נדרש שיעור עוני מחפיר והפסד אדיר ממיסים כדי לגרום למחוקקים מקליפורניה לנסות לעצור את המודל של כלכלת החלטורה, בו מתמחות חברות כמו אובר וליפט • כדאי שתתכוננו לעליה של30% במחירים שלהם
תקנה AB5 שעברה החודש בבית המחוקקים של מדינת קליפורניה לא נשמעת כתחילתה של ידיעה מסעירה. בטח לא ביחס לכותרות שמנפק נשיא ארה"ב דונלד טראמפ בכל ציוץ שני. אלא שהתקנה שקידמה הנציגה הדמוקרטית לורנה גונזלס בעידוד מושל המדינה גווין ניוסם, עשויה לחולל שינוי מהותי בשוק העבודה האמריקאי (וממנו לעולם) ולהשפיע על הרגלי הצריכה שלנו.
התקנה מחייבת את החברות אובר וליפט להכיר בספקי השירות כעובדי החברה ולא כקבלנים עצמאיים ומערערת הלכה למעשה את המבנה שעליו הן מושתתות.
על מה אנחנו חושבים כשהשם אובר או ליפט עולה? אולי על שדרוג הדרך להתנייד בערים גדולות בעולם ולמה לעזאזל השירות לא קיים בארץ). אחדים מאיתנו יחשבו על מסגרת העבודה המהפכנית שבה מועמס הסיכון על הנהגים, כמי שלוקחים על עצמם את הוצאות הדלק, בלאי הרכב והתיקונים ללא שכר מינימום, ביטוח בריאות, פנסיה או ימי מחלה. אחרים יחשבו על הסיפורים המדאיגים בדבר תקיפות מיניות של נוסעות על ידי נהגים עלומים, שהרי החברה בסך הכל מתווכת באמצעות האפליקציה בין בעל הרכב לנוסעים.
אובר וליפט הן רק שתי דוגמאות בולטות ל-Gig economy, "כלכלת חלטורה" בתרגום חופשי ו"כלכלה שיתופית" בנוסח מכובס יותר. לכאורה ביטוי לצורות תעסוקה רבות המוכרות לנו כ"עבודה זמנית" – מעובדי קבלן לפרילנסרים, דרך עובדים עונתיים, עובדי Outsourcing וכלה במיצוי תרומתם של "מתמחים". אלא שכלכלת החלטורה לוקחת את דפוסי העבודה הארעיים הללו צעד אחד קדימה, ומייחסת לפירמה מעמד של פלטפורמה טכנולוגית המעניקה לעובדים את האפשרות להתפרנס בהיקף שנראה להם, לרוב לאחר מחוייבות למספר מינימלי של שעות.
ה-Gig Economy מוצגת לא פעם כבשורה החדשה של שוק העבודה: החירות ללקט עבודה במספר מקומות בזמן, במקום ובהיקף המתאימים לעובדים. גם אם מרחב התמרון הזה נוח לעובדים מסויימים הרי שהשיטה הופכת בהדרגה לסטנדרט מקצועי חדש, גם לעובדים הזקוקים לביטחון תעסוקתי, שכר יציב ולכאלו שאינם יכולים בנקל לוותר על ימי מחלה או זכויות סוציאליות. עובדי כלכלת החלטורה או עובדי האפליקציה כבר מקיפים תחומי עבודה רבים מלבד תחבורה ציבורית. יש ביניהם נהגי משאיות, טבחים, עובדים בענף הבנייה ושליחים. על פי הערכות, כ-8.5 אחוז מהעובדים בקליפורניה מתפרנסים מכלכלת החלטורה. תחום התחבורה הציבורית לבדו מפרנס בקליפורניה כ-220 אלף נהגים.
קליפורניה חולמת
יוזמת החוק של גונזלס לא צצה כמובן בן לילה. קדמה לה פסיקה של בית המשפט העליון של מדינת קליפורניה באפריל השנה, שקבעה את מבחן "עובד האפליקציה" או מבחן ה-ABC (על שם שלושת הסעיפים בפסיקה). על פי ההחלטה חובת ההוכחה לכך שלא חלים יחסי עובד מעביד מוטלת על הפירמה, בהתאם לשלושה תנאים: אם העובד משוחרר מניהול והנחיות של מקום העבודה על פי החוזה והלכה למעשה; אם העובד מבצע עבודה החורגת מהעשייה הרגילה שעבורה מעסיקה הפירמה עובדים; ואם העובד עוסק במקצוע או בעסק עצמאי ממוסד בעל אופי זהה לתחום העיסוק של הפירמה.
מדובר בתנאים מצטברים: רק קיומם של שלושתם מאפשר לחברות להתנער ממחויבותן לעובדים. תקנה AB5 לוקחת את פסיקת בית המשפט צעד אחד קדימה, ומבהירה כי עובד שלא עומד במבחן ה-ABC הוא עובד לכל דבר ועניין ולפיכך הוא חייב לקבל שכר מינימום, ימי מחלה, שעות נוספות, זכאות לדמי אבטלה והטבות נוספות. בנוסף, מעניקה התקנה לראשונה לערים בקליפורניה כמו גם לתובע הכללי את הזכות לתבוע
חברות המפרות את החוק.
מה הוביל לעניין העצום בעובדי הקבלן החדשים במדינת קליפורניה? מהיכן פרצה ההתעניינות של המיינסטרים הפוליטי בעובדי צווארון כחול במדינה שמתגאה בעמק הסיליקון? העניין הוא כמובן בראש ובראשונה כלכלי. על פי הערכות, מאבדת מדינת קליפורניה מדי שנה כשבעה מיליארד דולר בגין עובדים המדווחים כ"קבלני משנה" ולא כעובדים. בנוסף, נתוני העוני בקליפורניה מדירים שינה מן הממשל, ובצדק. קשה אולי להאמין, אך במקום מושבן של תעשיות ההיי-טק והוליווד שיעור העוני עומד על 18.2 אחוז, שני רק לוושינגטון הבירה (18.4 אחוז). זאת כשהממוצע בארצות הברית עומד על 13 אחוז ומחושב ביחס לעלויות מזון, ביגוד, מגורים ועלות שירותים ציבוריים (חשמל, מים ועוד).
קיל ביל 5
על הדאגה מממדי העוני הרחבים מעידה העובדה כי ה-AB5 מחריגה מקצועות חופשיים כרופאים, פסיכולוגים, סוכני ביטוח, עורכי דין, רואי חשבון, מהנדסים וסוכני נדל"ן – מתוך הנחה כי מקצועות אלה מאפשרים לבעל המקצוע להגדיר בעצמו את גובה התשלום מול הלקוח על בסיס הישגיו וכישוריו. בין אם מדובר במצב זמני או לא, כרגע מהווה תקנה AB5 סמלי משהו בהתחשב בכך שמדובר דווקא במדינה שהזניקה
את כלכלת החלטורה לפני כעשור.
חברות האפליקציות מצדן לא מתכוונות מן הסתם לוותר. הן ממשיכות להתעקש על היקום התעסוקתי המקביל שיצרו, שבו אין "עובדים" ו"מעסיקים" אלא משתמשים" ו"לקוחות".
בסמוך להעברת התקנה ניסו ראשי אובר וליפט להעביר גרסה מרוככת יותר, שלפיה לנהגים ישולם שכר מינימום שעתי של 21 דולר בתמורה לשמירת מעמדם של העובדים/משתמשים כ"קבלני משנה". ההצעה נדחתה לחלוטין על ידי בית המחוקקים.
גם לאחר שהחוק עבר הודיעו ראשי אובר וליפט כי אין בכוונתם להגדיר מחדש נהגים כמועסקים. "אנחנו מאמינים כי ההגדרה הראויה לנהגים היא עצמאיים", אמרו. ההערכות הן שהחברות משקיעות כ-100 מיליון דולר במאמצי לובינג לריכוך גזרת ה-AB5, וחשוב עוד יותר – מהרחבתה הצפויה למדינות נוספות בארה"ב ומחוצה לה. טיעון מרכזי במלחמת ההישרדות של החברות הללו יהיה עלייה צפויה של כ-30 אחוז במחיר ללקוחות.
