מפגש עם מרסלה סלריו, הקונסולית המקסיקנית החדשה בלוס אנג'לס, החולשת על 180 עובדים ומטפלת במיליוני בני אדם, וגם משחזרת חוויות מתקופת שירותה הדיפלומטי בישראל ולימודיה במרכז הבינתומי בהרצליה
האם האדם עושה את התפקיד או התפקיד את האדם? סגנית השגריר של מקסיקו בישראל סיימה את תפקידה בארץ הקודש. היא מספרת שלפני שקיבלה את התפקיד, ניסו לשכנע אותה במלוא המרץ והכוונה שלא לנסוע לארץ. ״זה אזור מסוכן, מדוע את צריכה את זה?״ נאמר לה. מסתבר שלא דובים ולא יער, והתקופה בארץ היתה עבורה מלאת עשיה ומשמעות. היא אפילו הספיקה ללמוד בבינתחומי ע״ש רקנטי בהרצליה, כתוספת לתארים המתקדמים שכבר באמתחתה משפטים, דיפלומטיה ובטחון לאומי). היא דוברת מספר שפות ובעברה גם לימדה משפט בינלאומי. היא משרתת בשרות החוץ של מקסיכו מאז שנות התשעים – הן במשרד החוץ בתפקידים בכירים והן במשימות בחו״ל, ובהן בארה״ב בוושינגטון, ניו יורק וסן דייגו, בבלגיה ובאחוד הארופי, בישראל ועתה חזרה בארה״ב.

אדם ממשיך מחיל לחיל. גם לנו היתה כאן קונסולית שאמונה היתה על דיפלומטיה ציבורית והמשיכה – מרגע אחד למשנהו, למגינת לבו של סגן הקונכ״ל דאז – להיות סגנית השגריר בהודו.
ומדוע מזכיר אני דוקא דיפלומטית-אישה? שכן למדינת ישראל לא היתה דיפלומטית בכירה אישה, לא בחוף המערבי ולא בוושינגטון הבירה. אולי בעתיד תעלנה נשים לדרגה גבוהה יותר מזו המתאפשרת להן בזמן זה אולי בעתיד גם תהיה לארה״ב נשיאה.
אם מחצית האוכלוסיה, לערך, הוא נשים, מדוע מספרן בקרב הדיפלומטים (ונבחרי הציבור גם כן) כה זעום? דווקא למדינת ישראל היתה מנהיגה-אישה, גולדה גרין-מאיר. הגיע הזמן שתהיינה מנהיגות נוספות בעלות שיעור קומה. דווקא בארה״ב תחת הנשיא אובמה היה מספר לא מבוטל של שגרירות-נשים, וטוב שכך.
חזרה סגנית השגריר למקסיקו וקיבלה את תפקידה הבא, נשלחה היא לריכוז האוכלוסיה המקסיקנית הגדול ביותר מחוץ למקסיקו סיטי, קרי ללוס אנג׳לס.
השגרירה מרסלה סלריו יכולה להתגאות בהשג הבא: זו הפעם השניה ב-133 שנים שאישה מכהנת כדיפלומטית הבכירה ביותר של מקסיקו בחוף המערבי, וודאי שיש דברים בגו.
הקונסוליה המקסיקנית נותנת מענה מקומי למיליונים רבים מאד של אזרחי מקסיקו החיים כאן בצורה חוקית ולא חוקית. בקונסוליה מועסקים כ-180 עובדים, בהם כעשרים דיפלומטים. בין למעלה ממאה הנציגויות הזרות בלוס אנג׳לס, הקונסוליה המקסיקנית גדולה מאד. ועתה על הכל אחראית אישה. מספרת אחת מעובדות הקונסוליה, על זוג המגיע לשער גן עדן, ומכריזים עליהם. עבר רחש בין המתגודדים שם בשער, ״שגריר מקסיקו הגיע.״ מסתכל המשגיח על הבעל ואומר ״כבוד השגריר, הנך מוזמן לראש התור.״ ״לא,״ מתקנים אותו מיד, ״הוא לא השגריר. הוא בעלה של השגרירה!״
אנחנו מרגישים מיד שנושבת רוח חדשה. בקבלת פנים פרטית, השגרירה נואמת באנגלית, אף לא מילה בספרדית (למרות שכל המוזמנים, למעט שנים, דוברי ספרדית). היא גם מקפידה לזכור את כל השמות, וכך בהמשך הערב, כל אחד ואחת מרגישים כאילו ההיכרות היא רבת שנים. חשוב לא פחות שיום למחרת יש המשך. השגרירה עצמה כותבת, וכך מתהדק הקשר שנוצר לו
ביום האתמול.
עד כמה גישה זו רעננה ונכונה. כמה פעמים נפגש אדם עם דיפלומטים המייצגים אותו, ואלו מרגישים את עצמם חשובים כל כך, כאילו האדם אמור לשרתם ולא להפך. ואילו פה, הדיפלומטית הבכירה ביותר של מדינתה בונה גשרים, מהמסד עד הטפחות. מומלץ מאוד ללמוד, אלא שאנשים בגיל מסוים (וביוחד אלו המשוכנעים שהם יודעים הכל ויודעים יותר טוב מכל אחד אחר) לא ניתנים לשינוי וחבל על המאמץ. עדיין, טוב להתפעל ממה שרואות עינינו, ועוד נכונים לנו גדולות ונצורות.
סגל דיפלומטי רב ומגוון חי בעיר לוס אנג׳לס. כאמור, למעלה ממאה נציגויות שונות. נציגות היא למעשה בבואה של העומד (או העומדת) בראשה. נוכחנו זאת כולנו במשך חמש שנות כהונתו של דיויד סיגל כדיפלומט הבכיר ביותר של ישראל בחוף המערבי. לא היה דיפלומט בהא הידיעה טוב ממנו משך יובל שנים. את מה שהוא עשה, אותו חריש עמוק בשטח, אותם יחסים שיצר ובנה וטיפח ופרויקטים והסכמים שקידם וחתם, ניתן להרגיש עד עצם היום הזה – לא נס ליחם. יתרה מכך, אותם שתילים ששתל גבהו, חזקו והתרחבו, והיום הם נותנים פירות.
דוגמא למופת יש למדינת ישראל, ועתה נראה שיש תחרות ממקסיקו. נמשיך לעדכן אותך הקורא ואת עצמנו, האם הציפיה תעמוד במבחן המציאות. בדבר אחד אני בטוח – התחלה כזו כבר מזמן לא חוויתי. וכנראה לא בכדי שרתה השגרירה בישראל קודם הגעתה ללוס אנג׳לס. כבר בקבלת הפנים קידמו אותה בעברית ב״שלום״ נחרץ!
bussel@m.com: לתגובות