אלירן בשן מחיפה הפך כאן לאלי ראן משרמן אוקס – שחקן לכל תפקיד ולכל עונה • לקראת ההאלווין הוא מככב בתיאטרון אימרסיבי בסגנון אימה ומתח, המוצג מספר פעמים בערב בפני קבוצות מצומצמות של קהל ברחבי חלל ענק ומפחיד • חשיפה
לא קל לקבוע פגישה עם אלי. יותר סביר למצוא אותו מבלה בבר או מועדון הוליוודי אפל בשעות הקטנות של הלילה מאשר בבית קפה בשעות היום, אבל גם זה קורה לפעמים. בעוד מספר שבועות מתחילה לרוץ הצגה נוספת בכיכובו והוא עסוק. עסוק מאוד.
אם אתם במקרה בקטע של תיאטרון אימרסיבי בסגנון אימה ומתח, אולי שמעתם על תופעה שנקראת "Delusion" – מחזה המוצג מספר פעמים בערב בפני קבוצות מצומצמות של קהל, ברחבי חלל ענק (ומפחיד), בהשתתפות שלל דמויות, פעלולנים, אפקטים מיוחדים ומוסיקה – מאין סרט מתח שקורה בשידור חי מול הצופים, שלפעמים גם נדרשים לשחק תפקיד בעצמם, ולפתור חידות כדי לקדם את העלילה. זה קורה כל שנה בתקופת הסתיו של Halloween וכל הכרטיסים (שאינם זולים בכלל) נמכרים חודשים מראש.
אחד השחקנים הראשיים שם בחמש השנים האחרונות הוא אחד משלנו – במקור אלירן בשן מחיפה, היום אלי ראן משרמן אוקס. הוא נראה מאוד צעיר לגילו אבל עבר מסע לא קצר בחייו, ומתגורר בארצות הברית כבר למעלה מ-13 שנים.
אלירן: "תמיד הייתי עם הראש באמריקה. בילדות הייתי מושפע הרבה יותר מתרבות לועזית מאשר עברית. בבית שמעתי וראיתי הרבה אריק איינשטיין, אבל בעיקר להקות רוק מחו"ל. מכאן כנראה גם התחילה ההשפעה של התרבות האלטרנטיבית. הבנתי מגיל צעיר שמוזר זה בסדר ושגם די נחמד להיות יוצא דופן.
״תמיד אהבתי יותר סרטים וטלוויזיה באנגלית. אמא שלי גם במקרה מורה לאנגלית ויש לי משפחה בניו יורק, ככה שמאז ומתמיד זה השפיע עליי מאוד ופתח לי את הדלת לצד הזה של העולם. תמיד ידעתי שזה הכיוון, אפילו בספרי מחזור ניבאו לי עתיד מזהיר מעבר לים. הייתי רואה סרטים אמריקאים והיה לי ברור שאני רוצה קריירה של שחקן באמריקה".
״נחתתי בניו יורק אחרי תקופה של שנה ומשהו בצוות בידור, שעשיתי בעיקר כעבודה מועדפת למענק אבל זאת הייתה תקופה ממש טובה בשבילי. תמיד הופעתי על במה ולמדתי משחק מגיל צעיר, אבל העבודה שם נתנה לי הרבה ניסיון וחופש אומנותי. גרתי בבתי מלון והופעתי מול קהל במשך כל היום, פשוט ללא הפסקה. הספקתי לעבוד בארבעה מלונות ולהופיע בשבע הפקות שונות – כל הפקה זה מחזמר רציני עם שירים ידועים, החלפת תלבושות זריזה של כמה שניות בין קטע לקטע וכוריאוגרפיה ברמה מקצועית. כל זה כמובן בנוסף לאירובי בבריכה על הבוקר והפעלות לילדים אחר הצהרים. בוא נגיד שבאותם ימים הייתי בשיא הכושר והשיזוף, ואז החלטתי שאני הולך לעבוד עם טרנטינו וספילברג בהוליווד".
״בשנת 2006 סבתא שלי נפטרה מסרטן במוח, תוך כדי מלחמת לבנון השנייה. היא הייתה דמות מאוד משמעותית בחיים שלי וביליתי איתה הרבה מאוד זמן בילדות. באופן טבעי לגמרי הרגשתי שזה הזמן לעזוב את ישראל, ובדיוק הוזמנתי לחתונה בניו יורק, אז נפרדתי מכולם ובאתי לפתוח דף חדש. הבאתי איתי עותקים של מחברות בהן סבתא שלי כתבה את כל הזיכרונות שלה בשנים האחרונות לחייה, ונשבעתי שאני הולך להפוך את זה לספר או תסריט או שניהם. מאז אני עדיין עובד על זה, אבל זה עוד יקרה בטוח".
איך התגלגלת ללוס אנג'לס?
״אני אוהב את המושג הזה כי באמת באתי בלי תכנית פעולה מסודרת והתגלגלתי כמו גרגר חול ברוח. הרעיון היה ללמוד קולנוע בניו יורק ולזרום משם, אבל כשראיתי כמה לימודי קולנוע עולים הבנתי שאני חייב לחסוך כסף. הצלחתי לנצל את השליטה שלי בשתי השפות כדי לנהל חברות של בעלי עסקים ישראלים, ככה שמצאתי את עצמי עובד מבוקר עד ערב, ועל הדרך גם נשוי לאמריקאית בלונדינית עם עיניים כחולות. באמת היה הרבה כסף, וכבר התחלתי להתרגל לנוחיות, אבל לא שכחתי את
המטרות שלי, ואחרי ארבע שנים עברתי לקליפורניה".
באתי כבר מהבית עם תמונות מקצועיות באדיבות אבא שלי, שהוא צלם ואמן מוכשר בפני עצמו. גם הבאתי איתי מכתבי המלצה ותעודת הצטיינות ממגמת תיאטרון, הכול מתורגם וחתום על ידי נוטריון, כמו ילד טוב. עכשיו זה ממש מצחיק אותי כי זה לא מעניין פה אף אחד".
״בהתחלה עברתי לאורנג' קאונטי ונרשמתי לסדנת משחק מול מצלמה. לדעתי זה ממש הכרחי למי שרוצה לשחק פה בקולנוע או טלוויזיה, כי ככה התחלתי לקלוט את הראש של האודישנים ואת כל הביזנס בגדול. התחלתי לנסוע הרבה להוליווד וניסיתי להכיר אנשים אבל זה ממש לא קל, במיוחד בתור זר עם אפס קשרים לתעשיית הבידור כאן. אפילו שמרתי על קשר עם מלהק אחד שפגש אותי בניו יורק והתלהב מאוד אבל הבנתי מהר מאוד שהוא לא ממש יכול לעזור לי פה. לאט לאט חיפשתי לעצמי אודישנים ואחרי כמה שנים קיבלתי תפקיד בהצגה של "דלוז'ן", אז משם זה התחיל להתגלגל קצת יותר מהר. הכרתי אנשים שנהיו חברים מאוד קרובים, הזמינו אותי להרבה אירועים והתחלתי לקבל יותר ביטחון בעקבות תגובות מאוד מפרגנות על ההופעה שלי, גם מהקהל וגם מהצוות. הרגשתי שמצאתי את הנישה שלי פה, אז אחרי שנה עזבתי משרה מלאה בסנטה אנה ועברתי למקום הרבה יותר קטן בשרמן אוקס כדי לעשות עוד צעד לעבר החלום הגדול.
בינתיים גם הספקתי להתגרש מהאישה, שהייתה חייבת להישאר עם המשפחה שלה בניו יורק, אבל זה נגמר בטוב ואנחנו עדיין ידידים. כיום אני בזוגיות מאושרת עם שחקנית ישראלית שהכרתי כנער והתאהבנו פה אחרי הרבה שנים שלא נפגשנו. ממש במקרה לגמרי הגענו לאותו אודישן פה בעיר, שזה סיפור די מדהים בפני עצמו. אחר כך מצאתי אותה בפייסבוק ומאז אני עדיין ממשיך להציק לה".
״לפני זה הייתי הרבה זמן לבד והיה קשה לפעמים, אבל האמת שמתרגלים. אני לא ממש מתחבר להרבה ישראלים, ומצד שני זה גם יכול להיות מתסכל לנהל קשר בשפה זרה. אני מרגיש מאוד בנוח פה אבל ברור שיש הבדלי תרבויות. זה די מבאס שאי אפשר לתקשר בעברית, וכל בדיחה חייבת לעבור תרגום. כשזה מישהו עם רקע תרבותי בדיוק כמו שלך הכל פשוט זורם יותר טבעי".
אגב רקע תרבותי, בוא נחזור רגע לסיפורי סבתא. איך זה מתקדם?
״קודם כל הייתי צריך לתרגם את זה מעברית לאנגלית, ויש גם קצת יידיש פה ושם אז לפעמים אני צריך לבקש עזרה. זה לא ממש קל לקריאה, גם בגלל כתב היד וגם בגלל התוכן. היא מספרת בין היתר גם על השואה והתלאות בדרך לישראל. לי קשה מאוד עם אמונה עיוורת בדת והיא תמיד שמרה מצוות, תרמה לבית הכנסת והייתה מאוד חזקה באמונה. אני חושב שהיא הייתה פשוט ההגדרה של המילה צדיקה, ואותי היא תמיד לימדה להאמין בעצמי.
״היא כתבה על כל מיני אירועים משפחתיים וגם עליי באופן מאוד מרגש, אז הרבה פעמים זה צובט בלב, במיוחד שהיא לא בדיוק מתה בשיבה טובה. אני כבר בשלב האחרון של התרגום פחות או יותר, ואחרי עוד כמה שכתובים נשלח את זה לספילברג. הבנתי שהוא אוהב סיפורים על השואה".
מה עוד על הפרק כרגע מבחינת עבודה?
״זאת התקופה בשנה שאני עסוק בעיקר עם "דלוז'ן", כי מדובר בערב של 6-8 שעות עבודה אל תוך הלילה, חמש פעמים בשבוע, וזה לא קל אבל שווה כל רגע. הופעתי כבר בהרבה הפקות בחיים וזאת בפרוש הכי מרגשת ומהנה. להיות בדמות ולשחק סצינה בפני קבוצה קטנה של אנשים בתוך חדר זה הכי אינטימי ואמיתי שיש.
כל רגע מישהו מהם יכול להגיב בכל מיני דרכים, ופשוט צריך לזרום עם זה. שום דבר לא צפוי מראש, אפילו שיש המון מרכיבים טכניים, כמו מנגינת רקע ומכונות עשן, זה בכל זאת מרגיש שהכל באמת קורה במציאות והתגובות של הקהל זה הדבר הכי מספק שחוויתי בתור שחקן.
״זאת חברת הפקות שנחשבת לאחת המובילות בז'אנר הזה, אז הרבה פעמים כבר יצא לי להופיע לפני אנשים מפורסמים, וזה תמיד כיף לראות אותם מגיבים מולך, לפעמים בכיף ולפעמים בפחד. תבין שאני יכול לגעת בקהל, לקרוא להם בשם הפרטי ולגרום להם למלא הוראות או לסלק אותם החוצה אם הם לא משתפים פעולה. יש בזה הרבה כוח, סיפוק והנאה.
״חוץ מזה אני עובד, כמו הרבה שחקנים בעיר הזאת, איפה שרק אפשר. הכרתי לא מזמן סטודנט מאוד מוכשר לקולנוע, שבמקרה גם הנכד של אליזבת טיילור, והוא כבר קרא לי להשתתף בכמה פרויקטים שהוא ביים. הצטלמתי לא מזמן לקליפ של להקת רוק די מפורסמת, וכבר לוהקתי לשני סרטים עצמאיים שיצטלמו בקרוב, אבל האמת היא שלמדתי בדרך הקשה שאסור לדבר ולשמוח על משהו שעוד לא יצא לפועל. "לצערי כבר קרה לי לא פעם ולא פעמיים שהייתי מאוד קרוב לקבל תפקיד כזה או אחר וזה נפל בסוף מכל מיני סיבות, אם זה בגלל חוסר תקציב או בגלל שהבמאי פתאום נחשד בהטרדה מינית. אז אני משתדל מאוד לא לחגוג מראש על שום
תפקיד, לפחות עד שנכנסים לפעולה.
״קרה כבר שלוהקתי לתפקיד ראשי בסרט קומדיה, שהיה אמור להזניק לי את הקריירה לשמיים, אבל ההפקה ניסתה לגייס כספים עד שכנראה למישהו שם נמאס וזה פשוט לא יצא לפועל, אפילו שכבר התחלנו לעבוד על זה. גם קרה לי פעמיים שעשיתי אודישן לפרסומת עם תקציב ענק ומאוד אהבו אותי, אז אמרו לי כבר להיות פנוי לצילומים בתאריך מסוים וברגע האחרון החליטו ללהק שחקן אחר בלי להודיע בכלל. אני מאוד משתדל לראות את זה תמיד כסימן לזה שלא הייתי צריך לעשות את זה מלכתחילה, ויבוא משהו אחר במקום, אבל זה גורם לתסכול.
״גם קורה שאני נוסע בפקקים ומחכה שעה בתור לאודישן של פחות מדקה, שבו אני נדרש לעשות מעצמי צחוק. הצד הזה בעסק באמת יכול להיות משפיל ואכזרי. צריך בעיקר התמדה כדי להצליח ולשרוד. למזלי, כל במאי או מפיק שעבד איתי עד היום קרא לי לעבוד איתו שוב. אני משתדל תמיד להיות הכי מקצוען ומישהו שכיף לעבוד איתו. העיר הזאת די קטנה בסופו של דבר, ואנשים פשוט רוצים לעבוד עם מי שהם אוהבים. סתם לדוגמא, שחקן אחד שפגשתי פה מזמן בהצגת ילדים סידר לי אחר כך תפקיד של פקיד קבלה נרקומן בסרט מתח, ועכשיו אותו במאי רוצה אותי לסרט חדש שהוא עובד עליו, הפעם בתפקיד של משרת בגיהנום".
איך אתה מתכונן לתפקידים שכאלה?
״אני חושב על משהו שמייצג את הדמות בשבילי. זה יכול להיות בן אדם שאני מכיר או חיה, כל דבר מוחשי, רק כדי שיהיה לי רעיון מסוים בראש. אחר כך אני מבלה הרבה זמן עם עצמי בלחשוב איך אני בתור צופה הייתי רוצה לראות את זה מתבצע. לפעמים הבמאי יכול לתת כיוון, והמראה החיצוני של הדמות גם מאוד עוזר לי להיכנס לתפקיד. אלה התפקידים שאני משחק בדרך כלל. אם אני לא הקורבן אז אני משחק לרוב דמויות אפלות והזויות. בוא נגיד שבשלב זה יש לי פחות סיכוי להשתתף בפרסומות עם חיוך מושלם ועור חלק. אני לא נראה אמריקאי טיפוסי ואני מסוגל להעביר משהו יותר מסתורי, נגד הזרם ולא קונבנציונלי. אני אוהב את זה ואין לי שום בעיה לעשות קריירה מתפקידים כאלה, אבל אני גם בטוח אשמח לשחק את הגיבור בקומדיה רומנטית.
קומדיה באה לי מאוד טבעי. תמיד הייתי זה שיודע לעשות חיקויים וצחוקים. אני יודע בעל פה פרקים של סדרות קומיות וסטנדאפ. הרבה מהגיבורים שלי הם קומיקאים. אני גם אוהב לכתוב קומדיה והפקתי פה כמה מערכונים שכתבתי. תמיד נהנתי להצחיק, אבל בשנים האחרונות דרמה ואימה קיבלו יותר דגש בקריירה שלי, וזה גם מרגיש נוח. אני אוהב שלפעמים אפשר אפילו להביא רגש קומי גם לסצנה דרמטית. זה מה שכיף לי במשחק, שיש אלף דרכים להגיד את אותה שורה, אז זה אף פעם לא משעמם".
איך אתה שומר על שפיות עם כזה לוח זמנים ותפקידים שקשה לעכל?
״יוגה ומדיטציה עוזרים מאוד. התחלתי ללמוד לפני 7 שנים עם מורה שפשוט שינה לי את החיים. חוץ משיפור ענק במצב הגופני אחרי שנים של עבודה משרדית והזנחה, זה גם עזר לי הרבה בתפיסת חיים והתמודדות עם לחץ. הלוואי שהייתי יותר ממושמע לעשות את זה כל יום. אני עושה עם עצמי כמה דקות של מתיחות ואיזון לפני כל הופעה והיו תקופות שגם התחלתי ככה את הבוקר. לדעתי צריך ללמד את זה בכל בית ספר ולאפשר בכל מקום עבודה זמן שמיועד רק לזה, בעיקר במשרדים ממשלתיים".
מה הלאה?
״רק בריאות ואושר. בלי לחץ, אני מקווה לזכות באוסקר תוך שנה-שנתיים, איזה תפקיד קבוע בסדרה מפורסמת, והספר של סבתא שלי יהיה רב מכר עולמי. בינתיים עד סוף השנה הזאת מי שאוהב הרפתקאות עם משחקי חשיבה וקצת מתח יכול לבוא לראות אותי מופיע וגם לשחק איתי בהצגה ALT DELETE.
כרטיסים למכירה:
www.bluebladesaga.com
