גם BLM וגם BDS נוטפים באג'נדה אנטישמית שקרית ומסולפת שמציירת את היהדות ואת ישראל בצבעים אפלים ומרושעים
ה-4 ביולי היה שונה מקודמיו. השנה, יום העצמאות האמריקאי עמד בסימן התמודדות במבחן קשוח בו האומה האמריקאית מוצאת עצמה נכשלת נחרצות במלחמתה בנגיף בלתי נראה המאיים על בריאותם של מיליוני אזרחיה. זוהי חברה אזרחית קרועה, בין נשיא המשקיע מאמצים בטיוח המחדל, לבין תסיסה על רקע שסע בין גזעי שמעולם לא אוחה.
איך ייתכן שהאומה בעלת הכלכלה החזקה בעולם, עם עוצמה צבאית שאין כדוגמתה בהיסטוריה, הקוטפת מדליות זהב אולימפיות יותר מכל מדינה אחרת, נכשלת בניהול המשבר העולמי הנוכחי? איך ייתכן שמדינה ענייה כמו וייטנאם מצליחה לאין שיעור יותר מאמריקה הגדולה?
It’s the economy stupid
ספרי ההיסטוריה עוד ידונו את טראמפ על 'החודשיים האבודים' – פרק הזמן בו אוזלת היד של הממשל האמריקאי הובילה את ארה"ב לפי הפחת בו היא נמצאת עכשיו. הנתונים האחרונים מצביעים על כך שארה"ב, המהווה כ- 4% מאוכלוסיית העולם, נושאת את רבע ממקרי המוות העולמיים. כ-50 אלף נדבקים ביום עם צפי של עד כ-100 אלף נדבקים לדברי ד"ר אנתוני פאוצ'י הם נתונים מביכים. כמה מביך? מביך כמו להפסיד 50 הפרש במשחק פלייאוף בנ.ב.א.
טראמפ, הלהוט להיבחר בנובמבר הקרוב, יודע שהקלף המנצח שלו היא הכלכלה. כל המגדל הטראמפיסטי יושב על המשוואה הזו – תבחרו בי, וישאר לכם יותר כסף בכיס. אבל מה לעשות, הקורונה והכלכלה הם לא זיווג מגן עדן. הסגר החונק את התפשטות המגיפה, הינה חרב פיפיות החונקת את הפעילות המסחרית. בכלל, כל המגיפה הזו לא באה טוב לטראמפ. הוא קיווה שהיא תתנדף מעצמה באפריל, וחזר על משאלת הלב הזו שבוע שעבר. אשרי המאמין.
הלהיטות הזו שלו, לפתוח את הכלכלה כאילו אין קורונה, לשדר עסקים כרגיל ולהפוך את המתבקש, עטיית המסיכה, לעניין פוליטי, היא בחירה לא אחראית בלשון המעטה. בערבו של יום העצמאות האמריקאי, הופיע טראמפ, בעצרת בחירות במאונט ראשמור מול קהל של 7500 איש, שהושבו אמנם באוויר הפתוח אבל ללא מסיכות ושמירת מרחק. המסרים המעומעמים שלו בנוגע ללבישת מסיכה גובלים בפשע. אנחנו יותר מחצי שנה אחרי פרוץ המגיפה, ואם יש משהו שאנחנו יודעים בוודאות הוא שמסיכות הם חלק קריטי בבלימת המגיפה. הם אולי לא נוחות, ומזכירות לנו תדיר שאנחנו בימים מיוחדים, אבל הם פשוטו כמשמעו מצילות חיים. איך ייתכן שנשיא מקריב תומכים בשביל לשדר נורמליות? איזו דוגמא הוא מהווה לאומה שקוברת כל יום אלפים מאזרחיה? גם את החברים שלו בפוקס ניוז זה מתמיה. זה צריך להדליק שורה של נורות אדומות לאורך כל שדרת פנסילווניה.
בפלורידה, אריזונה, טקסס וגם כאן בקליפורניה המספרים משדרים מסר אחיד – מי שמיהר ולא עמד בלחץ ומיהר לפתוח ייאלץ לעשות פניית פרסה ולסגור. מי שלא אכף את לבישת המסיכות ואת שמירת המרחק כראוי יקבל הזדמנות שנייה להתאמן עליה בגל השני. בתי החולים מתמלאים וכמות מכונות ההנשמה הפנויות הולך ופוחת. ההערכה בקליפורניה, שעד סוף חודש יולי התפוסה תהייה מלאה. סיפור דומה לדאבוננו קורה כעת גם בישראל.
מסצ'וסס, המדינה שהכי קשה לי לבטא את שמה, עושה את זה נכון. מה שהכתיב עבור מושל את הפתיחה של העסקים הם לא הבחירות בחודש נובמבר, אלא מספרי ההדבקה בווירוס. האסטרטגיה שלו היא אותה שיטה שעבדה במקומות אחרים בעולם בהצלחה. הוא לא המציא את הגלגל, הוא רק שחזר את המתכונת המנצחת. המדינה הפעילה סגר נוקשה להכיל את ההתפרצות הראשונה היא הגבירה את מערך החירום בבתי החולים ברחבי המדינה; הפעילה מערך איכון הנועד לאתר מוקדי התפרצות ולפעול למיגורם על ידי מעקב ובידוד; וסיפקה הנחייה מסודרת לאוכלוסייה כיצד להימנע מהדבקה ( מסיכות, מרחק, היגיינה). התושבים נשמעו וקיימו את ההנחיות. כשכל הנ"ל התקיים, הרשויות פתחו בהדרגה את הכלכלה, רק לאחר שהמספרים אותתו שניתן לעשות כך. מקרי המוות ברחבי המדינה בירידה מתמדת. כך אגב נהגו מרבית מדינות האיחוד האירופי, שסגרו בשבוע שעבר את שעריהן בפני אזרחי ארה"ב . ניתן לומר בוודאות הולכת וגוברת אחרי החצי שנה של מגיפה, שהדרך לפתיחת הכלכלה עוברת במיגור המגיפה, ולא ההיפך. מי שלא הבין את זה עד עכשיו כנראה שלא רוצה או לא יכול להבין.
ג'ורג' פלויד ופינק פלויד
ישראלים אוהבים את פינק פלויד. אלבומים כמו 'החומה' ו'צדו האפל של הירח' מתנגנים גם היום ברדיו הישראלי בלי להרגיש צורך בהתנצלות. מדובר הרי בקלאסיקת רוק, מאחת הלהקות הגדולות של המאה-ה-20 והציבור הישראלי יודע להפריד בין האמנות לאמן. עם האמן, לעומת זאת יש לנו בעייה קשה וחשבון פתוח. רוג'ר ווטרס ידוע בתמיכתו המאסיבית ב-BDS ובהתבטאויותיו האנטישמיות נגד יהודים, ציונות וכל מה שביניהם.
ביום העצמאות האחרון הופיע במסגרת שידורי ה'נאכבה' הפלסטינים ושר על שחרור כל האדמות הכבושות מהירדן לים וחזרתם של הפליטים אל ארצם. כמה שבועות לאחר מכן, בתגובה למותו של ג'ורג' פלויד, האשים את ישראל באופן עקיף בראיון לטלוויזיה של החמאס במותו של פלויד, בתואנה ששיטת החניקה בה נרצח היא בכלל ייבוא מארץ הקודש, המצאה של צה"ל, ונלמדה במסגרת אימונים משותפים עם כוחות ביטחון אמריקאים, 'במיוחד על מנת להרוג שחורים' לדבריו. ווטרס טינף גם על שלדון אדלסון וטען שהוא מושך בחוטים ומנהל את הנשיא האמריקאי לטובת התחזקותה והתרחבותה של ישראל יהודית. "הציונות הינה כתם בהיסטוריה האנושית וחובתינו להסירה" חתם את הראיון.
דברים בסגנון הזה נשמעים גם מכמה מראשי תנועת BLM שנשמעים יותר ויותר כמו ווטרס וחבורתו. הצצה אל הצ'ארטר של התנועה מגלה תמונה מטרידה. הנחת העבודה שלה היא כי ישראל היא דוגמא חיה לאי צדק גזעי שאותו יש לעקור. בעיניהם, עצם קיומה של מדינת ישראל כמדינה יהודית הבאה על חשבון אוכלוסייה 'ילידית' ערבית מקופחת ומשוללת זכויות הוא עוול. אוכלוסייה מוסלמית הנרמסת על ידי מדיניות כוחנית המנהלת מדיניות 'אפרטהיד' וטיהור אתני כלפי המיעוט הערבי. את הסיוע הצבאי לישראל יש לקצץ משמעותית והוא עומד בבסיס בעיותיה של ארה"ב בזירה הבינלאומית.
בכל המלל האנטישמי הזה הקהילות היהודיות הפרוגרסיביות חשות מבוכה. מצד אחד, הן רוצות לחבק את ההתקוממות האזרחית, ורואות עין בעין את עוולות השיטה הקיימת. מבחינתם, המאבקים עבור מיעוטים חלשים, חוסר צדק, וגזענות מערכתית עומדים בבסיס הגדרתם כנציגיו הנאמנים של 'תיקון העולם' לו הם מחוייבים. יהדותם מחייבת אותם לשאוף לעולם צודק יותר, להושיט יד לנזקק.
שני האירגונים, BLM ו- BDS, נוטפים באג'נדה אנטישמית שקרית ומסולפת שמציירת את היהדות ואת ישראל בצבעים אפלים ומרושעים. אנו נדרשים כחברה וכיחידים לעקור שקרים כאילו היו חיצים מורעלים. גם אם האקלים הפוליטי הנוכחי מצמצם מאד את תרבות הוויכוח ונוטה לקונפורמיות מחשבתית מדאיגה, לא מתקנים עוול בעוול אחר. טוב היה אם יהודים, מכל רחבי הקשת הפוליטית בארה"ב, בשלב המתקדם הזה של ההיסטוריה, על תהפוכותיה, היו מפנימים שזכותם לחיים בטוחים כקהילה לא פחות חשובה מהשאיפה לכונן חברה צודקת ומוסרית. ביקורת נוקבת כלפי מדיניות ישראל בנושאים מדיניים ואזרחיים הם דבר רצוי ומועיל כל עוד נשמר הגבול. איפה עובר הגבול ? בעיניי יהודי שחותם על עצומה המבקשת להסיר את הסנקציות שהטיל טראמפ על ארגון כמו ה-BDS לוקה בעיוורון.
אם אין אני לי מי לי
הלל הזקן, נשיא הסנהדרין, משלים את המשפט המפורסם מפרקי אבות בהמשך המתבקש. "וכשאני לעצמי, מה אני?" את האימרה הזו קיים בסוך שהשבוע שעבר מיכאל בן זיקרי ז"ל בכל מאודו ונפשו. הוא הקריב את חייו כשקפץ לאגם בזיקים והציל מטביעה 3 נפשות, ביניהם 2 ילדים, כולם בני משפחה אחת מהיישוב חורה. את עצמו לא הצליח להציל. יהי זכרו ברוך.
