החיים מבוססים על מעבר בין משימות, כשבדרך צריך להחליט עד כמה להשקיע במטרה מסוימת ואם לנטוש מטרה אחרת • מה שמוביל את התהליך הוא המצפן הפנימי, שאיתו נולדים אבל צריך לתחזק ולשפר כל הזמן
אתם אבודים בלב ים. השמש שקעה מזמן, השמים מלאים עננים אפורים והאמת המרה היא שאין לכם מושג היכן אתם נמצאים ולאן הרוח נושאת אתכם. אם הסיטואציה הזו נשמעת לכם כמו תיאור מדויק של המושג חוסר אונים, נסו להיכנס לנעליו (הרטובות) של ספן בימי הביניים. חייו של אותו ספן מתחלקים באופן גס ל"לפני" ו"אחרי" המצאתו של מכשיר אחד קטנטן, המצפן. המכשיר הזה אינו מניח למזג האוויר, לגלים המתנפצים או לחשכה המאיימת לבלבל אותו אפילו קצת: הוא תמיד יציג בקירוב את הכיוון צפון.
למרות יכולתו המרשימה, המכשיר אינו מתוחכם: יש בו מחט מתכת (מגנט) שמונחת על פני נוזל. זה הכול. דמיינו שמישהו קבר בבטן האדמה מגנט עצום לפני שנים רבות. למגנט שני קטבים, לאחד קראו הקוטב צפוני, ולאחר, המנוגד לו, נתנו את השם המקורי לא פחות הקוטב הדרומי. החלק המסומן "צפון" על המחט נמשך אל חלקו הצפוני של כדור הארץ, והחלק השני נמשך לכיוון החלק הדרומי שלו. כך אתם יודעים לאן לפנות.
גם עם שתי רגליים על קרקע מוצקה, עלינו לנווט בין תופעות טבע רבות עוצמה – חוסר ודאות, סיכונים, צמתים בחיים והחלטות הרות גורל הם רק חלק מהקשיים שממתינים לנו בכל פינה. אנחנו חוזרים ושואלים את עצמנו" "לאן עלי לפנות?" או "מהי הדרך הנכונה בשבילי?", וטוב שכך. "לחיות ללא מטרה זה כמו להפליג ללא מצפן" (Living without aim is like sailing without a compass), הצהיר מבקר האמנות ג'ון רסקין. כפי שהספן זקוק למצפן, כך גם אנחנו זקוקים למצפן מטאפורי שיעזור לנו לנווט בים המטרות, ולהגיע בבטחה אל הקוטב האותנטי שלנו. החוש המגנטי-אישי המחבר בינינו לבין המטרות שבחוץ נקרא המצפן הפנימי.
המצפן הפנימי יכול להישמע כמו המושג הכי ניו אייג'י ששמעתם לאחרונה, אך מתברר שהוא תוצר חם מהתנור של חקר המוטיבציה. באופן מיוחד, המונח הזה נטבע במחקריו של פרופ' אבי עשור מהמחלקה לחינוך באוניברסיטת בן גוריון בנגב. פגשתי את הדוקטורנטית רימה גורן, שחוקרת יחד עם פרופ' עשור, לשיחה מרתקת על המצפן ועל מה שמניע אותנו, ועל בסיס הפודקאסט
שהקלטנו יחד נכתבו מילים אלו.
למה צריך מצפן? הפסיכולוגיה בתיאוריית ההכוונה העצמית דיברה על שלושה צרכים פסיכולוגיים (בסיסיים, אוניברסליים ומולדים): אוטונומיה, שייכות ומסוגלות. לדברי החוקרים דסי וריאן (Deci & Ryan), השלישייה הזו תוביל אתכם אל רווחה פסיכולוגית. המצפן הפנימי, כך נמצא במחקר של פרופ' עשור שמסקנותיו התפרסמו בשנת 2017, חיוני למימוש הצורך שלנו באוטונומיה.
הכוונה במונח זה היא לכך שאנחנו רוצים להרגיש שאנחנו מנווטים את הספינה, מקבלים החלטות וגם מרגישים שהכיוונים שהחלטנו לפנות אליהם אכן מיטיבים עמנו. החופש לקבל החלטות הכרחי לנו, אבל לא ממש מספיק. לכן אנחנו גם דורשים שאותן החלטות ישקפו את מי שאנחנו, את מה שאנחנו מאמינים בו, את הכישורים שלנו ואת תחומי העניין שלנו, שכן למה להתאמץ לבחור? מה שיכתיב מה אנחנו מעריכים, רוצים וצריכים בחיים שלנו וגם ידאג שהמטרות ייגזרו מתוך אותו הידע הוא המצפן הפנימי שלנו.
מה הכיוון שלך בחיים?
״מה שחשוב איננו להגיע אלא ללכת לקראת המטרה", הצהיר הסופר הצרפתי אנטואן דה סנט אכזופרי. במילים אלה הוא תמצת תורה פסיכולוגית שלמה שעומדת בבסיס המטרות שאנחנו בוחרים לעצמנו. אנחנו צריכים הכוונה שתניע אותנו לעבר מטרה כלשהי, אבל גם רוצים לדעת שהדרך משקפת את מי שאנחנו. העניין הוא שלא תמיד אנחנו נחושים ויודעים אם כדאי ללמוד משפטים או פסיכולוגיה, לבקש קידום או להתפטר, לצאת למסע מסביב לעולם או לחסוך כסף עבור הלימודים של הילדים. אי אפשר לראות את המצפן הפנימי, כמו גם את הרוח, הטמפרטורה, הערה צינית או משיכה מינית, אבל קל מאוד להרגיש אותו. כשהמצפן האותנטי יפעל אתם תדעו. זה יקרה מפני שהוא ייצר חוויה שבה אתם יודעים איך אמורים לחיות".
בזכותו אתם יודעים שני דברים חשובים מאוד. האחד, איך להגיב בסיטואציות קשות ולא צפויות (תגובה ריאקטיבית). דמיינו שחבר יקר זרק לעברכם הערה צינית: "לא השארת מספיק טיפ, יא קמצן". בתגובה אולי חייכתם חיוך נבוך, העברתם נושא או השארתם עוד שני שקלים וחצי. אבל ייתכן גם שקמתם מהכיסא, נתתם לו סטירה (לפחות דמיונית) ועזבתם את המקום. ברגע הזה, שאתם כל כך מופעלים בו, אתם יכולים להיות בטוחים שהמצפן שלכם התעורר.
בתרחיש אחר לגמרי, וקצת אופטימי יותר, התקופה הזו בחייכם טובה מאוד: אתם מדלגים מהמיטה בבוקר ושמחים לקראת יום חדש, וגם כאן נראה שהמצפן שלכם רוקד סלסה. התגובות שלכם יספקו לא מעט מידע על מה שחשוב לכם, אם רק תעצרו ותקשיבו להן. הדבר השני שאתם יודעים בזכות המצפן הוא להחליט באיזו דרך עליכם לבחור כשאתם מתכננים את העתיד (תגובה פרואקטיבית). אתם חושבים לעבור לגור בחו"ל, לאמץ את החתולה מהפח של הבניין, או לקנות עוגיית מזל מהילד עם הגשר בכניסה לספרייה. בהחלטות שלכם קדימה המצפן פועל בחוזקה.
במחקרם של פרופ' אבי עשור ורימה גורן נמצא קשר בין קיומו של המצפן הפנימי לבין רווחה נפשית. ככל שהמצפן מגובש יותר כך הסיכויים ללקות בדיכאון קטנים, הרגשות החיוביים גדלים ואנחנו מתמלאים בהתלהבות רבה יותר. המצפן גם מועיל בהתמודדות מול לחץ חברתי והתנהגויות מסוכנות בקרב בני נוער בגילאי 17-16. זה הגיוני מפני שכשאין לנו מצפן מגובש אנחנו מבולבלים, טועים ומתנדנדים מפני כל אפשרות או רעיון, וכל החלטה נעשית לנטל מאיים על זהותנו.
משהו בתוכי יודע איך אמורים לחיות
מה גורם למצפן של אחת להצביע לעבר קריירה אינטנסיבית ולזה של אחר להצביע על טיפוח חברויות ארוכות שנים? המצפן הפנימי מורכב מערכים, ממטרות ומתחומי עניין שאנחנו ממש מזדהים איתם. "זה מי שאני באמת", "חשוב לי לחיות ככה", "זה פשוט פסול בעיני", אנחנו מנסים להסביר. ערכים הם לא רק מילים שנכתבו על הקיר בצופים או סיסמאות בחזון של הארגון שאתם מנהלים, אלא מתארים את האופן שבו אנחנו מאמינים שצריך לחיות. אנחנו רוצים לחיות ב"אהבה", ב"שמחה", ב"הוגנות", ב"שלום", ב"סטנדרטים גבוהים".
למרות המילים היפות, זה אינו סיפור על כיף אינסופי. המרדף אחר הצדק יכול להיות מתיש, הענקת אהבה לאחרים תהיה לפעמים על חשבוננו והשכנת שלום דורשת מאתנו להיות חכמים (ולא צודקים). אבל ככה כתוב בספר
העקרונות הפנימי וזה מרגיש נכון.
המצפן אינו רק אידיאליסט מושבע אלא גם חובב אושר. הוא יענה על השאלות: "מה עושה לי כיף?" ו"מתי אני מרגיש מאושר ומסופק?". האחד רוצה חיים של ביטוי עצמי ומימוש, השני מקדש את שמחת החיים. ללכת לפי המצפן שלנו פירושו לבחור מטרות ארוכות טווח שמשקפות אותנו ומספקות אותנו.
עשרת הדיברות – לחקור את הערכים שלנו
על פניו, כל הערכים נשמעים טוב. אחרי הכול, מי לא ירצה לתבל את חייו במעט מנהיגות, אהבה, קבלה, אותנטיות, יושר ושמחה? ובכל זאת, "כולן יפות, כולן חכמות, אבל רק אחת זוכה".
לפני הכול, המצפן הפנימי עוסק בשאלה מהם הערכים המובילים שלי ועל אילו ערכים אוותר בעת הצורך. בדרך כלל נגיע לרשימה של שישה ערכים שבאמת חשובים לנו: האם אתם יכולים לנסות לדמיין את חייכם בלי אהבה או בלי הוגנות? על מה לא תוותרו בשום מצב? כדאי לצאת למחקר אישי על הערכים, המטרות ותחומי העניין שלכם. לשם כך צריך להתנסות ולפגוש אנשים, אך גם לעצור ולעשות רפלקציה שיקוף), לדון ולחשוב מה נכון עבורכם. הנה כמה דרכים לעשות זאת:
לשהות בצומת ההחלטה. במחקריהם של עשור וגורן אחת ההזדמנויות לכך נקרית דווקא במצב שבו אנחנו הכי מבולבלים, הכי נוירוטיים והכי חרדים – קבלת החלטות. ברגעים שבהם אנו נקרעים בין דעות שונות, אלטרנטיבות ותרחישים אפשריים, כדאי לקחת הפוגה קטנה ולשאול: אילו מכל השיקולים הם גורמים חיצוניים ומלחיצים ואילו קולות מייצגים את הערכים האותנטיים שלי?
השראה, השראה, השראה. תרגיל נוסף לחילוץ הערכים שלנו הוא לשאול את עצמנו שאלה פשוטה: "מי מעורר בי השראה?", "אילו אנשים אני מעריצה?", והתשובה יכול להיות אמא, מנהיג דגול, סלב אהוב או דמות מספר שקראנו באחרונה. נשאל את עצמנו מה יש באותן דמויות שמעורר בנו השראה, מה הן עושות וכיצד הן חושבות. השאלות הללו יספקו לכם גישה ישירה אל הערכים שלכם, בין אם הדמות הזו דומה לכם כמו שתי טיפות מים ובין אם היא רחוקה מכם כמזרח ממערב.
מה מלהיב אותי. "מה גורם ללב שלכם לשיר?", שאל סטיב ג'ובס באחד מנאומיו. אז מה מלהיב אתכם? מתי אתם ממש נהנים? אם ההווה לא מספק לכם תשובות טובות, ייתכן ששווה להציץ אחורה במשקפת הנוסטלגיה אל הילדות שלכם. מה אהבתם לעשות כשהייתם ילדים? בדרך כלל, הילדות שלכם עוד הייתה נקייה ממה שצריך, חייב וכדאי לעשות. נכון, היום אתם לא באמת שוקלים להיות אסטרונאוט, ציירת, זמר, או טייסת, אבל זה לא אומר שאין שם מידע חשוב. מהו הדבר שמשך אתכם באותו המקצוע? האם אהבתם את היצירתיות שבציור, את האומץ שבלהיות אסטרונאוט? איך תוכלו להכניס יותר
מהאיכויות הללו לחייכם היום?
המוטיבציה האנושית היא התהליכים שגורמים לנו לנוע לעבר מטרה כלשהי, והמצפן הפנימי הוא זה שאומר לנו באיזו מטרה כדאי להתמקד. גם בלילות חשוכים וקרים הוא יעניק לנו את התחושה החמה שאנחנו יודעים מי אנחנו, מה אנחנו רוצים, לאיזו קבוצות אנחנו שייכים ובמה כדאי לנו להשקיע את זמננו.
יהודית כץ עוסקת בפסיכולוגיה חיובית. לאתר האישי:
http://www.judithkatz.me
