שוב עשיתי פוס מהטרפת של החיים וברחתי לעצי הקוקוס והאננס הטרי, לטורקיז בעיניים ולפשטות שעליה אני חולמת… / מאת מיכל אביטל
זונות!… מלמלתי לעצמי בלב ושוב אני חולפת על פני מחלקת עסקים, כולי ירוקה מקנאה. הפעם היעד הוא לא פחות ולא יותר הונג קונג ותאילנד…
אני לא ממש קולטת ששוב עשיתי פוס משחק מהטרפת של החיים וברחתי לעצי הקוקוס והאננס הטרי, לטורקיז בעיניים ולפשטות שעליה אני חולמת. קיבלתי מתנה מהבוסקילה הגרונית שלי ליום הולדת 35 ההולכת ומתקרבת חופשת הכל-כלול בתאילנד וצ׳יינה, בהתראה של פחות מ24 שעות…
כן כן מתנה הכי מטורפת וזה הכל פור מואה! אני כולי קורנת מאושר כי מעולם לא הייתי בתאילנד או בהונג קונג אז קולולו או יותר נכון 'ני האו בייבי'.
יש אנשים שיש להם חלום לקנות עוד יהלום ויש אותי שאני חולמת על חיים ליד הים, והלובוטאן בשבילי זה כפכפיי האביאנאס ורק מחליפה את הגלבייה כל יום…
הבחור בצ׳ק-אין היה חביב אז שאלתי אותו אם הטיסה מלאה? הוא ענה לי שלא ושאל אם אני רוצה לעבור מקום? ואני שמחתי שהוא מבין עניין… אמר לי שיש ספספל שלם ריק רק בשבילי, אבל זה השורה האחרונה בתוך המטוס. שורה 72 ליתר דיוק ומבחינתי 72 איטס מיי לאקי נאמבר!
עשיתי כן-כן-כן עם הראש וכבר דמיינתי את עצמי נמרחת על כל הספסל ונרדמת בשניה וחצי כי אני כל כך עייפה. אמרתי לו 'שה שה' (תודה בסינית) וצעדתי לטרמינל. מאושרת עולה למטוס חולפת על מחלקת עסקים וקולטת שיש להם כריות ממש שוות עם ציפה מבד ולא ציפה חארטה.
אז תוך כדי ההליכה למחלקת עבדים, ממש באלגנטיות לא אלגנטית בכלל, הרמתי כרית וממש רציתי להרים גם שמיכה כי זה היה כמו שמיכת פוך אבל אז זה היה ממש שכונה ואילו אני רק חצי, אז הסתפקתי בכרית השווה והמשכתי לצעוד לשורה 72 האחרונה והחביבה. אני עייפה! כל כך עייפה, עייפה מלחשוב בעיקר. הגלגלים בראש שלי לא נחים אז אולי עכשיו בתאילנד הם ינוחו. בגלל שכל השורה היתה שלי,
אז היו לי שלוש כריות מעפנות ומיד סידרתי לי מגדל כריות ולמעלה את השווה של הביזנס. הרמתי רגליים בסבבה שלי והרגשתי שזה מאץ׳ בטר ממחלקת עסקים. עצמתי עיניים רוצה רק לישון ופתאום נוגעים לי ברגל ואומרים לי סקיוז מי!? פתחתי עיניים ואישה סינית מדברת איתי באנגלית עם מבטא כמו של וונדי מהציפורניים ואומרת לי שגם היא יושבת בשורה 72!
נפל לי הלב וכל הרוז׳ בלחיים נגוז, התיישבתי מיד מסתכלת על ערימת הכריות הסקסית שלי ומסרבת לקבל את המציאות החדשה! פשוט מסרבת! חיכיתי בשקט לראות אם יהיו עוד הפתעות… הסתכלתי סביב וראיתי שיש עוד מקומות פנויים ומיד צץ רעיון. ברגע שגלגלי המטוס החלו לנוע פניתי אליה עם חצי חיוך ועיניים מתחננות ואמרתי לה: ״אני יכולה לבקש ממך טובה בבקשה? אני בהריון ומרגישה לא משהו עם הבחילות והרגליים שלי נורא נפוחות".
הרמתי את מכנסי הטרנינג שלי, כי החלטתי שאם אלוהים נתן לי רגליים שמנות ואין באופק איזה קטלוג שמחכה לי, אז לפחות שאני אשתמש ברגליים השמנות כדי להחזיר את השליטה על 72… היא הסתכלה על הרגל שלי וישר אמרה או-קיי! מצד אחד שמחתי ברמות שאין לתאר כי שורה 72 בידינו! מצד שני חשבתי לעצמי, ״רק רגע מה אשכרה הרגליים כאלה שמנות, שתוך שניה וחצי ליבה של המלוכסנת יצא אליי והיא ויתרה לי״?
לא איכפת לי, היא סינית דקיקה ולידה אני הכי טבוזה (שמנמונת במרוקאית) וזה ולא מעניין אותי, כי אני טבוזה שהולכת לישון על שורה שלמה עם מלא כריות עד הונג קונג ושימותו הקנאים! ספרתי עד שתיים ונרדמתי כמו דוב פנדה! פיספסתי את ארוחת הערב כי ישנתי 8 שעות רצופות,
את ארוחת הבוקר לא פיספסתי וחבל כי זה היה כמו משימת אוכל במירוץ למיליון. הדיילת היפה שאלה אותי אם אני רוצה חביתה עם סוסדג׳ ובייקון? עניתי לה: ״לא תודה, איי דונט איט פורק סורי״. אז היא שאלה אותי אם אני רוצה ארוחת בוקר סינית?
מממ… ארוחת בוקר סינית?! נשמע מעניין בטח איזה מאפה סיני עם צמה סינית ואגרול?? היא ענתה לי שלארוחת בוקר סינית יש ״קונג׳י״, מרק אורז חם (עד עכשיו נשמע טוב, בטח אורז עם חלב כמו שהיינו קטנים), אבל זה אורז חם עם סי פוד. יותר בטעם של סי מאשר של פוד, ופה ירד לי כל התיאבון! חשבתי לעצמי, איזה גועל נפש לאכול פירות ים לארוחת בוקר?! יותר גרוע מהאמריקאים שתוקעים סטייק ליד הביצה. אבל הסקרנות ניצחה וביקשתי לראות מה זה המרק הזה, בא לי רק לטעום, בא לי להיפתח אל העולם, בא לי לנסות דברים חדשים כמו שאני אומרת לילדים שלי על אוכל חדש שהם לא מכירים…
שאלתי איזה פירות ים יש בפנים? שאני לא אמצא חתיכת סנפיר של איזה דולפין חמוד מקליפורניה ונגיעות של כריש, כי זה עם שאוכל פאקינג הכל! אז פתחתי הקופסא והרחתי טוב טוב כדי להבין אם יש דולפין בגו? ואז טעמתי ממש על קצה הלשון וישר ירקתי את דייסת הגועל נפש של מייד אין צ׳יינה והבנתי למה הן כאלה כוסיות…
נשארתי רעבה, ממש רעבה וכנראה שזה היה העונש שלי. הרגשתי שאני בצום כדי לכפר על החטאים של הטיסה. גם גנבתי כרית שווה וגם שיקרתי על היריון ועל בחילות ורגליים נפוחות… אז עכשיו אני בתענית תאילנד, שומרת על שתיקה! בוסקילה היר איי קאם …
ובמקום לסיים עם כאן גיל תמרי וושינגטון, נסיים כאן מיכל (גדל לי האף) אביטל, הונג קונג.