רוב האנשים אוכלים יותר אחרי בילוי במכון הכושר, אבל גם אם מדובר בכמה עשרות קלוריות הן מקזזות את ההוצאה הקלורית וגורמות לעצירת הירידה במשקל ואפילו לעלייה
בעולם צודק והגיוני היינו אמורים לרזות בעקבות אימוני כושר. פעילות גופנית דורשת השקעת אנרגיה, ואם שורפים קלוריות ולא מחדשים את המלאי או מצמצמים את צריכת האנרגיה הכללית נוצר מאזן קלורי שלילי. במצב זה אנחנו משתמשים במאגרי אנרגיה הקיימים בגוף והתוצאה היא ירידה במשקל.
אלא שחילוף החומרים בגוף האדם אינו עקבי: מחקרים רבים הראו שרוב הנשים והגברים שמתחילים במשטר אימונים חדש יורדים רק 40%-30% מהמשקל שהיו אמורים לרדת בהתחשב במספר הקלוריות הנוספות שבהן גופם השתמש בעת האימונים.
לשאלה מדוע פעילות גופנית אינה גורמת לירידה המצופה במשקל אין תשובה עדיין. חוקרים סבורים שרובנו מפצים על הקלוריות שבהן השתמשנו במהלך האימונים ואוכלים יותר או זזים פחות, או שניהם גם יחד. ייתכן שקצב חילוף החומרים מואט בתגובה לירידה הראשונית במשקל, והגוף חוזר למאזן אנרגיה חיובי, כלומר יש עלייה במשקל. לא ברור גם אם כשיורדים במשקל הנטייה הבסיסית שלנו היא לאכול יותר או לנוע פחות.
כדי לבחון זאת, חוקרים ממרכז המחקר הביו רפואי פנינגטון בלואיזיאנה בחרו קבוצה של אנשים שלא עסקו בפעילות גופנית כלל, בנו עבורם תכנית אימונים ועקבו אחר השינויים בהרגליהם ומידות הגוף שלהם. תוצאות המחקר התפרסמו בכתב העת Journal of Clinical Nutrition.
במחקר השתתפו 171 גברים ונשים בני 65-18 בעלי עודף משקל שלא עסקו בפעילות גופנית. החוקרים רשמו את נתונים הפתיחה שלהם: משקלם, קצב חילוף החומרים הבסיסי (BMR), רמות הרעב והכושר האירובי שלהם. הם בחנו את צריכת המזון והוצאת האנרגיה היומית של המתנדבים בשיטה כימית מורכבת שבה נמדדת כמותם של חומרים שונים שנפלטים בשתן, בנשימה ובזיעה ומעידים על הוצאת האנרגיה הממוצעת בפרקי זמן ממושכים.
המשתתפים מילאו שאלונים פסיכולוגיים שבהם דיווחו אם הם סבורים שפעולות בריאות וחיוביות בהווה מצדיקות התנהגות פחות רצויה בשלב מאוחר יותר, או במילים פשוטות – אם הם חושבים שאחרי מאמץ ספורטיבי או דיאטה מותר לרופף את המשמעת העצמית.
המשתתפים בקבוצת הביקורת המשיכו בחייהם כרגיל, בעוד שהאחרים חולקו לשתי קבוצות. קבוצה אחת התאמנה שלוש פעם בשבוע על הליכונים או אופני כושר עד לנקודה שבה רובם שרפו 8 קלוריות לכל קילוגרם ממשקלם, או כ-700 קלוריות בשבוע (המספר הזה משתנה לפי משקל הגוף של הנסיין). משתתפי הקבוצה השנייה שרפו 20 קלוריות לכל קילוגרם ממשקלם, שהן כ-1,760 קלוריות בשבוע. במהלך תכנית האימונים, שנמשכה חצי שנה, ענדו המתנדבים צמידים שניטרו את פעילותם. החוקרים עקבו אחר קצב חילוף החומרים שלהם, צריכת הקלוריות והכושר הגופני. הותר להם לאכול מה שהם רוצים.
אחרי שישה חודשים המשתתפים חזרו למעבדה לבדיקה כללית נוספת. הנתונים של קבוצת הביקורת, כמו משקל גופם וה-BMR שלהם, לא השתנו. למרבה ההפתעה, גם הערכים של רוב המתאמנים האחרים נותרו ללא שינוי כמעט: היו כאלה שמשקלם ירד, אבל כשני שלישים מהמשתתפים בתכניות האימונים הקצרות ו-90% מהמשתתפים בתכניות האימונים הארוכות איבדו ממשקלם פחות מהמצופה.
נראה שהם פיצו את עצמם על הקלוריות הנוספות ששרפו. הם לא עשו את זה על ידי צמצום פעילות, אומרים החוקרים ומסבירים שלפי צמידי הכושר שלהם לא היה שינוי ברמת הפעילות הגופנית. העניין היה אחר – מדידות נוספות וחישובים שנעשו לפיהן הראו שהם פשוט אכלו יותר. צריכת הקלוריות הנוספת שלהם לא היתה משמעותית, בערך 90 קלוריות ביום אצל המתאמנים פחות ו-125 קלוריות ביום אצל המתאמנים יותר, אבל זה הספיק בשביל לעצור את הירידה במשקל.
החוקרים גילו תופעה מעניינת: המתאמנים שפיצו את עצמם בנדיבות רבה יותר וירדו מעט במשקל היו אלה שאמרו בתחילת הניסוי שלדעתם הרגלים בריאים יכולים להעניק חופש מסוים לחטוא. "כולם חשבו שזה בסדר לעשות 'מסחרה", אומר פרופ' טימותי צ'רץ' שעמד בראש צוות החוקרים. "המחשבה שהובילה אותם היא 'אם אצא עכשיו לריצה מגיע לי לאכול דונאט'".
המחקר הפיק גם מידע אחר, מעודד יותר. ראשית, חילוף החומרים הבסיסי של כל המשתתפים נשאר כשהיה. זה חשוב, מפני שהאטה בחילוף חומרים יכולה לעודד עלייה במשקל. עוד נתון מעניין הוא שהמתאמנים הבודדים שעמדו בפיתוי ולא פיצו את עצמם בעוגייה או בחופן קרקרים אכן ירדו במשקל.
"ההפרש הקלורי בין אלה שפיצו עצמם לבין מי שהתאפק היה זעום, בקושי 100 קלוריות. משהו כמו ארבעה ביסים", אומר צ'רץ'. מתוצאות המחקר אפשר ללמוד שאחת הסיבות לכך שמתאמנים אינם יורדים במשקל היא פיצוי יתר באוכל. ייתכן שהם אכן רעבים יותר, אבל אם הם חושבים לרזות באמצעות אימוני כושר הם צריכים גם להיות מודעים לכמויות המזון שהם צורכים בזמן הזה.
