– מאמר שני בסידרה –
בשבוע שעבר התחלנו לדון בסוגיה מה קורה לרכוש הזוגי כאשר אחד מבני הזוג הולך לעולמו, ומה הן זכויותיו הממוניות של בן הזוג שנותר בחיים לאחר מות בן הזוג השני.
במאמר זה נבחן מקרה שבו בן הזוג המנוח הותיר אחריו צוואה אבל לא נערך בין בני הזוג הסכם ממון. לאחר מותו פרץ סכסוך מר על ירושתו בין האלמנה לבין בנותיה (תיק עמ״ש 63191-01-14 מחוזי תל אביב). מעשה שהיה כך היה:
המנוח היה נשוי לאשתו הראשונה כ-19 שנים עד למותה בשנת 1978. בשנת 1979 בהיותו בן 50 נישא המנוח בשנית, לאישה צעירה בת 21. מנישואין אלה נולדו להם 5 ילדים. המנוח היה איש אמיד. אשתו השנייה הייתה נטולת השכלה, ואף טענה בבימ״ש שלא ידעה קרוא וכתוב.
המנוח השאיר אחריו צוואה משנת 1999. בצוואה ציווה המנוח את עיקר רכושו לחמשת ילדיו, בעוד שלאשתו לא הוריש דבר, זולת זכות מגורים בדירת מגוריהם של בני הזוג ופנסיה חודשית.
יש לציין, כי המנוח רכש נכסים בזמן הנישואין, ואת חלקם רשם גם על שמה של אשתו השנייה. לאחר מות המנוח, האלמנה הגישה תביעה נגד העיזבון וחמשת ילדיה. בתביעה עתרה לפסק דין הצהרתי, לפיו היא זכאית למחצית מכלל הזכויות אשר נצברו על ידי בני הזוג, ובכלל זה דירת המגורים שבה חיו ושהייתה רשומה על שם המנוח ואשתו הראשונה. שלושה מילדי בני הזוג, תמכו בעמדת אימם, והסכימו למתן פסק הדין שביקשה האם, ואילו שתי בנותיה התנגדו, וטענו כי למנוח (אביהן) לא הייתה כוונת שיתוף עם האם בנכסים הנדונים. מטרת התביעה שלה הייתה לקבוע, כי גם בנכסים שהיו רשומים רק על שם בעלה המנוח, היא בעלת מחצית הזכויות, בטענה שהייתה לו כוונה לשתף אותה בכל נכסיו. לפיכך, טענה האלמנה כי יש לצמצם היקף עיזבון המנוח למחצית מכלל הנכסים, ולקבוע כי המחצית השניה היא בבעלותה המוחלטת. מה המשמעות הכלכלית של תביעת האלמנה? או במילים אחרות, מה תהיה התוצאה של צמצום היקף העזבון כפי שהאלמנה תובעת או של אי קבלת התביעה?ֿֿֿֿֿ
צמצום היקף העיזבון: האלמנה תהיה בעלת מחצית כלל הנכסים שבבעלות המנוח, גם אם היו רשומים על שמו בלבד = ½ יעבור לבעלותה רק המחצית הנותרת של הנכסים שבבעלות המנוח עוברת לעיזבון המנוח לחלוקה בין היורשים הילדים יורשים את המחצית הנותרת לפי הצוואה המדירה את האמא.
שלושה מילדי בני הזוג, תמכו בעמדת אימם, והסכימו למתן פסק הדין שביקשה האם, ואילו שתי בנותיה התנגדו, וטענו כי למנוח אביהן) לא הייתה כוונת שיתוף עם האם בנכסים הנדונים
איזון המשאבים לפי חוק יחסי ממון: האלמנה לא תהיה בעלת זכויות בנכסים “חיצוניים״ שהיו בבעלות המנוח מלפני הנישואין או שקיבל בירושה או במתנה הנכסים החיצוניים שרשומים בלעדית על שם המנוח יעברו בשלמות לעזבונו הילדים יורשים את מלוא הנכסים החיצוניים לפי הצוואה המדירה את האמא.
עיקר הסכסוך בין האם לבנותיה התמקד בנכסים שהיו בבעלות המנוח מלפני הנישואין: דירת המגורים שהייתה רשומה על שם המנוח ואישתו הראשונה המנוחה, דירה נוספת שנרכשה על ידי המנוח ואחיו, ומגרש שנרכש על ידי המנוח.
כך הכריע בית המשפט בסכסוך שבין האם לבנותיה:
– נפסק כי על בני הזוג חל חוק יחסי ממון בין בני זוג, נוכח העובדה שנישאו זה לזו בשנת 1979. ולכן יחול עליהם הסדר איזון המשאבים.
– יש מקרים שבהם למרות הוראת חוק יחסי ממון (סעיף 5) , המחריגה מאיזון המשאבים נכסים מסוימים, ובכלל זה נכסים שנצברו טרם הנישואין, הפסיקה הכירה ברבות השנים באפשרות לקיום שיתוף בנכסים שנצברו קודם לנישואין, בין מכח מתנה ובין מכח הסכמה לשיתוף, בין במפורש ובין בדרך התנהגות.
– במקרה דנן, מתוך חומר הראיות שהובא, לא ניתן ללמוד על כוונת שיתוף מצד המנוח לגבי נכסים שהיו בבעלותו הבלעדית. לא רק זאת, העובדה שהמנוח הדיר בצוואתו את אשתו מהירושה מדברת בעד עצמה, ומוכיחה כי לא הייתה למנוח כוונה לשתף את אשתו בכלל הנכסים שבבעלותו.
סיכומו של דבר: בית המשפט דחה את ערעור האלמנה, דהיינו: נדחתה תביעתה לצמצום היקף העיזבון; כלל הנכסים שהיו רשומים רק על שם האב עברו בשלמות לעיזבונו; רק הילדים זכו בנכסים אלה ואילו האלמנה נושלה מרכושו של בעלה המנוח, כפי שציווה בצוואתו.
****הערה: אין לראות בתוכן המאמר יעוץ משפטי או תחליף לייצוג ספציפי ע״י עורך דין לכל מקרה לגופו
עורכת- דין אסתר כהן צרויה , LLB היא בוגרת אוניברסיטת תל אביב ומומחית בדיני ירושה ומקרקעין בישראל. היא בעלת ניסיון רב בייצוג תושבי חוץ בישראל בתחומים הנ״ל. טלפון: 972-367-01026 +; נייד:972-522-242349 דוא״ל: esther@zeruyalaw.com mailאו באתר:www.zeruyalaw.com
