התיירות הנכנסת לישראל שוברת הקיץ שיאים. על מה ולמה / מאת ארי בוסל
ההתלהבות מביקורים בארץ מרגשת. הנה, פסטור נוצרי שהיה פעמים רבות ונחשב לאחד התומכים הגדולים שלנו, שלח לי תמונה של קבוצת פיילוט שלקח ארצה, כחלק מתוכנית חדשה. רקע אותה כיפת הזהב על הר הבית, שכן זו כנראה התמונה המוכרת ביותר של ירושלים. הוא לא היחיד כמובן. באירוע בבוורלי הילס לחיזוק קשרי מזרח-מערב, צויר על ההזמנה גשר, כשבצידו האחד – איך ניחשתם – אותה כיפת הזהב כסמל ירושלים.
אולי ניתן לתרץ פסטור נוצרי שעשה את שעשה בשגגה, בתום לב או ללא מחשבה, אך כשההזמנה יוצאת מאתנו, הדבר אומר דרשני: חוסר הבנה בסיסית? בערות הדעת? חוסר תשומת לב לפרטים? או אולי פשוט חוסר ידע בסיסי? בן של חבר טוב שלי (ושל מדינת ישראל) שוהה עכשיו ב״ביקור מולדת״ במסגרת תוכנית תגלית. האבא הגאה שולח תמונות, הנה הבן על מצדה, משקיף על ים המלח. הנה הוא עם עוד חברים בנהר הירדן, במים עד המתנים. הנה הבן מתפלל בכותל, כשמימינו ומשמאלו שני חרדים. ״האם זה בסדר שהוא עומד במכנסים קצרים?״, שואל האב בחשש, ואני ממהר להסתכל בתמונה. הבן עם כיפה וטלית, ואכן, כשבחוץ חום ולחות הקיץ הישראלי, האם אפשר לצפות מחברה צעירים שיהיו במכנסים ארוכים ואולי גם מעונבים?
מאוד התרשמתי מהטלית, שכן כשאני מבקר בכותל אני מסתפק בכיפה. ארץ הגמלים אך התמונה הטובה ביותר היא התמונה של הבן עם חבר על גב גמל, ואני שובר את הראש ומנסה להבין היכן בדיוק יש לנו גמלים בארץ. צורת התחבורה המקובלת היא מכוניות פרטיות, לרוב חדשות לגמרי, כולן ממוזגות ועם צפצפה מעולה (שכן צפירות הן דרך דיבור בארץ, דבר חריג ומחריד לזרים, אך מקובל לחלוטין בקרב המקומיים). כן, יש תחבורה ציבורית מעולה – אוטובוסים ומוניות ציבוריות – ואפילו את האפליקציה שקדמה לאובר.
הכל ניתן למצוא בארץ, אבל גמלים כאמצעי תחבורה? אין ספק שניתן לקפוץ לגן החיות (הספארי) ברמת גן, ושם למצוא יצורים מופלאים ואף להצטלם אתם, אך בתודעה הבינלאומית, כנראה, עדין משייכים את המושג ״ישראל״ עם מדבר אותו צריך לחצות על גב גמלים, או בחורים ובחורות עם נשק צמוד או מדינת דת פנאטית, דוגמאת אפגניסטן, ערב הסעודית או אירן (אכן אנחנו בחברה טובה). ניחא, אולי גמלים טובים מלהיות משויכים ל״קופים וחזירים״ בעיני מילארד או יותר מוסלמים מאמינים.
נתונים מרשימים משרד התיירות מבשר לנו על ״ששת החודשים הטובים ביותר בהיסטוריה של תיירות נכנסת!״ 303 אלף תיירים נכנסו למדינת ישראל ביוני, 28% מאותה תקופה אשתקד. עליה של 76% במספר הנכנסים מסין, 30% מרוסיה ו-20% מארה״ב, המקור הגדול ביותר לתיירות נכנסת. מתוך 300 אלף הנכנסים, 275 אלף הגיעו באויר והשאר במעברי הגבול, מהם 24 אלף מירדן ו-4,500 ממצרים. במחצית הראשונה של 2017 נכנסו 1.74 מיליון תיירים, 26% אחוז יותר מאותה תקופה אשתקד. כמובן ששר התיירות, יריב לוין, הכריז בראש חוצות: ״המדיניות שלנו ממשיכה להוכיח את עצמה ולשאת פירות, ואנחנו רואים שאסטרטגית שיווק נכונה יכולה להביא את ישראל לגבהים חדשים! אנחנו ממשיכים ליישם פעילויות שיווק חדשות ותהליכים חדשניים למתג את ישראל ולהביא חברות וקווי תעופה חדשים לישראל, וכל הפעילות הזו מוכיחה את עצמה, חודש אחר חודש".
אכן, מי שמסתכל על טבלת הנכנסים לפי חודש בשבע השנים האחרונות, יזהה מיד את השפעת המבצעים בעזה: עמוד ענן (נובמבר, 2012) וצוק איתן (יולי, 2014). כל מבצע כזה התרגם לשלושה חודשים של ירידה משמעותית במספר הנכנסים, ומיד חזרה לקדם, ואף המשך הטיפוס לגבהים חדשים. אין ספק שהמדינה שהעולם אוהב לשנוא ביותר היא יעד תיירותי מבוקש, ושאפילו מבצעים בעזה אינם מרתיעים את התיירים מלהגיע.
נשאלת לפיכך רק השאלה, האם התיירים מגיעים כתוצאה מפעילות משרד התיירות, או שמא שר התיירות נהנה מהקורה והמוגש אליו על מגש הכסף, ללא כל מאמץ מצידו (או ללא כל תועלת שולית ממאמצים של משרדוֹ?) דבר אחד ודאי: ״מיתוג ישראל״ דורש עדיין עבודה, שכן כיפת הסלע המוזהבת אינה, לא היתה ואסור שתהיה סמלה המוכר ביותר של ירושלים הבירה!
