״הלו״, נשמע קול נשי מעברו השני של קו הטלפון, וביטון, שהופתע כי הוא נענה כבר בצלצול השני בלבד, הציג את עצמו בקצרה, והמתין לתגובתה. ״או, כן, בן, אני זוכרת אותך, נפגשנו במקרה במגרש החניה״, אישרה קרן, מניחה את דעתו עליו. ״יפה.״, ליטף ביטון קלות את האגו שלה, ״הרשי לי לדלג על הגינונים המוסכמים, ולספר לך, שאמנם הבטחתי ליצור איתך את הקשר הראשוני ויה אס.אמ.אס., אולם אני לא חובב הודעות כתובות, ובכלל, רציתי לברר אם אכן רק נפגשנו במקרה במגרש החניה, או שאולי הפגישה הייתה מיועדת לנו״.
בן ניצל את תגובתה, להפוך בזריזות את המלל בראשו, במטרה לנווט את דבריו לכיוון הרצוי לו, ״למען ההגינות, אומר לך, כי אני בכלל מעוניין לשוחח איתך פנים אל פנים. כל המכשור האלקטרוני מפריע לזרימה. באיזה שעה נוח לך שאאסוף אותך הערב?״, שאל, מודע לעובדה שהוא מפעיל עליה טכניקה לניהול משא ומתן מניב תשואה. עבודתו של ביטון בתחום ההובלות, לימדה אותו יותר מכל למכור, ובשיחתו עם קרן, חושיו הדריכו אותו להציג בפני קרן, סוג ספציפי של שאלה, שאין אפשרות להגיב עליה, בכן או לא בלבד. כך לפחות תמנע ממנה האפשרות להביא את השיחה למבוי סתום, להתחמק, ואפילו לסיים אותה. ביטון שילב בשיחת הטלפון שלו איתה, טכניקת מכירות נוספת, שעבדה עבורו עם מרבית הלקוחות, הוא בגישה ישירה, ועניינית, מעין שימוש בגורם ההפתעה, וכך לא נותר לצד השני זמן תגובה או התחמקות. ובן ביטון צדק. פניתו המתוחכמת, נשאה את השיחה לכוון שייעד לה, ואפילו בקלות רבה יותר ממה שציפה. ״הערב?״, חזרה קרן מופתעת על המילה האחרונה בשאלה שלו, ״כן. באיזה שעה נוח לך?״, חזר על השאלה, ״תשע, אם נוח גם לך״, ענתה בדיבור איטי, כגונבת זמן יקר למחשבה. ״לגמרי נוח לי״, אישר בן, וביקש את כתובת המגורים שלה. מבולבלת כמעה, ומופתעת מעצמה, הקריאה לו את מספר הבית ושם רחוב מגוריה. ״מצויין, נתראה בקרוב״, סיכם, וליתר ביטחון, מיהר להקיש על המקלד האדום שמנתק את השיחה, שמא תתחרט או תשנה את דעתה.
חישוב מהיר של המרחק בין ביתו לביתה, הסתכם בכעשרים דקות נסיעה בלבד, מה שהותיר לו שעה אחת בלבד להתכונן לפגישה. בחופזה התיר את שרוכי מגפי-העבודה שלו, פשט את בגדיו מגופו, ונכנס לחדר האמבט שלו. בן ביטון, נתן סבון בנדיבות על הליפה שלו, ובחסות סילון המים החמימים, הקפיד לקרצף מעליו את תלאות הדרך שלו, את מחשבותיו הזדוניות, את מכאוביו ורצונותיו. קוצר הזמן דחק בו להזדרז ולסיים. מעורטל, אבל יבש, הקציף את לחיו ושפמו, ובדקדקנות רבה גילח את פניו, תחילה משך את התער עם כוון צמיחת זיפיו, ורק אחר-כך, העז להעביר את סכין הגילוח בכוון המנוגד.
מרוצה ממראה פניו הרענן, בחר להזליף על פניו את מי הקולון, מבקבוק ה״רומא״, שרכש שבוע קודם לכן. שעה קלה חלפה בטרם התניע את מכוניתו, ונהג אותה ליעדו. לבוש בחולצת ׳נאוטיקה׳ משובצת, ומכנסי ג׳ינס ׳לי-וייס׳ בגיזרת בוקרים, יצא את מכוניתו לקבל את פניה של קרן. הוא הבחין בה מיד כשיצאה את בניין הדירות היוקרתי. לבושה במכנסי ג׳ינס דהויים, ומעליהם, בגובה הטבור בלבד, חולצה לבנה מכופתרת, צמודה לגופה, צעדה לעברו. ״ערב טוב״, הוא חייך אליה כשניצבה מולו, וכבר היטה גופו קדימה לנשק אותה על לחייה. ״הי״, חייכה קרן לעומתו, ״מה שלומך?״, שאלה, ובדוברה, שלחה ידה לסרק את שערה. ניחוח השמפו האקזוטי שנדף ממנו לכל סביבתה, התערבב קלות בריח הבושם הנקי שלה, וטיפס במעלה נחיריו של בן. ״אני מת מרעב״, חייך לעומתה, ״מה איתך, רעבה?״, שאל ופתח את דלת הנוסע עבורה. ״אני בהחלט יכולה לנשנש משהו קל״, השיבה, ובאותה הנשימה גם הודתה לו על אדיבותו.
״אם את בעניין של סושי, יש בעיר מסעדה סוף. אני בטוח שתהיי מרוצה מהתפריט המגוון שם״, הציע לה, והפנה את ראשו לעומתה, מזכיר לעצמו, שהכלל הבא בניהול משא-ומתן מוצלח, הוא קשר עין רציף עם המאזין. ממקום מושבו בכיסא הנהג, הדייט שלו נראתה בעיניו הרבה יותר סקסית מכפי שזכר אותה. קרן, נהנתה מאופן חיזורו, וחייכה לשמע ההצעה שלו. ״סושי איט איז״, אישרה, והדירה את מבטה ממבטו, מחשש שהבחור המסוקס שישב לצידה, יקרא את מחשבתה. היא חגרה את עצמה, וזקפה את גיווה לישיבה נוחה.
ביטון, מתוכנן עד לפרט האחרון, בחר להגיע לעיר, דרך כביש פתלתל, החותך את הרי הקניון החוצצים. ואין זה סוד, שכל רומנטיקן או חובב נוף מתחיל, מעדיף את הכביש הזה על-פני הכביש המהיר. זוהר אורם של מבנים רחוקים ליווה את השניים לאורך חלקו הארי של דרכם, ודעך רק כשהיו כחמש דקות לפני הפניה ימינה, לרחוב סאנסט הראשי. או אז מיד הורגשו ההבדלים בין הוואלי לעיר, וככל שקרבו יותר ליעדם, הלכה וגדלה התכונה ברחוב, ומזג האוויר היה יותר קריר. באלגנטיות רבה עצר בן את מכוניתו בחניה, מניח לנהג הוואלה המעונב להחנות את רכבו עבורו, בכניסה, קיבלה את פניהם מלצרית רזה במיוחד, ולבקשתם, הדריכה אותם לשולחן פינתי בחלקו הימני של הבלקון. נוף נעים נשקף אליהם ממקום מושבם בקומה השניה, וגוף חימום בצורת פנס תאורה, הפיץ עליהם חמימות מרגיעה.
״זוהי בחירה מעולה״, חייכה קרן בשעה שהתיישבה, ״את מכירה את המקום?״, שאל בנימה מופתעת, וזו האחרונה שמיד הבינה עניין, כחכה בגרונה בהתרסה, ״בורן אנד רייזד אין אל.איי., מן הסתם אני מכירה כל חור בעיר הזו״, חייכה תוך שהיא בוחנת את הבעת פניו. ״אוקי, אם כך, את בוודאי יודעת מה פירוש שמה של המסעדה הזו״, הקשה עליה בכוונה תחילה, ״קאטנה? בוודאי, פירוש המילה חרב״, ענתה מיד, מרוצה מעצמה. ״יפה, אני אוהב אתגר״, חייך בן ונשען על מרפקיו שנחו על השולחן הזוגי שלהם, מתעלם מנוכחתו של המלצר הסבלני, שהמתין להזמנה שלהם. ״גבירתי מעדיפה סאקי קר או חם ?״, שאל, וקרן לא הסתירה את הנהנתה ממאמציו להרשים אותה. כמותו גם היא בחרה להתעלם מנוכחותו של המלצר.
היא חיקתה את תנועותיו, וכממתיקה סוד, סיפרה לו, שאלכוהול מתרכיז האורז משובח יותר בגירסתו הקרה. ״סאקי קר בבקשה״, הפנה ביטון את מבטו כלפי המלצר הסבלני, מוודא שהוא רשם בפינקסו את ההזמנה. תוך שהוא שומר על נימת דיבורו הסודית משהו, ובהקפדה מוחלטת לנקוב את מבטו במבטה, השיב לכל השאלות ששאלה אותו על עצמו. הוא סיפר לה שהוא יחסית חדש במדינה הזרה. ובחמקמקות היטה את נושא השיחה מילדותו, לשירותו הצבאי, הוא אף הראה לה שתי תמונות שלו במדים, ושאב הנאה רבה ממראה אישוני עיניה המתרחבים לשמע סיפוריו על עברו הקרבי, יחד עם זאת, ביטון ברר את מילותיו, כך שלא ישמע באוזניה כאדם יהיר.
בקבוק סאקי שני נגמע, והשיחה בין השניים קלחה בטיבעיות. המלצר המיומן, שנדמה כאילו שרץ סביבם, קרב לשולחנם, ומבלי שנישאל, פירט את מנות השיף לאותו הערב, הוא עמד מולם חמוש בפינקסו מוכן לרשום הזמנה. קרן, ביקשה להזמין שרימפ טמפורה בתוספת אבוקדו במעטפת נייר סויה, ופלחי דג סי באס עשויים על הגריל. ״כל מה שהגברת הזמינה, תכפיל בשניים בבבקשה, ותוסיף גם טונה טחונה על מצע קוביות אורז מטוגן, בבקשה״. המלצר המיומן הודה להם, אסף את קערת תרמילי האדממה המליאה, והתרחק בגבו אליהם בחופזה. ״קרן, לפני שתגלי לי את סודות הסושי השמורים שלך, ספרי לי על עצמך״, ביקש.
״ובכן״, פתחה בעדינות, ״אבי יהודי אמריקאי, אימי אמריקאית אתאיסטית, אולם בשל העובדה שהשיוך הדתי נעשה על-פי דתה של האם, אני לא רשומה כיהודיה״, היא לקחה אתנחתה קצרה ללגום מכוס הסאקי שלה, והגניבה מבט דרך כוס הזכוכית שלה סוקרת את תגובתו למשפט הראשון הרשמי שלה על עצמה.
