מה הקשר בין AT&T והשערורייה בה שילמו הורים מיליוני דולרים להכניס במירמה את ילדיהם לאוניברסיטאות היוקרתיות בארצות הברית? • עדות ממקור ראשון
זה היה לפני הרבה שנים, בתקופה בה לא היו טלפונים ושאר מכשירים חכמים, מחשב יה מוצר יקר מציאות והדרך להתקשר היתה פנים אל פנים, בטלפון או בפקס. הפקס, להזכירכם, היה מכשיר שהיו מזינים לתוכו דף, והתוכן היה מודפס בפקס בצידו השני
של קו הטלפון, אפילו אם היה זה בצידו השני של העולם. לפני הפקס היה את מכשיר הטלקס, עם פסי ניר צהובים מחוררים, אך זה טרם זמני. לפני כן היו את המחשבים שמילאו חדר שלם, והיו מזינים אותם עם כרטיסי מחשב מיוחדים (כמו בריסטול, בגודל שליש עמוד).
עד היום יש לנו מכשיר פקס במשרד, זכר לימים עברו, אך עתה אנחנו משתמשים בו אולי שש פעמים בשנה. מבחינה כלכלית, לא כדאי להחזיק קו טלפון מיוחד, שכן עלות הקו עצמו עולה פי כמה וכמה לאי הנוחות חצי תריסר פעמים בשנה אם באמת צריכים להעזר בפקס. אך באותם ימים נהגנו לטוס לכל העולם, בעלות לא מבוטלת, להיפגש עם לקוחות קיימים ולהופיע בתערוכות בנסיון לאתר לקחות נוספים. דיברנו בטלפון, וחשבון הטלפון החודשי שלנו היה גבוה מאד, למרות התוכנית המוזלת למדינות שונות בעולם. חלק מחשבון הטלפון היה השימוש בפקס, ואז היו מחייבים כל שש שניות.
ראו בימינו אנו, ניתן לדבר בוואטס אפ או בווי צ׳ט או בפייס-טיים לחלוטין בחינם, ועלות השימוש בטלפון כה שולית וכוללת הכל. אך נחזור לימים עברו, בהם אמצעי התקשורת העיקרי שלנו היה מכשיר הטלפון ונלווה אליו מכשיר הפקס.
• • •
חברת הטלפונים AT&T, בשעתו החברה הגדולה ביותר בתחום, היתה שולחת לנו אחת לחודש תדפיס חשבון בן עשרות דפים ובו כל השיחות שבוצעו בחודש הקודם.
מסתבר שיום אחד מישהו התקשר לחברת הטלפונים בטענה שלא קיבלנו את חשבון הטלפון. נציגת החברה שענתה לשיחה כל כך התרגשה מהאדם הנסער בצידו השני של הקו, שהיא הזדרזה לשלוח העתקי חשבונות הטלפון של ארבעה וחצי החודשים האחרונים למספר שלא הופיע בחשבון הטלפון שלנו. ״שמי מריה, ולא קיבלנו את חשבונות הטלפון שלנו", זו היתה הפניה ל-AT&T, ואלו, בלי לחשוב ובלי כל ההגנות לצרכן האמורות להיות קיימות, שלחו את כל פרטי החשבונות, דפים ודפים של מספרים.
מי הופיע בחשבונות האלו? כל הספקים וכל הלקוחות שלנו, כמו גם חברים פרטיים שאינם קשורים לעסק. לא עברו ימים רבים, וכל מי שהיה על חשבונות הטלפון שלנו קיבל פקס בזו הלשון: ״בשל הפסקת חשמל, איבדנו את המידע ברשותנו. נא מלאו את שם החברה שלכם ומספר הפקס". אחרי פקס הפסקת החשמל הגיע מיד פקס נוסף: ״אנחנו אחת מחברות המשקאות הגדולות ביותר. הנה הצעתנו האחרונה". איבדנו את תום הנעורים, והנערה כבר אינה בתולה. את הנעשה לא ניתן לשנות, את השד לא ניתן להחזיר לבקבוק.
נזכור שבאותם זמנים לא ניתן היה למצוא לקוחות ע״י חיפוש מהיר באינטרנט. בנוסף, במדינות רבות, חברות לא היו מזוהות בהכרח ע״י השם. לדוגמא, חברת בניין סינית שצברה הרבה מאד כסף והחליטה להכנס לשטח המשקאות החריפים. כך שגם אם היינו טורחים ופונים לשגרירות בבקשה לזהות יבואנים פוטנציאלים, החברה הזו לא היתה מופיעה בשום רשימה.
מדרך הטבע, כשפנייה כמו ״אנחנו חברת המשקאות בין הגדולות בעולם״ מגיע לפקס פרטי של אדם שאינו קשור כלל ועיקר למשקאות חריפים, אותו אדם מנסה לחבר שתים לשתיים, והנה פנו אלינו כמה חברים בשאלה – אחת מהונג קונג ואחד מישראל – ״אולי קיבלנו את הפקס בטעות?״ חקירה זריזה העלתה שכל הקשרים שלנו קונים, ספקים ואחרים – קיבלנו את אותה פניה, וכתוצאה מכך לקוחות רבים החלו לקנות מהמתחרה שלנו.
זו פשוט הייתה גניבה לאור יום, שוד ללא מאמץ רב שהניב מכירות של מיליוני דולרים מדי שנה (וסך של עשרות מיליוני דולרים מאז).
ברירה לא היתה, וכך מקרה זה התגלגל לבתי המשפט. להילחם נגד AT&T לא ניתן היה – יש להם סוללות עורכי דין בתשלום מלא, ואכן עורך הדין שייצג את AT&T זכה אצלנו בכינוי ״גופי". הוא נהנה מההליך כולו, צחק כל הדרך לבית המשפט ובסוף אף זכה בכך שהשופט הסיר את האחריות מ-AT&T.
נגד המתחרה הגענו לפשרה, שעיקרה נשאר חסוי, אך פרטי המקרה הופיעו בתוכנית הטלוויזיה ״20/20״ עם ברברה וולטרס. ניבת מידע מאז ומתמיד היתה דבר קל, והנזק משמעותי, ולמקרה זה עניין ציבורי מובהק.
מסתבר שהמתחרה שלנו העסיקה חוקר פרטי. אותו חוקר העסיק את ״מריה״ שהתקשרה ל-AT&T וקיבלה ללא כל מאמץ את העתקי כל חשבונות הטלפון שלנו.
לאותו חוקר היה דף עם השרותים שהציע, במחירים מפתים למדי. החוקר אפילו התגאה ש״מעשים מלוכלכים נעשים בעלות נמוכה מאד״ (Dirty Deeds Done Dirt Cheap).
למרות שקיים צו של בית המשפט נגד המתחרה, הדבר לא עצר בעדם מלהמשיך למכור ללקוחות שלנו. ברגע שהסכר נפרץ, לא ניתן היה לסגור אותו. היחידים שאכן יצאו נשכרים, ביד מאד רחבה, היו עורכי הדין.
• • •
עברו שנים רבות מאז. והנה אני נשאל אם אני זוכר מה שם המתחרה מאותם ימים. שם חרוט בזכרוני, שכן הנזק שנגרם לנו היה עצום – הן ע״י גניבת המידע ואובדן המכירות כתוצאה מכך, והן בשל העלות הגבוהה מאד של ההליכים המשפטיים.
מסתבר שמי שהעסיק חוקרים פרטיים להשיג את המידע החסוי של מתחרים ולא בחל להנות מפרות מעשה זה, לא שינה את עורו.
לאותה מתחרה מאותם הימים בן, והבן – לפי אימו – אינו מוכשר ביותר. אך כשיש כסף וערכים מפוקפקים ביותר, דבר לא יעצור בעד הורים שרוצים את המקסימום לילדם.
אותה מתחרה ובעלה שילמו כחצי מליון דולר בכדי להכניס את הבן לאחת האוניברסיטאות הטובות בארה״ב. כמו החוקר שצחק ש״מעשים מלוכלכים נעשים בזיל הזול", כך גם המתחרה שהעסיקה אותו. היא צחקה עם האנשים אותם העסיקה להכניס את בנה לאוניברסיטה על כל השוטים בעולם. כל כך משוכנעת היתה שהיא מעל החוק. אלא ששותפה לפשע, בכדי להציל את עורו, הקליט את השיחה ומסר את כל פרטי מעלליו לחוקרים הפדרלים.
לטבע דרך משלו, ובסופו של דבר ״סוף גנב לתליה". אותה מתחרה היא אחת מעשרות הורים עשירים וידועים ששיחדו, שיקרו ורימו בכדי להכניס את ילדיהם לאוניברסיטאות הטובות ביותר בארה״ב.
מסתבר שאדם לא משנה את דרכיו, ודאי כשאותו אדם מרגיש שהוא מעל החוק, ושהכסף בידו יכול לקנות הכל. אכן ואכן, חינוך ראוי ביותר לילדים.
לתגובות: bussel@m.com
