ריספקט לקוביד-19 על היותו משבית השמחה הרשמי של המאה ה-21 * האם החיסון המובטח ייצבע בכחול לבן? * מה יהיה עם כל תיאוריות הקונספרציות? * ואיך יצליחו בישראל להתמודד עם תסמונת החרטא של הממשלה? * דוח מצב
מין קיץ שכזה: השבוע היה אמור להתקיים בטוקיו מופע הפתיחה של המשחקים האולימפיים ה-32 במספר. רק לשם השוואה, במהלך המאה ה-20 הסוערת, היו בסך הכל שלושה מקרים בהן האולימפיאדה בוטלה. פעם אחת במלחמת העולם הראשונה (1916), ופעמיים במהלך מלחמת העולם השנייה (1940, 1944). סה טו. לא רצח 11 הספורטאים במינכן, או החרם האמריקאי על מוסקווה או הרוסי על לוס אנג'לס, וגם לא הפיגוע באטלנטה גרמו לביטולם של המשחקים. ריספקט לקוביד-19 על היותו משבית השמחה הרשמי של המאה ה-21.
הקורונה קצרה עד כה מעל ל-600 אלף בני-אדם, והיא לא תעצור עד שאנחנו לא נעצור אותה. מי שמוביל את המאמצים במרוץ אחר אחד החיסונים המבטיחים ביותר, הוא טל זקס הישראלי, העומד בראש הפיתוח של חברת מודרנה האמריקאית. נתוני הפתיחה נראים טובים, והחיסון ייכנס בתחילת השבוע הבא לשלב השלישי, בו יחוסנו כ-30 אלף איש. אם תוצאות הניסוי שצפוי להסתיים באוקטובר השנה יהיו טובות, חיסון צפוי לצאת כבר עד סוף השנה הזו. במקביל ישנם סימנים מעודדים המגיעים מישראל גם בכיוון הטיפולי והדיאגנוסטי. פרופ' יעקב נחמיאס מהאונ' העברית בשיתוף עם בית החולים 'הר סיני' בניו-יורק, איתר תרופה הקיימת משנות ה-70 המסוגלת לפגוע במנגנון ההפעלה של הוירוס על ידי פירוק הצטברות שומנים בריאה ובכך למנוע ממנו את שכפולו. התרופה טרם נוסתה על ידי בני אדם. גם בתחום הבדיקות יש התקדמויות משמעותיות. חוקרים באוניברסיטת בן גוריון פיתחו בדיקת נשיפה המסוגלת לאבחן נשאים תוך דקה בדיוק של כ-90%. כך גם חברת 'ננוסנט' הישראלית פיתחה ערכה לזיהוי קורונה באמצעות ריח. גם כאן הזיהוי נעשה תוך זמן קצר ביותר ( 30 שניות) וברמת דיוק של 90%. שתי הבדיקות בשלבים אחרונים של עיבוד נתונים.
עד כאן החדשות הטובות.
עוילם גוילם
החדשות הלא טובות היא שעד שנראה את הפירות של היוזמות הנפלאות הללו, כולן כחול-לבן, יש לנו פחות או יותר את אותם כלים שעמדו לרשות האנושות לפני מאה שנה. המסכה, שמירת מרחק והיגיינה. הפיד שלי עדיין מלא בסרטונים ובדיונים של אנשים טובים ואוהבי חיים המפקפקים ביעילותם של הנ"ל, או אפילו בקיומה של מגיפה, ברמת חומרתה ובקונספירציות למיניהם. האנשים הללו הם חלק מהסיפור של ה-60-70 אלף נדבקים בממוצע ביום בארה"ב ומעל ל-1000 נדבקים יומיים בארץ, (נתוני השבוע שעבר). זה כבר לא קורה באיטליה, גרמניה, בניו-זילנד, ומדינות רבות אחרות בהן הכלכלה הולכת ונפתחת. המשותף לכולן היא עקביות מצד האזרחים והממשלה בטיפולם במגיפה. ההנהגה לא שלחה את האזרחים 'לעשות חיים, ולחגוג' לאחר הניצחון במערכה הראשונה, וגם לא המעיטה במשמעות ההידבקות בנגיף.
כאן, המסכה הפכה לאמירה פוליטית המצביעה על השתייכות מפלגתית. רפובליקנים הם סרבני מסיכות גדולים יותר בשיעור גדול יותר ב- 20% מהדמוקרטים. במקום להפוך את ענידתה לעניין פטריוטי ומציל חיים היא הפכה לביקורת על תפקודו של נשיא שעד לפני שבוע נמנע מלבישת מסיכה מול המצלמות. מי שחושש מהמשמעות של הידבקות בנגיף, נזהר הרבה יותר, ומי שממלא את ראשו בדימיונות, בקונספירציות, מזלזל, או פשוט לא עקבי – מסתכן בהדבקה. כולנו, כמעט ללא יוצא מן הכלל נעים בין שני קצוות המטוטלת הזו, מי יותר ומי פחות.
שלא כמו בשתי מלחמות העולם, בהן גם שותק הכדור הכחול שלנו, זירת הקרב היא בגופנו שלנו. הגבולות המועדים לפורענות אינן קו מאז'ינו או סטאלינגרד. אלו הפה, הנחיריים והעיניים של כל אחד ואחד מאיתנו. ד"ר אנטוני פאוצ'י אמר שיספיקו לנו 4 שבועות שבהם כולם יענדו מסכות וישמרו מרחק על מנת להפוך את הסיפור על פיהו. אמרו כבר חז"ל ש-'כשכלל ישראל ישמרו שתי שבתות רצופות תבוא הגאולה', פאוצ'י אמנם מבקש 4 . ביג דיל. אף אחד מאיתנו לא רוצה להיכנס ככה לחורף 2020.
חום יולי-אוגוסט
בארץ, הקורונה עירבבה והרתיחה היטב את הקדירה המהבילה במסע הקשוח והארוך אל יציבות שלטונית וחברתית. בשבוע שעבר התארגנו מחאות שכמותן לא נראו מאז 2011, הכוללות אלפי מפגינים נחושים וזועמים על אוזלת ידה של הממשלה. ההפגנות הסתיימו עם עצורים ופרצי אלימות קשים שדרשו שימוש באמצעי פיזור הפגנות – ביטוי של תסכול כלכלי שמבעבע עוד מלפני ימי הקורונה. תרמו לפקיעת העצבים המתוחים הזיגזג הבלתי פוסק בהנחיות הפתיחה והסגירה של מקומות הבילוי והספורט – דבר שהדגיש את הבלבול בהנהגה. לא תרמה לכך עובדת היותו של רה"מ מכהן החשוד בשחיתות ואחריותו לממשלה מנופחת המצטיירת כמורמת ומנותקת מהעם.
גם שריו ויועציו של רוה"מ הוסיפו את הקיסמים שלהם למדורה. זה התחיל עם אמירת ה-'חרטא' המתנשאית של צחי הנגבי בראיון לאופירה וברקו, כתגובה לקביעה שיש רעב בארץ בשל המצב הכלכלי, זה המשיך עם מירי רגב שחגגה פתיחת מחלף חגיגית מדי בניגוד להנחיות משרד הבריאות, וכלה בסרטון הזוי של יו"ר הקואליציה, ח"כ מיקי זוהר, האומר למצלמה שהמניע אותו בתפקידו הפוליטי הוא צבירת כוח, כבוד וכסף. נתניהו נדרש ללהטט בין שתי חזיתות. בין הנגיף המשתולל, לאחר פתיחה נמהרת מדי ולא מגובשת של הפעילות העסקית, ובין חזית המחאה החברתית היוצאת מעמוד השדרה הכלכלי של המדינה, הכוללת ארגוני העצמאיים, מסעדנים, בעלי אולמות, ספקי שירותים ומסחר – כולם קורבנות הצונאמי הכלכלי של הקורונה.
נתניהו, שועל קרבות וותיק ואומן ההישרדות, יודע היטב לזהות מוקדי התנגדות ולנטרלם. השם התורן הוא אביר קארה, מקים עמותת 'אני שולמן' המייצגת את העסקים הקטנים ש'נחשד' על ידי שותפיו לעמותה כי 'נקנה' על ידי נתניהו והפך לשופר של שר האוצר. כן או לא נכון איננו יודעים, אבל זה לכשעצמו הספיק כדי ליצור ביניהם טריז ולהחלישם. ואם השיטה הראשונה לא מצליחה, עומדת בפני נתניהו האופציה השנייה, והיא שיטת ההכפשות. במחאה הנוכחית המפגינים האלימים בבלפור תוייגו מייד 'כאנרכיסטים מהשמאל'. לכל מחאה יש טרמפיסטים, וגם למחאה הזו הצטרפו מתוסכלים מהשמאל הרדיקלי שזיהו הזדמנות לרווח פוליטי על חשבון נתניהו. בפועל, זה קילקל להרבה עצמאים שדרשו סיוע מהממשלה ולאו דווקא בהחלפתה. נותר להמתין ולקוות שמספרי הנדבקים הגבוהים לא יתורגמו לתחלואה גבוהה ולמונשמים, מצב שיאפשר את השארת המשק חי ופועם גם בעיצומו של גל שני.
גולן פרידמן הוא איש עסקים ופעיל חברתי בלוס אנג'לס. לתגובות:
