הארגון "פלסטין ליגל" מגייס תרומות תוך שהוא כורך את המאבק של הפלסטינים הנדכאים במזה"ת בעוולות הכיבוש הלבן באמריקה ודיכוי השחורים המקומיים * לקרוא ולא להאמין
למי ששכח, אזכיר כמה עובדות חיים: בקליפורניה קיימת תוכנית הלימודים בבתי הספר היסודיים כוללת חינוך מין כה מתקדם, שכמה מאתנו, שהם קצת יותר מבוגרים, כבר לא יכירו וודאי לא יבינו. עולם שהשתגע, לפחות כאן בקליפורניה. אך השבוע ניבחן תוכן הרבה פחות סקסי, אך מלהיב הרבה יותר, משלהב, מדליק את היצרים. המדובר הוא כמובן בכיבוש המשחית. לפני שמחציתכם תעזוב בבהלה ובשאט נפש, מעט סבלנות שכרה בצידה.
המדובר כמובן הוא בעוולות הנסיון הציוני, שרימה את העולם בתואנה מגוחכת (הם טוענים שהרגו להם מיליונים, אך זה אף פעם לא הוכח). כתוצאה מההונאה הגדולה ביותר של המאה הקודמת, הציונים גנבו את אדמת הפלסטינים ונישלו אותם מבתיהם. עד היום, אחינו הפלסטינים המסכנים שומרים על מפתחות בתיהם ומייחלים לחזור. כמובן שאין צורך להרחיב בדיבור, כי אפילו הישראלים (דמויות מפתח מוכרות והעיתון הקולוניאליסטי ״הארץ״) מודים ומתוודים על ההשתלטות הלא מוצדקת ב-1948 ואח״כ הכיבוש ב-1967, והם אף מקדמים את כניעתם ועזיבתם חזרה לארצות המקור שלהם.
בינתיים, כמה מכם התעוררו ומגלים ענין רב: ״איך אנחנו יכולים לעזור במאבק הפלסטיני לשחרור מעול הכיבוש הציוני?״ התשובה פשוטה: אנחנו – לוחמי החרות והחופש נגד הכובש הציוני האכזר (טפו, טפו, יומו יגיע בקרוב, אינשאללה!) – ״ממשיכים לטווח הארוך, לקדם את התנועה לזכויות הפלסטינים ולהגן עליה מפני ההתקפות העצומות שישראל ובעלות בריתה משיקות בכדי להביאה לידי פשיטת רגל ולהרוס אותה.״ כך לדברי דימה קלידי מארגון ״פלסטין ליגל״, שהודעה ממנה קיבלתי במרשתת. כל שנדרש הוא לגייס ביומיים הקרובים מאתים אלף דולר.
מכל 20,000 אלף שיגוסו, היא מבטיחה, 1,500 יתרמו לשלושה ארגונים-שותפים-במאבק לחרות השחורים: צדק לחיי שחורים, הברית הלאומית למזון וצדק שחורים וארגון ״הצלה לאומית״ (שחרור על תנאי מבתי סוהר – עד כה שוחררו שלוש מאות איש בעלות של מיליון דולר בערבויות) זאת עד מקסימום של 15,000. מעין מס גולגולת, ששכרו בצידו.
דימה ממשיכה בגיבוב דברים: ״ארגון המוקדש לתמיכה בתנועת החירות, הערכים שלנו שורשיהם באמונה ששחרור הפלסטינים מותנה בהצלחה של שחרור השחורים והילידים, ובאופן כולל יותר צדק חברתי וגזעני…. ללא שינוי בתנאים המובנים שיצרו את המדינה הזאת (ארה״ב), על אדמה גנובה ובניצול אנשים וכח עבודה שנגנבו, מדיניות החוץ של ארה״ב – המוכתבת ע״י מניעים אימפריאליסטים, גזעניים וקפיטליסטים – גם היא לא תשתנה".
דימה מתחממת יותר ויותר, רוחה משתלהבת, והיא כבר לא מסוגלת לעצור בעצמה.: ״אם נוכל לדמיין, ולהילחם עבור ביטול בתי הסוהר והמשטרה שמהווים את הבסיס לאי צדק גזעני כאן, האם נוכל גם לדמיין את הרס החומות, מערכות האפרטהייד והכיבוש הצבאי בפלסטין?״
דימה באקסטזה. דימיון ופנטזיה מתערבבים, והיא תחת טראנס של היום שמגיע, יום ביאת המשיח עבורה: ״האם נוכל לדמיין תשלום פיצויים עבור הנזק שהפלסטינים סבלו מעשרות השנים של נישול ויחס תת-אנושי? האם נוכל לעבוד לקראת חברה בה כל הפלסטינים חופשיים לבוא וללכת ולחיות ולשגשג במולדתם עתיקת היומין?״
דימה עוצרת להזהיר אותנו: ״כשתנועות מתחילות לחלום בגדול, הדיכוי מתחזק. וזו הסיבה בשלה (הארגון שלנו) פלסטין ליגל מתמסר להגן על מקום לתנועתנו ולדמיין ולעבוד לקראת החופש עליו אנחנו חולמים, לצד ובהזדהות עם תנועות החירות כאן בארה״ב".
מחיאות כפיים סוערות בבקשה. כולם לעמוד, אתה שם, איך אתה מעז לשבת?! כזו נכונות, התמדה, הקרבה ורצון לעשות. אתה ודאי רוצה להצדיע, נחנק מהתרגשות ומדמעות. הנוער של היום – ממש כל הכבוד! ועכשיו, על כל אחת ואחד לפתוח את ארנקו. הנה – איברהים קם ומכריז ״אני מוסיף חמישים אלף דולר לשלושת רבעי המיליון שכבר תרמתי השנה". מהדי מזדרז לקום, כי איך יתכן שאיברהים יקדים אותו באור הזרקורים: ״אשתי מגדלנה ואני, קרן משפחת מהדי ומגדלנה, מוסיפים מאה אלף דולר שכן חובת כולנו לעזור למאבק הצודק, הנדרש, הנכון הזה. בוז לציונים, דרור לפלסטינים! הנה, אני עומד בפניכם נרגש וראשי מורכן, בשם מגדלנה אשתי הנהדרת ובשמי עצמי מהדי, והקרן המשפחתית של מהדי ומגדלנה, ואני מצפה שכל אחד ואחת מכם יצטרפו אלי עכשיו, כי הכיבוש חייב להפסק, והאחריות מוטלת על כתפינו. אני, מהדי, ואשתי המאד יקרה מגדלנה …״ מחיאות הכפיים כה סוערות שכבר לא ניתן לשמוע אותו חוזר על שמו ושם אשתו עוד מספר פעמים.
מסתבר שלא רק הישראלים משתמשים בשיטה זו של לבייש אחרים ברבים ולהעמידם באור הזרקורים לשניה חולפת (״אני כבר תרמתי, אני מוסיף על תרומתי, ומה אתך?״). גם הפלסטינים וכל התומכים בהם עושים את אותו הדבר, וכשחולמים, חולמים בגדול. מדוע לא לגייס מאתיים אלף דולר ביומיים? ניחא, אחוז קטן יצטרך להינתן (בחוסר רצון מובהק) לשחורים (אילו רק הם היו יודעים כמה הפלסטינים המוסלמים שונאים אותם), אך הכסף כה נחוץ, המלאכה כה מרובה, והקץ כבר נראה באופק.
אני מסתכל בתמונתה של דימה קלידי. היא נראת בחורה אטרקטיבית, שקולה בדעתה, מישהי שאולי אפילו הייתי נהנה לצאת אתה. אך דרך מחשבתה ודרך פעולתה זהות לאלו של מוסטפה ברגותי, אותו דוקטורנט-לשעבר-באוניברסיטת האפרטהייד תל אביב שהקים את תנועת החרם BDS. גם הוא גיבב שטויות וחצאי אמיתות לסלט או חביתה שכמוה לא ראיתם בחייכם. גם הוא דיבר על זכויות השחורים והילידים, המכסיקנים והאינדיאנים. הוא סיפר על הישראלים שגונבים את המים של הפלסטינים (מקורות, הכנרת, הירדן, מי התהום ואפילו מי ים המלח – לא להתבלבל, נכון שלא ניתן לשתות את המים, אבל עדיין הישראלים גונבים אותם). הישראלים גם גונבים את מחצבי ים המלח, ונכון להיום גם את מצבורי הנפט והגז הטבעי.
אין פלא, שכן ישראל היא מדינה אימפריאליסטית, קולוניאליסטית, ציונית, מדכאת את האחר וכובשת בכדי לגנוב ולנצל עד תום. ממש כמו יצורים מהחלל החיצון שהגיעו לכדור הארץ, משתלטים עליו בכדי להשתמש בכל המקורות הקיימים פה, וברגע שלא ישאר שום דבר, הם יעזבו לכדור הלכת הבא ביקום האינסופי.
גיבוב השטויות עובד, ובראש מצטרפים תמיד כמה יהודים וישראלים, בנים או בנות של ציונים ידועים, פוליטיקאים או אלופים. ברי לכל בר דעת שאם אפילו היהודים עצמם אומרים שהכיבוש משחית ושהם הראשונים שמחרימים את המוצרים מאותם אזורים כבושים, מסרבים לסוע לשם או לראות הופעות של אומנים משם, הרי שהחזה נמתח והקול נצרד. כל הכבוד, באמת כל הכבוד, הרשע והרוע הגולמי, המרוכז, הגיע בעצמו למסקנה שעליו להכות על חטא, לבקש סליחה, לשלם פיצויים ולעזוב – ממש כמו הגרמנים. נוסיף לכך פרופסורים כה רבים באוניברסיטאות האפרטהייד תל אביב, העברית בירושלים, בן גוריון בנגב וחיפה על הרי הכרמל, והרי שחותמת רשמית של ידע ומדע הוטבעה על הטיעונים כולם, והנה הם נכונים ובלתי ניתנים לערעור.
למי שמהרהר, האם אבסורד כזה אפשרי, מעבר לשורות אלו, התשובה היא שהוא שריר וקיים. ברגותי הגיע ללוס אנג׳לס כחלק ממסע ברחבי אמריקה, ופה הוא גילה למקומיים את אמריקה לפי בית מדרשו. מי אירח אותו כאן? הנושא היה לכאורה ״מים״ ובית הספר למשפטים של אוניברסיטת לויולה המקומית פתח את שעריו. כמובן שהאחראים היו יהודים טובים עם כוונות נהדרות.
היי, אתה, לבן, כרע ברך והשתחווה. נשק את נעליי, לחך את האבק על הקרקע עליה אני דורך. אני שחור ואתה דיכאת וניצלת אותי ואת אחי משך מאות בשנים. אנסת את אחיותי. הגיע הזמן שכל זה ישתנה. כך עם האנרכיסטים בהווה, אליהם הפלסטינים אצים להצטרף. הפלסטינים חולמים על היום בו זכות השיבה תהיה שלהם, היהודים יזרקו סוף סוף לים, וכל הקיים בארץ – בין הנהר לבין הים – יחזור להיות שלהם. הם פשוט יצטרכו להכנס ולהמשיך את חייהם שהופסקו בצורה כה אלימה במאי, 1948.
בינתיים הקשיים נערמים. אוקלהומה ומיזורי הן המדינות ה-29 וה-30 בארה״ב המענישות חרם למען חירות לפלסטינים. "שתי המדינות תדרושנה קבלנים המבצעים עבודות עבורן להצהיר בכתב שהם לא מעורבים בחרם על ישראל או מוצרים או שרותים מישראל.״
"פלסטין ליגל" מגלים לקורא שפעמיים מיזורי נכשלה בנסיון להעביר חוק אנטי-BDS, תודות לפעילות ארגונים קהילתיים. אך עכשיו, כשהם מנצלים בצורה צינית ביותר את מגיפת הקורונה,״המחוקקים דחפו את הצעת החוק בלי עדויות מהציבור, ובעדיפות ראשונה, עוד לפני הצעות חוק הקשורות לקו-ויד-19. העדיפות שלהם היתה לסוכך על ישראל מפני התארגנות חברתית של תנועת זכויות אדם. בכל רחבי ארה״ב, מחוקקים ניצלו את המגיפה – ועכשיו את הפגנות ׳חיי שחורים נחשבים׳ – בתור כסות לקדם את מאמצי הדיכוי שלהם".
ארגון פלסטין ליגל מודיע לאנשיו לצור קשר אם הם נרדפים בשל הבעת הדיעה לקידום זכויות הפלסטינים הנדכאים והתמיכה במאמציהם לחרות ושחרור מעול העבדות והדיכוי. נשים לב שאין זה מרוץ להגדרה עצמית – שכן הפלסטינים הם עם קדום, הקיים עוד לפני ימיו של אברהם, קרי לפני כל הסיפור היהודי – וגם אין נסיון ולו קל שבקלים להכיר בזכות מדינת ישראל להתקיים כמדינת הלאום היהודי. כל מה שצריך לעשות הוא לשלב מילות מפתח כל משפט או חלק ממנו. ״כיבוש. שחרור. חופש. קולוניאליסטים. אימפריאליסטים. ציונים. שחורים. ילידים. מאבק צודק. צדק חברתי. פלסטין".
״תרום לקמפיין שלנו היום, כך שנוכל להיות שם מחר למען תנועות החופש!״ פנינו לעתיד טוב יותר, אנחנו נוער ההווה, והגיע הזמן להשתחרר מעול ואזיקי הלבנים, הכובשים, הנצלנים, הרשעים והאכזריים. ויוה פלסטין! מהנהר עד הים!
מנגד עומדים הארגונים הפרו-ישראלים ומספרים לנו עד כמה האויב מאורגן, מצויד, מחומש, עם כספים לבלי סוף ועם צבאות של אנשים. כיוון שהאיום כה גדול, המסקנה המתבקשת היא פעילות מידית, וכיוון שהארגון הוא זה שעושה את העבודה הטובה ביותר, ורק הוא יודע איך להתמודד עם הבעיה, הפתרון הוא פשוט, מידי ומעשי ביותר – חובה על כל אחד ואחת מאתנו לתרום מיידית לאותו ארגון.
אך במציאות, זו של עובדות בשטח במקום מאמצי שיווק דימיוניים, מי ניצב בפלסטין ליגל? הם כולם נראים כמו נערים ונערות תמימים, אלו הראשונים שחתימת שפם לא נראית עדיין מעל פיהם, והם מלאים תשוקה וחלום, תמונת עולם טוב יותר – עולם ללא יהודים, עולם ללא ישראל, כיבוש, השתלטות וניצול.
אותם נערה ונער לא נמים לרגע. הם פועלים. הם מעזים. הם יוצרים. מנגד הארגונים היהודים כמו גם ממשלת ישראל עומדים ומגייסים כספים, מגיבים (תמיד באיחור ובצורה שלומיאלית) במקום ליזום, מהססים ומתעכבים. פלא שמצבנו כה גרוע? אויבינו הם אותם נערה ונער, בעוד אנחנו זוכרים את הסיפור, גם אם שכחנו מי כתב אותו, ועיקר מעניננו הוא לעשות כסף, לטוס לחו״ל ולחיות את החיים הטובים.
וכיון ש"יום הזעם" נגד הסיפוח שלא קרה כבר עבר, הנה דוגמא ליום עיון אליו כולם מוזמנים – שחורים ופלסטינים – איך לבנות תנועת צדק לגזע מאוחדת, מארה״ב לפלסטין: בונים עולם בו חיי שחורים נחשבים, פלסטין משוחררת וכולם חופשיים.
כמו שהתבקשתי, אני מעביר זאת הלאה, והלאה והלאה – לא לפח האשפה מדוע אני עושה זאת? כי חייבים לדעת מה האויב עושה, מה הוא מתכנן, באיזה כלים הוא משתמש ומי הוא מגייס לשורותיו. חייבים לדעת וכדאי גם ללמוד ואפילו ליישם.
כי פעם יזמנו, והיום נהיינו שאננים ובכלל שכחנו איך להילחם (״כי בתחבולות תעשה לך מלחמה ותשועה ברוב יועץ״, משלי כ״ד:6)!
