משאית ההובלות של יונייטד מוברס, עמוסה לעייפה, מיאנה להתניע, ונותרה חונה, דוממת בסירובה. כל מאמציהם של שלושת ההלפרים המקסיקאים והפורמן הישראלי להפיח בה חיים, כשלו לדאבונם. משאפסה התקווה להתניע אותה, לא נותרה בפני בן ברירה, אלא לעדכן את המשרד לגבי המצב. מאפרכסת הטלפון הנייד שלו בקע קולו הקוצף של צורי ברזילאי. הוא לא הסתיר את כעסו על הצוות התקוע בפאתי הדרך במרחק של כשלוש שעות נסיעה בלבד משם. ברזילאי, רטן ורתח, ושצף בדבריו אל ביטון, אולם דבר מאלו לא סייע בהתנעת המשאית הסרבנית. נטול ברירה, אישר להם צורי להזמין גרר, וחתם את השיחה בטריקת טלפון עצבנית. ביטון הבין מיד כי העיכוב ינוקה ממשכורתו, למרות שלא הוא היה אשם בתקלה. כבר למד מקודמיו שעדיף לא להתווכח עם הבוס הגדול, להסכים עם הקיצוצים, גם אם אינם מוצדקים, לסתום את הפה ולומר גם תודה. מעמדו בחברת ההובלות לא איפשר לו להתלונן או להתעקש על חובת ההוכחה. העובדות דיברו בעד עצמן, הוא היה מהגר לא חוקי, נטול אישורי עבודה ובעל רשיון נהיגה מקומי שתוקפו למעשה פג. מן הסתם, צירוף המגרעות הללו, פגעו ביכולתו להחליף מקום עבודה, או בזכויותיו להתמקח על שכרו.
ביטון הודרך להשכיר משאית חלופית, להעביר את הטובין שהועמסו מהמשאית המקורקעת למשאית השכורה, ולשוב למשרד מהר ככל האפשר. עוד התבשר, כי ההובלה האחרונה שלו לאותו היום בוטלה, וצוות חלופי נשלח לבצע אותה במקומו. בשובו למשרד, ברזילאי הודיע לביטון על חופש יזום עבורו עד להודעה חדשה. ״כן, אמנם זה היה צפוי״, הרהר בן בליבו, אולם למרות זאת, הוא התאכזב, ולא נרגע גם כשימית רמזה לו שיש לחץ גדול של הזמנות, ושאין לו מה לדאוג, ״עניין של יומיים עד שלושה ואתה תצא שוב לעבודה״, היא אמרה. באותו ערב, עייף ככל שהיה, בחר ביטון, להיענות בחיוב להזמנת הבילוי של איתן דיין, פורמן וותיק שהכיר בעבודה.
לקראת השעה תשע בלילה בקירוב, אסף בן, המפוטר בדימוס, את ידידו, איתן, מביתו ויחד הם שמו פעמיהם ל״פלמינו״, מועדון שערך מסיבות רבות לישראלים. בכניסה לאולם תקע ביטון מבט ארוך בבואתו שנישקפה אליו מהמראה. הוא בחן את פניו שניכרו כי התבגרו מעט מיום שהגיע לאמריקה, ולא היה סגור עם עצמו אם השינוי החמיא לו או לא. ״עשרה דולר בבקשה״, חייכה הצעירה בקופת הכניסה, ואיתן, שזיהה אותה, שאל לשלומה בזמן ששלף שטר של עשרים דולרים, ואסף ממנה את זוג הכרטיסים. שני הצעירים פינו את מקומם לבאים בתור, והתקדמו לכוון הכניסה. בן, משועשע משהו, אחז קלות בזרועו של ידידו ואמר: ״אחי, ריקודים זה לא הצד החזק שלי״, ואילו זה האחרון, טפח לו קלות על שכמו וצחק, ״לידיעתך ידיד היקר, רוב החברה פה באים למטרות דייג וצייד, לא לריקודים כלל, אז תירגע ותזרום״.
באולם המועדון, אליו הם נכנסו, בקעה מוזיקה ישראלית מקפיצה, ושתי צעירות ישראליות שזיהו את איתן מיד בהכנסו, ניגשו אליו צוהלות ומצחקקות. הן חיבקו אותו, סיפרו לו מה חדש בשטח, ולא הסתירו את התעניינותן בזר החדש, שלא שיתף פעולה ועמד שותק לצידם, כשידיו נתונות בכיסי מכנסיו. משנפרדו מהבנות, הסביר איתן לבן שנראה לו שהן באו לרחרח שכן כל פרצוף חדש בולט בתפאורה. תוך כדי הליכה לכוון שולחן הכיבודים, המשיך איתן את דבריו בנימה חביבה, ״אל תיראה כזה מיואש, יש מצב שתצא מפה הלילה עם מי שתהיה אשתך״. בן, רציני ומעט מנוכר הגיב מבלי להביט בעיניו. ״לא מתאים, עזוב שטויות, אתה הרי יודע כבר שאני מעוניין בחתונה למטרת ניירות בלבד. יש לזה מצב פה?. איתן הנהן בראשו לאות הסכמה ורוקן בלגימה אחת את כוס הסודה שמזג לעצמו. ״שלום גם לך״, קטע את שיחתם צעיר תמיר, שביטון לא זיהה. ״אריק, גם אתה בא לפה?, לא ידעתי״, חייך איתן לעומתו, ולא המתין לתשובה, שהרי ידע ששאלתו הייתה רטורית למדי. הוא שינה את נושא השיחה, והציג את שני הבחורים הזרים זה לזה. כפות ידיים גבריות הושטו אחת כלעומת השניה, ונלחצו . ״מה?, באת לדוג פה היום?״, שאל אריק את בן, וזה האחרון לא נותר חייב, ״לא נראה לי, לא הבאתי איתי פתיון לפה״. לשמע דבריו, פרצו השלושה בצחוק מתגלגל כמביני עניין, ואיתן רמז כי אצלו בכיס תמיד יש קונדום מוכן בשלוף. ״אתה רוקד?״, הפנה אריק את מבטו לבן כשדיבר, וזה הניע ראשו לשלילה, ״אני נראה לך רקדן?״, שאל משועשע. איתן, שהשיחה הקולחת בין השניים הניחה את דעתו, התכופף לשרוך את שרוך נעלו שנפרם, ואחר, תוך שהוא צועד לעבר הרחבה, הגביר את קולו ככל שהתרחק ובגבו אל השניים, התנצל על שעקר משם, ״לא יודע מה אתכם, אבל אני לא מוותר על הריקוד שמתחיל עכשיו, פשוט מת על השיר הזה״, עוד בטרם סיים את דבריו, איתן דיין השתלב בין המענטזים, וקיפץ נלהב על הרחבה. השניים הנותרים מאחור מילאו כוסות חד-פעמיות בשתיה , ואריק התנצל, ונפנה להגיד שלום לידידה שסימנה לו להתקרב לחבורה שלה. עומד בגפו, התרחק ביטון מהשולחן, ותמך את גבו על הקיר שמאחוריו, משעין את רגלו הימנית מקופלת על הקיר. עיניו שוטטו באולם, בוחנות סקרניות את באי המקום, את רגלי הבנות, ואת מאזן הכוחות, ובתוך ים של זוגות עיניים מרצדות, עיניו צדו את אלו שלה.
אינסטנקטיבי משהו, הוא יישר את עמידתו, וחידד את מבטו שסקר את כל כולה. ״מושלמת, יפהפיה באופן יוצא דופן״, דיבר לעצמו וכבר דמיין את אופי הריח שהדיף שיער הבלונד הארוך שלה. עיניו ליטפו את כל אברי גופה, מתעכבות על רגליה החטובות שהיו נתונות במכנסי ג׳ינס הדוקים, משם, באופן טיבעו לחלוטין, מיקד את תשומת-ליבו בזוג השדיים העסיססים שלה. הבחורה הזו קראה עליו תיגר. ממוקד בגופה, הבחין בסומק הקל שעלה על לחייה, וכשהבחינה בו סוקר את גופה, והיא מיהרה להסיר ממנו את מבטה. בעודו מתלבט אם יהיה זה נכון לגשת אליה עכשיו, הבחין בידידו החדש, צועד לעברו בחזרה. ״החברה שלי זזים מכאן, בדקתי עם איתן, מתאים לו להצטרף, מה איתך״?, שאל אריק מבלי שהבחין שבמקום בו עמד, חצץ בין ביטון ובין היפהפיה. ״מצטרף בכיף״, הגיב בן, ושינה את זווית עמידתו, כך שיתאפשר לו להגניב מבט אל המטרה הנעה. ״אוקי, לטס גו״, אריק אמר ושם פעמיו לכוון היציאה. הוא צעד ראשון, ובן איטי ממנו, צעד לצידו, מתעכב לחפש את פני הבחורה בקהל. הוא הבחין בעיניה שעקבו אחריו ובשבריר של שניה לכדו עיניה את עיניו. בן האט עוד יותר את קצב צעדיו, וביקש מאריק שימשיך בלעדיו, מבטיח שהוא יצטרף אליו מיד. הוא הסתובב על עקביו פנה אחורה צועד בביטחון לעברה. ״היציאה שם״, עצר אותו מהליכתו איתן דיין, תוך שהוא מסמן באצבעו את כוון היציאה, שמן הסתם היה נגדי לכוון אליו שביטון צעד אליו. ״טוב שקלטתי אותך לפני שהלכת לי לאיבוד. אתה יודע לוס-אנג׳לס היא לא תל-אביב, לסט קול לדרינקס זה ממש תוך חצי שעה״. ביטון העווה את פניו, ולפני שהספיק להכניס עוד מילה, הבחין שהבחורה שעמדה לצד היפהפיה, אחזה בידה ומשכה אותה לרקוד איתה ברחבה. ״איזה טמבל אני, חיכיתי יותר מדי זמן לגשת אליה והמומנטום אבד״, הוא הרהר, ובקול רם אמר לדיין, שהוא מאד נהנה, ובפעם הבאה שב״פלמינו" תהיה מסיבה הוא יצטרף, ואפילו ינסה ללמוד לרקוד.
המשך בשבוע הבא…..
