ראיון עם שרונה קופר – המייסדת, מנכ"ל והמוציאה לאור של העיתון הישראלי הגדול והפופולרי בחוף המערבי * ועם עובדי העיתון שכבר רץ 17 שנים, ועוד היד נטויה / מאת: אלעד מסורי
עיתון ״שבוע ישראלי״ חוגג השבוע את הגיליון ה900 שלו – הישג מכובד בכל קנה מידה שעיתונים רבים בישראל היו שמחים להתגאות בו. התוודעתי אליו לראשונה לפני כשלוש שנים, במהלך ביקור שערכתי באל -איי. גרתי אז בוושינגטון די.סי והייתי בקשר עם קהילה ישראלית איכותית אך מצומצמת יחסית. התקשתי להאמין שיש בקליפורניה עיתון שבועי בעברית, ״כמה ישראלים יש פה?״ חשבתי לעצמי. כאשר גיליתי שמדובר בכמעט רבע מיליון, קינאתי ״בבירת הישראלים״ של ארצות הברית ובמוחי כבר תיכננתי את המעבר מבירת ארה"ב הקרירה לעיר המלאכים החמימה.
שיחת טלפון עם שרונה קופר, המייסדת והבעלים, והזמנה לכוס קפה במשרדי העיתון בפינת הרחובות מלרוז וסוויטצ'ר הפכה לרומן מתמשך עם העיתון הישראלי הגדול והמצליח בארצות הברית. 900 גליונות שיצאו שבוע אחר שבוע מבלי לפספס אף לא שבוע אחד, ו-17 שנים של שבוע שהוא כולו ישראלי, הם סיבה מספיק טובה לעצור לרגע ולהיזכר איך הכל התחיל.
שרונה הגיעה ללוס אנג׳לס לראשונה לאחר שסיימה את שירותה בצה״ל, כחובשת בגדנ״ע. היא נשבתה בקסמי קליפורניה אך החליטה לחזור לארץ ללמוד לתואר הנדסאית מחשבים באוניברסיטת תל אביב. בתום שנת הלמודים הראשונה חשה שהיא שהיא לא מיצתה את התקופה בארצות הברית, והגעגועים הביאו אותה בחזרה לאל-איי. היא השתלבה בעבודה בעיתון ישראלי שנקרא ״שלום LA״ בבעלות איציק ומירי שפר, רומן שנמשך שנה וחצי: ״הייתי אשת מכירות אגרסיבית, נלחמתי חזק על הלידים״, היא נזכרת.
כשעזבה, יצרה שרונה עם נחום גורביץ מנכ״ל ״ידיעות אחרונות״ דאז בניו יורק והציעה לו לפתוח מוסף באל-איי. כך נולד למעשה העיתון שמוכר היום כ״ידיעות אמריקה״. שרונה: ״ארנון הדר היה העורך של העיתון ועשינו עבודה יפה, אבל אחרי שנתיים' 'שלום 'LA קנו את הזכויות של ידיעות אמריקה כדי להכניס אותו לעיתון שלהם. המטרה שלהם הייתה להישאר לבד בשוק״.
מהיכן הגיע הרעיון לפתוח עיתון משלך?
״אחרי שידיעות אמריקה נסגר, אמרתי או-קיי אין עיתון, מה עושים? מה שאני יודעת זה למכור ולעבוד בעיתון. אז הלכתי לעבוד ב'ישראל שלנו' של שמואל שמואלי. אבל התנהלה נגדו תביעה מאוד גדולה שבכלל לא הייתי מודעת אליה. הוא הפסיד והיה צריך לשלם עשרות מיליוני דולרים שכמובן לא היו לו, אז הוא עזב את העיתון וגם 'ישראל שלנו' נסגר.
״באותה תקופה הייתי מנהלת את המכירות שלו באל-איי. היה לי עורך, דורון קופרשטיין, גרפיקאית, עובדים. אמרתי להם שהחתמתי לקוחות לחוזי פרסום של שנה, יש לי התחיבויות, אני לא מוותרת. כך חשבתי לפתוח עיתון, עברתי כל כך הרבה עיתונים ידעתי שזו מערכה לא פשוטה. להדפיס עולה הרבה כסף וחיפשתי משקיע. פניתי למשולם ריקליס, סיפרתי לו את הסיפור. הוא לא היה מעונין להשקיע אבל אמר לי שאולי אחד המנהלים שלו, יאיר חסון יהיה מעוניין. חסון ביקש להביא איתו עוד שני חברים: האחים מאיר אמסלם ויחי יוגב אנשי עסקים בעלי מפעל לייצור ברזל לתעשיה. מאיר ויחי הם אלה ששמו את הכסף הראשוני להקמת 'שבוע ישראלי'. ״
״כמעט כל יום הייתי צריכה לפנות אליהם כי יש בעיות שהיה צריך לפתור: צריך לשלם לבתי דפוס, גרפיקה. ההשקעה הראשונית לא הספיקה. אחרי חצי שנה הם ראו שאני זקוקה לעוד כסף והם איבדו עניין, הבינו שמעיתון הם לא יעשו כסף. שילמתי לכל אחד את סכום ההשקעה שלו וככה, בצורה לא מתוכננת, הפכתי להיות בעלת עיתון. מאוד אהבתי את המודל של LA WEEKLY כי הוא קהילתי והוא הוא מציג את לוס אנג׳לס המקומית, אנשים יכולים ממש להעזר בו כדי לדעת מה קורה. רציתי לעשות עיתון מקומי כזה לישראלים״.
״דורון קופרשטיין היה העורך, אילנה עצמון הייתה הגרפיקאית. האתגר היה להפוך את 'שבוע ישראלי' לעיתון המרכזי שמשרת את הקהילה הישראלית והגעתי למטרה הזו מהר מאוד. הייתי נמצאת בכל אירוע לחלק את העיתון בעצמי, לתת אותו לאנשים ביד. ב-2007 שלום LA נסגר והפכנו להיות למעשה היחידים בעיר״.
ב-17 שנים היו לך רק שלושה עורכים ושתי מעצבות גרפיות.
״כן. אילנה עצמון הייתה הגרפיקאית בשנים הראשונות, התחתנה ופרשה. מאז, לילך אתגר היא המעצבת הגרפית הראשית ועושה עבודה יסודית, מקצועית ורבת השראה. יש לה חלק גדול מאוד בהצלחה של העיתון ב-10 השנים האחרונות.
מבחינת העורכים, דורון קופרשטיין חזר לארץ וכיום הוא עורך את אתר הבריאות של Ynet. גל שור, העורך הנוכחי, היה עורך בשלום LA, עד שניסגר. בתקופה הזו העורך של שבוע ישראלי היה מאיר דורון, עיתונאי, תסריטאי ועורך מוערך. בהמשך מאיר רצה לעשות דברים אחרים, והוא המליץ לי על גל שור. גל הביא עימו ניסיון רב ושיפר את העיתון״.
המחמאות של שרונה לצוות העובדים שלה הוא רחוב דו סטרי; האנשים שמקיפים אותה במהלך הקרייריה משדרים כלפיה הערכה רבה. איריס דושי, אשת פרסום ויחסי ציבור ותיקה, מכירה את שרונה עוד מתחילת הדרך. איריס: "את שרונה הכרתי בתחילת שנות ה-90 כאשר עבדנו ביחד בשלום LA, היא הייתה אשת מכירות אנרגטית ואסרטיבית. ב 2007 אחרי ששלום LA נסגר, קיבלתי הצעות לעבוד בעיתונים מתחרים אבל בחרתי את 'שבוע ישראלי' עם שרונה כי האמנתי בה ובאמביציות שלה, בשאיפות ובכישרונות הגדולים שלה״.
מיכל מבצרי, צלמת וכתבת בעיתון:״ שרונה מאוד ישירה, מהירת מחשבה וחדה. אני פשוט מעריצה את הנחישות שלה; כבר 17 שנים היא מנהלת את העיתון ביד רמה והיא עשתה את הכל בשתי ידיים, היא תמיד מתמקדת במטרה ומשיגה אותה״. שבוע ישראלי זה כמו משפחה; בחגים תמיד מרכזים את העובדים ביחד ויש הרמת כוסית וחלוקת שי לחג, זה מאחד ונותן אווירה טובה. היה לנו גם טיול מאוד יפה עם דרור עינב להרים בסן גבריאל שהסתיים בארוחת ערב במסעדת איציק הגדול, זה היה חשוב ובאמת מקסים״. טלי ספיר-קסטלמן, עיתונאית לשעבר בישראל ואם לשניים, השתלבה גם היא בעבודת העיתון בתחומי הכתיבה והמכירות ״מה שתורם להצלחת העיתון היא העובדה ששרונה אוהבת לתת, לסייע ולעזור גם בלי לקבל בתמורה״, היא אומרת. ״המעורבות שלה בקהילה מפרה את כל הצדדים״.
אחת העובדות המרכזיות בשבוע ישראלי היא ללא ספק עינת אזולאי, מנהלת המכירות. עיתון שמופץ בחינם חי כדוע על הפירסום שבתוכו. מזה תשע שנים אזולאי מובליה את צוות השיווק והמכירות של העיתון. היא מספרת כיצד הכל התחיל:״ עבדתי בחנות בגדי עודפים בדאון טאון. שרונה הגיעה ומכרתי לה המון בגדים, באותו היום היא התקשרה לבעלים של החנות ואמרה לו: 'תקשיב, אני לא יודעת איך קניתי ממך כל כך הרבה בגדים שאני אפילו לא צריכה, יש לך אשת מכירות חבל על הזמן. אם היא מתפנת בעתיד אני אשמח לקבל אותה'…. צחוק הגורל: החנות נסגרה ועברתי לעבוד בשבוע ישראלי".
עינת מספרת מה לדעתה עומד מאחורי ההצלחה של שבוע ישראלי:״ שרונה מתייחסת לעיתון כמו לבייבי שלה, היא נלחמת עליו כמו לביאה, תמיד עושה מלא עבודה מאחרי הקלעים שאנחנו לא מודעים לה, היא שמה לב לכל פרט קטן ובגלל זה העיתון גדל משנה לשנה.
״ברמה האישית אני יכולה לספר לך ששרונה תמיד נותנת לי המון בטחון. אני לא מרגישה שיש לי בוס על הראש, יש לי חופש לבטא את עצמי באופן מלא וחופש פעולה בעבודה ואני מרגישה ששבוע ישראלי זה משפחה״.
שרונה, לאן את רואה את הקהילה הישראלית הולכת?
״הקהילה הישראלית כאן יכולה להיות למעשה העיר השמינית בגודלה בארץ ישראל, אני רואה אותה רק הולכת ומתעצמת. נוצרו המון אירגונים ישראלים שתומכים בקהילה, וכול שיש יותר אירגונים כאלה היא יותר מלוכדת ומאוחדת וקל יותר להישאר כאן".
מה הכי חשוב לך שידעו על 'שבוע ישראלי'?
״שזה עיתון של הקהילה שבאמת רוצה לשרת אותה. חשוב לי שהעיתון יהיה הטוב ביותר שאפשר; המטרה שלי היא ששבוע ישראלי יהיה עיתון שנקרא בקהילות הישראליות ברחבי ארצות הברית״.
