הוא ויתר על הרבה: אגו בשמיים, חיי הוללות ראוותניים וגם התמכרות חולנית לשוקולד בינתיים, נראה שחבל ההצלה שקיבל דוויט הווארד מהלייקרס, הקבוצה שפעם הפכה אותו מקונצנזוס לשטן, משנה את הגורל של שני הצדדים
גם דוויט הווארד יודע שבשלב זה למילים אין שום ערך. יותר מדי הצהרות שפיזר על יותר מדי דפים לאורך הקריירה היו צריכות להישלח ישירות מכונת הגריסה – עד כדי כך לא אמין היה. "אמרתי לחבר'ה – ללברון, ל-AD, לרונדו, לג'בייל מגי – אני לא רוצה שתסמכו על מה שאני אומר. אני רוצה להוכיח לכם שהשתניתי אך ורק במעשים. מילים הן דבר זול עבורי", אמר בהסופרמן לשעבר אחרי החתימה שנכפתה על הלייקרס, כשדמרקוס קאזינס נפצע ולרוב פלינקה נגמרו האופציות ו/או המשאבים. את הפקפוק בכוונותיו של הווארד, אותו הרוויח ביושר עם הבטחות שווא בהוקס, ההורנטס והוויזארדס, הלייקרס הביאו למעמד החתימה: החוזה שהעניקו לא מובטח, וכולל אפשרות של פרידה
יזומה ללא תשלום עד ה-7 בינואר.
אבל למעלה מ-15 משחקים מפתיחת העונה – וכבר עכשיו די ברור שהווארד לא יצטרך לכסוס ציפורניים בתאריך היעד. המספרים היבשים – 6.7 נקודות, 7.9 ריבאונדים ו-2.1 חסימות למשחק – לא מספרים את כל הסיפור. את התמונה המלאה אי אפשר לקבל גם באמצעות סטטיסטיקות מתקדמות יותר, מהסוג שהציבו אותו במקום השלישי בליגה במדד הפלוס/מינוס של כלל השחקנים ב-NBA והבליטו אותו כבורג חשוב בהגנה הטובה בליגה עד כה.
זה סיפור על איש שרגע אחד היה סופרמן, אחר כך הפך לשטן, וכעת, כשהוא נושק ל-34, מתהפך שוב רק מהפחד של החרב על הצוואר. הווארד נמצא בעיצומה של מלחמת אין ברירה. עוד טעות אחת קטנה – אמירה לא במקום למאמן, ויכוח עם חבר לקבוצה, שערורייה נוספת במדורי הרכילות או אפילו סתם עוד ניסיון להכריח את חבריו לסדר לו מצב פוסט-אפ – דברים שהיו כמעט עניין שבשגרה בשנים בהן קרס אל תוך עצמו, והדלת של ה-NBA היתה נטרקת.
המוניטין שלו כבר היה דרוס למדי, במיוחד אחרי השנתיים האחרונות: כשאטלנטה נפטרה ממנו, דווח על צהלות שמחה שנשמעו בחדר ההלבשה; כשוושינגטון שלחה אותו, נדרשו לכך 15 דקות תמימות וה-GM טומי שפרד הצהיר בזלזול ש"זה היה הטרייד הכי מהיר שעשיתי בקריירה"; כשממפיס קיבלה אותו תמורת נזיד עדשים העונה לשם סי ג'יי מיילס, אפילו לא הראתה עניין בכאילו ומיד שחררה אותו לדרכו.
גם הצ'אנס מהלייקרס, הקבוצה בה הפך מסופרמן לשטן במחי עונה סוערת אחת ב-2012/13 הגיע רק בשלהי הקיץ, כשלא היתה אף ברירה אחרת. לכן המדים הסגולים-צהובים שאותם לובש הווארד בזמן הקאמבק מתבלים את הסיפור בלא מעט אירוניה. "בזמנו הפכו אותי תוך כמה חודשים מבחור טוב שכולם אוהבים לסרטן בחדר ההלבשה. משם הכל התחיל להתרסק. עד היום לא התאוששתי מזה", סיפר הווארד לפני שנה על עונת הבלהות ההיא, שבמהלכה הצליח להסתכסך עם כל מי שחשוב בלייקרס, כולל החבר לקבוצה קובי בריאנט, שחקן העבר והמודל לחיקוי שאקיל אוניל ואפילו ה-GM מיטש קופצ'אק.
אחרי העונה ההיא, בלייקרלנד תיעבו אותו ונשבעו שלא יחזור לעולם. השבועה הזו היתה הדדית: גם הווארד סבל בקרקס הנודד בלוס אנג'לס ופיתח חוסר ביטחון קיצוני ביחס ליכולותיו – עד כדי שיחות טלפון לחברים במחציות משחקים (!) כדי לקבל פידבקים חיוביים. "איבדתי את הביטחון העצמי ככדורסלן", סיפר ל"ספורטס אילוסטרייטד" לפני כשנתיים. שמעתי אנשים אומרים, 'אתה צריך לשחק כמו שאק', אז ניסיתי להיות הבריון של הליגה. אחר כך אנשים אמרו 'אתה מחייך יותר מדי, תהיה יותר כמו קובי', אז זייפתי פרצוף מרושע והתחלתי לשחק בלי שליטה. ואז התחלתי לספוג עבירות טכניות בקצב מסחרר. ניסיתי לרצות יותר מדי אנשים, ובסופו של דבר רק נפגעתי".
24 חטיפי שוקולד ביום
יותר משש שנים עברו מאז, אבל ההתרסקות של הווארד נמשכה באופן יציב. כדי להפוך לחתיכה יעילה בפאזל של הלייקרס ולסדר לעצמו חוויה מתקנת שתאפשר לו לשרוד בליגה, הווארד היה צריך לעשות ויתורים כואבים.
הוויתור הראשון במעלה היה דווקא במטבח. על פניו תחזק הווארד כל השנים גוף אתלטי מושלם, אולם בפועל זו לא היתה יותר מאשליה אופטית. במציאות, הרגלי האכילה של הווארד היו שערורייתים: "השגרה שלי נראתה בערך ככה: ארוחה במקדונלד'ס לפני כל משחק שני צ'יזבורגרים כפולים, צ'יפס גדול, צ'יפס קטן, מילקשייק תות-שוקולד וקולה גדולה. ואחר כך הייתי נותן את המשחק הכי טוב בקריירה, אז אמרתי לעצמי, אתה חייב להמשיך בדיוק ככה, זה עובד'", סיפר בחודש שעבר על מה שהיה מנת חלקו הקולינרית היומית עד לא מזמן.
החיבה המוגזמת שלו למתוקים היתה סוד ידוע ב-NBA, ובמהלך השנים התבררה חומרתה: הווארד בלס יום יום במשך שנים רבות לא פחות מ-24 חטיפי שוקולד – עד שפעם אחת, בקדנציה הקודמת בלייקרס, נזקק לטיפול רפואי ופסיכולוגי. "הוא אכל כל חטיף, מכל סוג, בכל שעה, בכל מקום", סיפרה התזונאית הראשית של הלייקרס בזמנו, שניסתה לעצור את ההתמכרות. "הוא אכל אותם לפני ארוחת צהריים, אחרי ארוחת צהריים, לפני ארוחת ערב, אחרי ארוחת ערב, וכמו כל ג'אנקי, היו לו סליקים של חטיפים בכל מקום. במטבח, בחדר השינה, במכונית – תמיד היתה לו ערימה של ממתקים בהישג יד".
בקיץ האחרון הסליקים נעלמו והמשקל התאזן. הוא התחיל את הפגרה במשקל 125 ק"ג וסיים אותה ב-112, אחרי צום של חודש בסגנון רמדאן, במהלכו אכל ארוחה אחת בשעות הבוקר – ובשאר הזמן התאמן במגרש הפרטי ובחדר הכושר. כשהתחיל מחנה האימונים של הלייקרס, הווארד היה דקיק וקל רגליים בהרבה מכפי שהיה לפני כן. זה היה האיתות הראשון ללייקרס שהפעם ההבטחות שפיזר לא נאמרו רק מן השפה ולחוץ.
במקביל, הווארד קיבל על עצמו דיאטה נפרדת בסגנון המשחק. את התפקיד המרכזי שתמיד דרש בהתקפה החליפה התמסרות לנישה של שחקן משלים מהספסל: הוא זורק פחות, יוצר פחות, מתגבר על תאוותו הבסיסית לכדורים עם הגב לסל, ומשקיע את מרצו וזמנו בפעולות בסיסיות ואפורות.
בסופו של דבר זה משתלם לו, והוא מקבל מפרנק ווגל צ'אנס להיות גורם מכריע גם בסיומות של משחקים צמודים. עד כה זה עובד, והווארד עושה פעולות קטנות ומנצחות: במשחק החוץ נגד שיקגו למשל הוא סיפק חסימה מכרעת על הרוקי קובי ווייט; נגד סן אנטוניו התגלגל שוב ושוב לסלים קלים בפיק אנד רול, וסיים את הרבע האחרון עם 7 מ-7 מהשדה; ובניצחון על דאלאס הוא סידר לדני גרין את השלשה שכפתה הארכה,
עם חסימה שפינתה אותו לזריקה;
כל שחקן חולם לקלוע 30 נקודות כל משחק, או משהו כזה. למזלי, אני כבר עשיתי את זה. כבר הייתי שם", אמר אחרי הניצחון על שיקגו. אמרתי לחבר'ה עוד לפני פתיחת העונה – אני כאן כדי לעשות מה שתצטרכו ממני. מבחינתי להיות השרת, להיות נער המים, רק שיתנו לי הזדמנות. הדבר שחסר לי כרגע זו אליפות, להיות חלק ממשהו גדול. וכאן יש לנו קבוצת שבנויה לאליפות, אז אני רק צריך לעשות את העבודה שלי".
״אני לא מתחרט על כלום"
השינוי של הווארד בא לידי ביטוי גם בחדר ההלבשה – מקום בו תמיד עלו לגביו סימני שאלה אמיתיים. לפחות כלפי חוץ, מיישר הווארד קו עם המצב ההישרדותי שנקלע אליו, גם בפן האישי. לא שיש לו הרבה ברירה, בהתחשב בכך שאת הסגל מעטרים שני כוכבי על בדמותם של לברון ג'יימס ואנתוני דייויס, שחקנים שזכו ביותר אליפויות ממנו (רייג'ון רונדו, דני גרין), או סתם שחקנים מנוסים שעברו קילומטראז' לא פחות גדול ממנו.
נותר רק לקוות עבורו שאף שערורייה חדשה מחוץ למגרש לא תפוצץ את הבועה. להווארד לא חסרים שלדים בארון, ואחד מהם כבר הספיק להתפוצץ בחודש נובמבר האחרון, כשהטרנסג'נדר מאסין אלייז'ה טען כי הווארד ניהל איתו ועם גברים אחרים מערכת יחסים אינטימית, ואיים על חייו על מנת להבטיח את שתיקתו.
הווארד הכחיש, הבהיר שאינו נמשך לגברים ושלף קלף מפוקפק מעברו: ילדיו מפוזרים ברחבי ארצות הברית, כולם לנשים שונות. באופן פומבי, מודה הווארד שהוא אב לחמישה ילדים מחמש נשים שונות. השמועות רומזות על יותר ילדים ויותר נשים – אולי אפילו מספר דו ספרתי.
רשמית, החלוקה היא כזאת: שניים מילדיו מתגוררים בלוס אנג'לס, שניים חיים בפלורידה, ואחד ביוסטון. תיק שנפתח נגדו (ונסגר מאז) באשמת תקיפה של בנו הבכור כשהיה בן 6 בלבד בוודאי לא הוסיף לו נקודות – וכעת כשהוא שוב בעיר המלאכים הגדולה, סכנת הרבייה והסחות הדעת גדולה פי שניים.
״בתור נוצרי, פעם התביישתי בילדיי. חשבתי שאני צריך להתבייש, כי הם נולדו מחוץ לנישואים. היום אני לא מתחרט על כלום, ומשתדל להיות האב הכי טוב שאני יכול להיות עבורם", דיקלם הווארד לפני פתיחת העונה את המילים הנכונות.
עכשיו נותר רק לראות אם ההסתבכות הבאה נמצאת מעבר לפינה, או שמא המהפך אמיתי.
