דיויד ברוזה חוזר לבימת ה- Broad Stage בסנטה מוניקה במופע מסכם ל- 40 שנות יצירה בתוספת ניחוח אפרו-קובני • "כולם חוגגים את חג המולד ומה איתנו היהודים? גם לנו מגיע הופעה לחנוכה", הוא אומר בראיון מקדים מניו יורק הקפואה המלצת השבוע
זה הפך לריטואל מרשים וקבוע; בכל חורף, בשלוש השנים האחרונות, דיויד ברוזה מגיח לסיבוב הופעות חדש תחת השם החגיגי: David Broza & Friends the not exactly xmas show. ברוזה, מלווה במוזיקאים נפלאים מרחבי העולם, ימלא בשבוע הבא את ה- Broad Stage בסנטה מוניקה בתזמון מעולה, בדיוק לכבוד נר ראשון של חנוכה, עם מיטב להיטיו מכל התקופות בעברית, אנגלית, ספרדית וערבית.
ברוזה בן ה-64 אוחז בקריירה עשירה בת למעלה מארבע עשורים מאז הפריצה הגדולה עם ״האישה שאיתי״ – אחד האלבומים הישראלים האהובים והנמכרים בכל הזמנים. בהמשך יצר עשרות להיטים שהפכו המנונים ביניהם סיגליות, מתחת לשמיים, שיר אהבה בדואי, זה הכל או כלום, אבק של החיים, יהיה טוב ועוד.
במהלך הקריירה הוא הושפע רבות מהמוזיקה הספרדית ומהעולם הלטיני. ברוזה התגורר תקופה ארוכה במדריד, הסתובב עם גיטרה על הגב ברחבי אמריקה הלטינית ויש כאלו שיישבעו לכם עד היום שהוא בכלל ארגנטינאי.
את סיבוב ההופעות הנוכחי ברוזה מתבל בניחוח קובני; סגנון מוזיקלי שכבש את ברוזה עוד בהיותו נער מתבגר. אז, היה מאזין המון ל-Cekia Cruz, מה שהביא אותו בהמשך לחקור את הסאונד האפרו-קובני. במופע הקרוב בסנטה מוניקה תלווה אותו להקת הטריו האוונה ואורחים נוספים ביניהם חלילן הג׳אז הישראלי איתי קריס והמוזיקאים הלטיניים אלפונסו סיי ווקאסיניה בררה.
רגע לפני שהוא נוחת באל-איי תפסתי את ברוזה לשיחה קצרה מניו יורק הקפואה, שם הוא פותח את סיבוב ופעות החורפי שלו.
דיויד, מהיכן הרעיון למופע קריסמס?
״המופע הזה התחיל לפני 25 שנה. אני עושה אותו בניו יורק כל חג המולד אבל אחרי כל כך הרבה שנים רציתי שינוי. ה'ברוד סטייג׳' נדלקו על הרעיון ועכשיו התחלנו לעשות סיבוב הופעות לא רק בחג המולד אלא גם בחנוכה והוספנו את בוסטון, אריזונה וסנטה מוניקה. כולם חוגגים את חג המולד ומה איתנו היהודים? גם לנו מגיע איזו הופעה לחנוכה. אז הנה אני בא אליכם".
יש הבדל מבחינתך בין להופיע בארץ לבין ההופעות בארצות הברית?
״בארץ זה הבית. השורשים שלי, השפה וכל המניירות שהקהל שלי מכיר. אבל ברגע שאני יוצא מהארץ ברור לי שאני הולך להופיע מול קהל שאולי לא ראה אותי אף פעם. אז יש איזושהי התרגשות אחרת. במקומות בחו״ל אני צריך להיות הכי טוב שאני יכול מכיוון שזה קהל שאני רוצה שהוא ידלק עליי ויחזור לראות עוד הופעות שלי. אני
לא יכול לשחרר בהופעות בחו״ל כמו שאני עושה בארץ.
״הקהל בברוד סטייג׳ הוא מגוון. מלבד הישראלים שמגיעים יש גם הרבה אמריקאים וגם קהל לטיני. התיאטרון מאוד מפנק, הוא אחד האולמות שהכי כיף לבוא להופיע בהם כי הוא לא גדול מידי, הוא נשאר איטימי אבל עדיין מאובזר עם במה נהדרת וסאונד נפלא. אני מאוד אוהב להופיע שם".
מה אתה מכין להופעה הקרובה?
״אני מביא לקהל את השירים שהם רוצים לשמוע. את הלהיטים שלי מכל השנים אבל אכניס את הקטע הקובני עם המון אילתורים ועיבודים מיוחדים, ואני מגיע עם הרכב יותר גדול: עם זמר פלמנקו, חלילן ורקדנית פלמנקו. אנחנו נהיה עשרה איש על הבמה. זה מופע שאני מכין במיוחד לימים האלו".
אתה משקיע בהופעות כל כך הרבה אנרגיות כאילו מדובר באמן חדש שצריך להוכיח את עצמו. מאיפה אתה מוצא את כל ההתלהבות והלהט הזה אחרי כל השנים?
״אני לא רוצה להתעורר ולגלות שהכל נגמר. אני באמת אוהב את זה. כשאני מופיע אני פחות מודע לזה שצופים בי, אני יותר מרוכז להוציא מעצמי כל פעם מחדש את הכי טוב שיש באותה יצירה שאני מנגן; אם זה 'סיגליות' או 'שיר אהבה בדואי' או שירים ספרדיים שאני שר. יש משהו במוזיקה שאתה בעצם לא חוזר על עצמך. בשיר שלי יש סיפור וכל פעם שאני מספר את הסיפור הזה, גם אם זה שלוש פעמים ביום, אני צריך לשכנע את הקהל שהסיפור הזה באמת קרה. אז אני מתלהב נורא והמוזיקה ממלאת לי את כל החלל בחזה ובלב וזורקת אותי למקום אחר. והנגנים שאיתי צריכים לתמוך בכל זה. אני כמו שחקן כדורגל; כשמעבירים לי את הכדור אני דופק ספרינט וכל פעם רוצה לשים גול. בגלל זה אני רץ כמו משוגע על המגרש ובכל שיר שלי אני רוצה לתקוע גול בשביל הקהל".
ההשפעות הספרדיות במוזיקה שלך ברורות. מהיכן אתה מקבל את ההשראה שלך לכתיבת מוזיקה?
״עכשיו אני עושה אלבום אינסטרומנטלי, שזה דבר שלא עשיתי בחיים. חברת תקליטים מאוד ידועה הזמינה ממני אלבום, ואמרתי – ננסה. מצאתי את עצמי יושב וחושב מאיפה אני מוצא את ההשראה הזו מאיפה זה יבוא. יש כמה השראות: נקודת ההשראה הראשונית היא איך אני יוצר מוזיקה מכלום. וזה קשור הרבה לסדר יום ומשמעת. אני יושב מעשר בבוקר עד שש בערב כל יום ומנגן והמטרה היא לכתוב.
המוזיקה עצמה סוחפת אותך פנימה וזה מה שנותן לך את ההשראה. אבל אני חושב שההשראה שלי היא התשוקה שלי ליצור ולייצר מוזיקה כל הזמן. אני מקדיש את עצמי לראשוניות הזו להיות הכי אמיתי ויצירתי עם עצמי.״
יש אמן מסויים שאתה מעריץ או מושפע מהמוזיקה שלו?
״ואוו יש המון בכל מיני סגנונות של מוזיקה. אם אני מסתכל על הראשונים שהקשבתי להם בתור ילד; ג׳ון קולטריין ומיילס דיוויס מעולם הג׳אז. בהמשך ג׳ימי הנדריקס. לימים נסעתי לספרד והכרתי את פאקו דה לוסיה, לא יכולתי לחשוב שיש עוד מישהו בעולם שמייצר יותר טוב את התשוקה לנגינה על גיטרה יותר ממנו. עכשיו כשאני עובד על האלבום האינסטורמנטלי עם המפיק של פאקו, הוא מספר לי שיש דמיון ביני לבין פאקו בגישה שלנו לאומנות ולעבודה שהיא טוטאלית. בגלל זה הוא הסכים להפיק איתי את האלבום. אז באמת פאקו הוא מישהו שאני מאוד מתחבר אליו. גם בוב דילן שאני עדיין לא מבין איך בגיל 80 הוא עדיין מופיע ככה, זה מדהים. יש גם את הישראלים מתי כספי או שלום חנוך שאני לא יכול להירגע מהם, אני חושב שהם אמנים ברמה עולמית".
יש לך קהל מאוד מגוון בהופעות. אתה מחשיב את המוזיקה שלך כמוזיקת עולם?
״הקלטתי 6 אלבומים אמריקאים שזכו לביקורות נהדרות אבל לא חשבתי על עצמי כמישהו שעושה מוזיקת עולם. אני כן מוזיקאי עולמי אבל המוזיקה היא ישראלית. לא חשבתי על עצמי כמשהו אתני כי הישראליות היא לא אתנית, היא תערובת של המון דברים. במשך השנים משנות ה-80 החל להיווצר הצליל הישראלי. כשאני עובד עם מוזיקאים אמריקאיים או ספרדיים לפעמים אני מביא איזה יציאה בנגינה והם מסתכלים עליי ומרימים גבה כי הם לא מבינים מה זה היה. כי אני בא מישראל עם השפעה יוונית כמו שפוליקר החדיר לנו, או מוזיקה עם השפעה רוסית עוד מהדור שלי שהרבה משירי העם הישראלים היו מתורגמים מרוסית. או הכתיבה של נעמי שמר שהשפיעה עלינו בלי להרגיש בכלל, או מיקי גבריאלוב שהוא ממוצא תורכי.״
אתה נמצא בניו יורק, הפיגוע נגד הקהילה היהודית בשוק בניו ג׳רזי לא רחוק. כזמר ישראלי שמופיע בעולם אנטישמיות זה משהו שאתה חווה באופן אישי?
״באופן אישי לא חוויתי אנטישמיות נגדי אבל אני מוקף בזה ואני יודע שכולם מדברים על זה כאן. כשהיה את הפיגוע בפיטסבורג בבית כנסת (עץ החיים), דבר ראשון רציתי לנסוע ולחבק אותם. הגעתי אליהם חודשיים אחרי הפיגוע ועכשיו אנחנו עושים אירוע שיעזור להוציא אותם מההלם עם המון פעילים ומשקיעים אמריקאים שגייסו אותי לעזור. העולם עובר איזושהי טלטלה כרגע. אנחנו יותר מ-70 שנה מאז מלחמת העולם השניה, הדמוקרטיות נחלשות ועוברות כל מיני תהליכים ויחד עם זאת הגזע הלבן חושב שהוא הגזע השולט. למרות שבארצות הברית הלך הרוח הוא שההגירה והפליטים הם אלו שמגיעים לכל מקום, ובעתיד לגבולות לא יהיו משמעות בכלל; אנשים יעברו ממדינה למדינה רק כדי לשרוד.
״עם כל ההתפרצויות האנטישמיות עדיין האידיאולוגיה בארצות הברית היא שכולם שווים כאן. לי יש עוד תקווה בתפיסה של החוקה האמריקאית, אבל אין ספק שהכל עומד למבחן וכמובן שאסור לקחת שום דבר כמובן מעליו. אני תמיד מזכיר לעצמי ולילדים שלי שבסופו דבר אנחנו יהודים ולא שוכח את זה לרגע. אני מופיע בכל מקום בעולם ואני לא מרגיש קורבן. אני חושב שיש לי את הזכות ואת הכוח והאומנות ויש לי מדינה מדהימה שהיא מדינת ישראל. אני מטורף על הארץ הזו וחושב שהיא פלא גדול".
מסר לקהל שמגיע לראות אותך.
״אני בא לעשות חגיגה של מוזיקה עם למעלה מ-40 שנה של סיבובי הופעות שלא נגמרים אף פעם. אני מאוד שמח להגיע לסנטה מוניקה; מצידי שניפגש כל שנה ואני רק אביא את הכי טוב שאני יכול".
דיויד ברוזה יופיע ביום ראשון, ה-22 בדצמבר ב'ברוד סטייג׳ תיאט׳ר' בסנטה מוניקה. ב-7:30 בערב. לכרטיסים: www.thebroadstage.org , 310.434.3200 :Box Office.
