מסעדת "הבית": "המוסד" הקולינרי הביתי האולטימטיבי במערב לוס אנג'לס

אוכל עממי ומלא קסם – מיכה קינן הגיע למסעדת "הבית" לגלות אוכל ביתי, טעים וזול עם שירות בנימה אישית.

"המוסד" הקולינרי הביתי האולטימטיבי במערב לוס אנג'לס. מעצמה ישראלית קטנה בים של מסעדות יפניות סיניות הודיות ומקסיקניות. מוקד עליה לרגל של כל הפרופסורים הישראליים מיו. סי. אל. איי., כשאלו מבקרים בה בקביעות לאחר השיעורים יחד עם הסטודנטים הנבחרים שלהם. כבר בכניסה למסעדה (שוכנת בפינה מוסתרת במרכז מסחרי קטן על אולימפיק בלוק מזרחית מבאנדי, ליד המכבסה) נחשפים המבקרים לתמונות ישראליות טיפוסיות, כשבכניסה עצמה מוצג לוח של ספיישלים היומיומים.

סימניוב המסעדה אינה מתיימרת להיות מסעדת שף,למרות שהבשלנית הראשית היא פנינה אישתו המוכתרת של אמיר הבעלים.זוהי מה שמכונה במחוזותינו, "מסעדה ביתית עממית", שהעיקר בה הוא לא רק "לפתוח שולחן", אלא שהיא מנסה לשדרג קצת את המושג הזה. החלל ממוזג ונעים, עם רצפת אבן ומרווח הגיוני בין השולחנות הצפופים לכאורה, ובשעות הצהריים המאוחרות של אמצע השבוע היו הרבה מאוד מבקרים במסעדה וההרגשה שנכנסת לחדר אוכל בקיבוץ או לפחות למטבח ביתי בבית הבראה של זכרון יעקב

יוצאים לדרך 

מיד כשהתיישבנו הגישה לנו המלצרית פתיחים: צלוחית חמוצים וזיתים, סלסילת פיתות והשוס היה מלא מזטים טריים וטעימים שנבלסו בשביב של שניה לבלתי הותר פרור.זהו, אנחנו מתחילים להתרומם, שבעים מכל הסלטים. אבל בת הטוחן, בתו של אמיר סמניוב שמשמשת כמלצרית פול טיים, בזריזות מדהימה, היא שמה לב שהצלוחיות מצוחצחות למשעי. וכבר היא הערימה על השולחן, ביעילות מרשימה, עוד צלחות עמוסות כל טוב להתפקע ולהתמוגג.

מגיעים לעיקר

.אז מה היה לנו? יש כאן צוות משופשף, אבא אמא ובת,ומטבח קטן ומאובזר למופת ומיקום מעולה באמצע הפיילה,אבל העיקר הוא התפריט וביצועו.מה אומר ומה אספר,גורו לכם כל חומוסיות הוואלי ,אין על מסעדת הבית אלא רק שבחי מעוז.מאז ימי מלחמת ההתשה עת הייתי נוחת לחופשות קצרות ושולק מכמנים בכרם התימנים לא בא כזה גן עדן לבטני ההומיה. שניצל ותפו"א ביתיים, נחתו וגם שישה כדורי פלפל שפוצצו את הלשון בטעמים עם בבאגנוש בטחינה עם שום אכזרי ומיד עוד צלחת של פרגיות ושיש-קבב.

השניצל נמס ונעלם בלועו הממצמצת של שותפי, לבלתי השאר פירור ועם וידוא אכילה של ביס אחד בקושי, שנתן לי עלידי השותף הממזר ומיד נתתי קפיצה החוצה להתקשר לאמא שלי ולהודיע לה שאני מתגרש מהשניצל שלה לטובת השניצל של 'הבית'. קודם כל הגודל של חית השניצל הזאת ,חבל על הזמן, ושנית הטעם שלא מהעולם הזה.ותפוחי האדמה האפויים בתנור מרובכים במין פפריקה קלילה ומאודים לכדי עננות נמוכה וקלילה,מיד שמגיעים למגע בלשון הם נימוחים ומתחלקים למטה לוושט כמו מגלשת מים בלונה פארק, ואיזה טעם תחזיקו את הכסאות.

אצלי בצלחת כיכבו במשך שתי דקות מהירות פרגיות על האש, שנכנעו במהירות למזלג, ולו ידעו עד כמה הן הצליחו לשובב לי ולערב לי את החך, הן היו עולות על מזבח הגריל בלב קל וברננה וקופצות אל המוקד עם שירה עברית על השפתיים.

אבל גולת הכותרת היתה הקבב האלוהי והעסיסי ביותר שעלה על דל שפתותי.בתוך עשר שניות לא נותר ולו זכר לסערת התשוקות הגסטרו קוסמית הזאת. צילצלתי מיד (לאחר שנפרדתי מאמא של שניצל) לד"ר מיכאל חזן שמשרדו נמצא במתווכי קשת ואירגנתי משלוח קייטרינג לכל עובדי המשרד, שכן בזה ההתמחות של אמיר מהבית.

תמורה טובה

את הארוחה הנדרת קינחנו בשתי באקלוואות וכנפה אחד שהוברחו בדואר דיפלומטי מירושלים המזרחית. בסיכומו של דבר אין מילים לתאר את עוצמת החוויה.הערה קטנה לשיפור הביקור, אתם מתבקשים לנתק את הטלפונים, משום שכל שיחה מפריעה לתענוגות הבשרים של שכניכם ואתם תואילו לצאת בחוצה ולנהל את הדו-שיח בחניה.

דרך ארץ ונימוס שולחני הן הבסיס לכל הההוויה של אמיר  סימניוב. מבחינת המחירים אין מה להתלונן שווה לכל כיס וישאר אפילו עודף לאוטובוס חזרה לקמפוס של יו סי אל איי שלוש מאות מטרים משם.