיר ויתור על כסף, כי לדבריהם פעילותם היא עניין קיומי עבור חברי ההרכב. בזמן הקורונה והסגרים הם שמרו על קשר עם הקהל באמצעות הופעות משותפות עם אמנים אחרים, שצולמו אחת לכמה שבועות ושודרו בזום ובפייסבוק. "העולם נעצר, אבל אנחנו לא עצרנו", מסבירה דינה.
פרויקט המפגשים נקרא "רגע לפני שבת", ובמסגרתו אירחו אמנים דוגמת יובל דיין, עדן אלנה ועילי בוטנר וילדי החוץ לביצועים משותפים של שירים. "אירחנו אותם, הם באו אלינו, לבמה של זאפה הרצליה, והחברים בלהקה גם שאלו אותם שאלות למצלמה", מספר בן שושן, "זה קיבל חשיפה גדולה. קטעים שהעלינו הגיעו לעשרות ולמאות אלפי צפיות. למשל, ביצוע שלהם עם עדן אלנה ורביב כנר לשיר 'הללויה' גרף 477 אלף צפיות בפייסבוק".
* * *
שלוה, אם צריך עדיין להזכיר, היא להקה מצליחה מאוד. למעשה, מאז פרצה לחיינו לפני כשנתיים, בריאליטי המוזיקלי "הכוכב הבא לאירוויזיון", ועד לפרוץ משבר הקורונה, היא היתה אחת הלהקות המבוקשות במוזיקה הישראלית. "במשך חודשים הופענו כל יום, כל ערב, עד שהחברים בלהקה כבר לא יכלו עוד", אומר בן שושן, "ההופעות היו מלאות תמיד. המעריצים חיבקו אותנו, האווירה היתה נהדרת והיה כיף. הקהל יצא וסיפר שהתרגש מהמסר שלנו, לא רק מהמוזיקה. אמרו לנו שאנחנו נותנים ערך מוסף, כוח ופרופורציה אחרת לחיים, עם רצון לעשות טוב למישהו אחר. חברות מסחריות קנו את ההופעה שלנו, ולמעשה חיבקו אותנו".
היו גם תגובות שליליות לאורך הדרך?
"ברור", מסכימים כולם מייד, "תמיד יש אנשים שמעבירים ביקורת". בן שושן: "בתחילת הדרך היו לפעמים גם צעקות מהקהל. פעם אחת היינו במסעדה, ומשפחה שלמה קמה משם והלכה, בנימוק ש'הילדים מפחדים מחברי הלהקה'. זה גרם לנו בושה מאוד גדולה. אבל באופן כללי, כל מי שבא לדבר איתנו, ולא סתם יושב מאחורי מקלדת, מבין מה העניין מאחורי הלהקה.
"כשהלכנו ל'הכוכב הבא', היו שטענו שאנחנו עושים בחברי ההרכב שימוש ציני. הזהירו שיתייחסו אלינו כגימיק, שישתמשו בנו לתוכנית אחת או שתיים – ואז יעיפו אותנו. גם בהפקה חששו ממה שיהיה איתנו שם ומהתגובות. אני אמרתי שאני מאמין בלהקה, כי לפני המיוחדוּת שלנו, אנחנו טובים מוזיקלית. הגענו לשם אחרי ניסיון שלנו בהופעות בארץ ובחו"ל. 'הכוכב הבא' העניקה לנו חשיפה עצומה, אבל היינו להקה טובה גם לפני זה, כולל הופעה באירוע עולמי של גוגל, לפני כשנתיים וחצי. הזמינו אותנו למשרדים של גוגל בניו יורק, שמהם הופענו בהופעה פתוחה ברשת למנויי גוגל. זה חשף אותנו להרבה דברים שבאו בהמשך".
במהלך שהסעיר את המדינה וזכה לתגובות רבות, פרשו חברי הלהקה משלב הגמר של "הכוכב הבא לאירוויזיון" מכיוון שהשתתפות בתחרות הזמר האירופית, שהתארחה בתל אביב, היתה כרוכה בחילול שבת. ובכל זאת הם הופיעו באירוויזיון – בחלק האמנותי של חצי הגמר השני, מעט לפני מדונה.
בדיעבד, אתם מצטערים שפרשתם ולא ייצגתם את ישראל באירוויזיון?
"ממש לא", הם עונים ביחד ומסבירים שכל חברי הלהקה נעים על הסקאלה שבין מסורתיים ודתיים לחרדים. "שמרנו על הביחד ועל העקרונות שלנו, ובכל זאת הרווחנו השתתפות באירוויזיון בחלק האמנותי", אומר בן שושן, "אני מאמין שאם היינו מופיעים באירוויזיון, הלהקה היתה מתפצלת, כי לא היתה הסכמה בין כולם.
"בעקבות ההחלטה קיבלנו חיבוק מכל שכבות הציבור, גם מחילונים, וזה נתן לנו רוח גבית. ברשתות החברתיות בחו"ל, גם כאלה שאף פעם לא אומרים משהו טוב על ישראל פרגנו לנו וקראו לנו 'המנצחים הגדולים של האירוויזיון'. זה יצר אפקט כלל עולמי. ההופעה באירוויזיון פתחה עבורנו המון דלתות, וההופעות שלנו התמלאו".
בעקבות החשיפה הגדולה הם כיכבו בטקס הדלקת המשואות בהר הרצל, ביום העצמאות ה־71, והחלו לקבל הזמנות להופעות בארץ ומעבר לים, כשגולת הכותרת, כאמור, היתה המפגש עם הנשיא טראמפ באירוע הגאלה השנתי של IAC ("הוא החמיא לנו מאוד, וזאת היתה חוויה מדהימה לכולנו וכבוד גדול").
בתוך זמן קצר הפכה שלוה ללהקה בינלאומית, שעד לפרוץ הנגיף חילקה את זמנה בין הופעות בארץ לבין מסעות בחו"ל. הם יצאו לסיבובים בארה"ב, בקנדה ובאירופה, הופיעו בניו יורק, במיאמי, בלונדון ובמוסקבה. "החבר'ה פה ביקרו בכל תא טייס אפשרי", מחייך בן שושן, "כבר קשה לנו לספור כמה פעמים הופענו בחו"ל. בהתחלה יצאנו ל־21 הופעות בשלושה שבועות. אחר כך הגיעו נסיעות נוספות. הפכנו לשגרירים של מדינת ישראל".
הדרך שלכם להכרה ציבורית היתה ארוכה.
יאיר: "כן. אני זוכר הופעות שאנשים היו קמים באמצע והולכים, לא מכבדים אותנו. זה היה ממש מעליב". בן שושן: "הלהקה פרצה מחסומים ביחס לקבלה של בעלי מוגבלויות. היא הראתה שגם אם מישהו שונה, זה לא אומר שהוא לא מוזיקלי או לא מיוחד".
בקהילת בעלי המוגבלויות הם גיבורים של ממש. "יש לי תסמונת וויליאמס, כלומר עורקים בלב שהדם לא זורם בהם", מספר המתופף יוסף, "פגשתי משפחות עם ילדים שלוקים בתסמונת ועודדתי אותן שגם הם יכולים להצליח". בן שושן: "יוסף קיבל פניות מהמון הורים ונתן הרבה כוח ותקווה למשפחות שלמות. אנחנו מנגישים למי שלא מכיר מה זו תסמונת וויליאמס, מה זו תסמונת דאון, ומה זה עיוורון".
ודינה מסכמת: "מאז שהתפרסמנו, הורים לילדים עם מוגבלויות יוצרים ביניהם מפגשים בזום ומספרים על הקשיים שלהם. יצא לי להשתתף במפגשים כאלה. היום הם כבר לא מתביישים לדבר על הדברים שפעם התביישו להזכיר אותם".
