סלפי ופירגון ברשתות החברתיות עם מיס ישראל שינה את חייה של שרה סעבדני-עידן מקצה אל קצה • מלכת היופי העיראקית ב- 2017קיבלה איומים על חייה ובני משפחתה והוגדרה כבוגדת • עכשיו, אחרי ביקור בישראל, היא פותחת בלוס אנג'לס עמותה שתעסוק בחינוך והסברה לעולם הערבי והמוסלמי • חשיפה
שרה סעבדני עידן, מיס עיראק לשנת 2017, לא צפתה את ההתקפות חסרות התקדים שחטפה לאחר שהעלתה לאינסטגרם תמונת סלפי עם מיס ישראל, אדר גנדלסמן, במהלך פגישתם בתחרות מיס יוניברס לפני כשנתיים בלאס ווגאס.
התמונה יחד עם הכיתוב: "אהבה ושלום ממיס עיראק ומיס ישראל“ הביאה עליה דווקא את ההיפך: קריאות בוגדת', איומים לשלוח אותה לכלא מהארגון שבחר בה לתחרות, ניסיון לשלול את אזרחותה כמו גם איומים על חייה בכל המדיות החברתיות הקיימות והתנכלויות חוזרות ונישנות כלפי משפחתה, מה שהביא אותם לברוח מעיראק ולהסתתר.
עידן מתגוררת בארצות הברית, לכאן הגיעה במטרה ליצור לעצמה חיים טובים יותר ולפתח קרייריה מוזיקלית. היא מביטה לאחור על התקופה הקשה בארץ מולדתה, כועסת על הבורות העמוקה שהייתה נחלתה כאשר חיה בעיראק ועל הבידוד של העם העיראקי משאר העולם.
נפגשתי עם עידן לראיון אישי בו סיפרה לי על החיים בבגדד כילדה בזמן ההתקפה של צבא ארצות הברית על ארצה; על הקהילה היהודית בעיר מולדתה; ועל הדרך המעוותת בה כלי התקשורת הערבים מציגים את המציאות במזרח התיכון. עידן חלקה עימי חוויות מהביקור בישראל ממנו חששה תחילה, וגם על כניסתה לעולם הפילנתרופיה עם הקמת ארגון חדש למטרות הסברה וחינוך בשפה הערבית.
שרה אני רוצה להחזיר אותך לילדותך בעיראק. אילו זכרונות יש לך משם?
״היו זכרונות טובים וגם המון זכרונות לא לטובים. זו בטוח לא הייתה ילדות נורמאלית. החיים עברו די בשקט עד 1998, ואז התחילה המלחמה. חיל האוויר האמריקאי הפציץ את בגדד במשך 4 ימים רצופים. הייתי בת 8 ונורא פחדתי. בכיתי כל הזמן, זרקתי דברים בבית כי לא יכולתי יותר. אין לאנשים מושג איך זה מרגיש להיות מופצץ בטילים גדולים בבית שלך. אם הטילים הללו היו נופלים אפילו במרחק של 6 מייל מהבנין שאנחנו יושבים בו עכשיו, החלונות שלנו היו מתנפצים לרסיסים.
"הייתי רואה מטוסי קרב טסים באויר, שומעת בומים ופיצוצים אדירים ולא מבינה מה קורה. הבית שלנו כל הזמן רעד. היו טילים שנפלו בבית הספר ממש ליד הבית שלי, הרסיסים הגיעו לתוך הסלון שלנו זה היה מפחיד.
אמא שלי כל הזמן ניסתה להרגיע אותי. התחושה הזו שכל הזמן מנסים להרוג אותנו הייתה מפחידה. לא היו לנו מקלטים והיינו כל הזמן במרוץ לחפש מחסה מהתקיפה הבאה.
"ברחוב תמיד אמרו שהאמריקאים באים להפציץ אותנו כי הם רוצים את הנפט של עיראק. זה היה סיוט לילדים ולמבוגרים כאחד. עד היום יש המון אנשים בעיראק שסובלים מחרדות ופוסט טראומה מהמלחמה הזו, ואין בעיראק את הכלים לטפל בהם".
באחד הראיונות שלך אמרת שהמלחמה האמיתית בעיראק היא בתוכה.
״בעיראק יש כל כך הרבה קבוצות: סונים, שעיים, כורדים, סבעין, נוצרים וכולם חיים עם חוקים חברתיים משלהם ולא אכפת להם מאנשים אחרים. הם נילחמו ביניהם בתקופה של סדאם חוסיין ועוד הרבה לפניה. סדאם הגביר את השנאה בין הקבוצות הללו עם שיטת הממשל שלו. בתקופת שהוא שלט, השיעים חיכו שהוא יסתלק כדי לנקום בסונים. כשסדאם מת, השכנים שלנו, שגרו ממש לידנו במשך עשר שנים ביקרו בבית שלנו ואנחנו בשלהם, הלכו ברחובות מתחת לבית וצעקו – זו המדינה שלנו עכשיו!
"זו המנטליות בעיראק, יש הרבה שנאה בין הקבוצות שעוברת אל הדור הצעיר שמחונך להמשיך אותה. קיימת גם הפרדה – בעיראק אם אתה סוני אתה לא תוכל להתחתן עם אישה שיעית ולהפך. מלמדים אותם לחיות בקבוצות שלהם ולדאוג רק לעצמם. זו הסיבה האמיתית המדינה שלנו התרסקה לרסיסים".
אילו זיכרונות יש לך מהקהילה היהודית בעיראק?
״למרות שהיו כל כך הרבה מהפכות בעיראק היהודים תמיד נשארו שם. ההורים שלי סיפרו לי שליהודים בעיר שלנו היו הרבה עסקים מצליחים וחנויות תכשיטים. לא כולם יודעים אבל היהודים היו הראשונים לפרסם ספרים בעיראק, למעשה האנשים הראשונים שהוציאו לדפוס את ספר הקוראן היו יהודים".
אז כיצד נוצרה השינאה הגדולה ליהודים ולישראל בעיראק?
״התושבים בעיראק עברו שטיפת מוח בכל מה שקשור ליהודים ולישראל. בבית הספר לימדו אותנו לשנוא את ישראל, שמדינת פלסטין שייכת לנו ושצריך לשחרר אותה. סאדם תמיד דיבר על ׳שיחרור פלסטין׳. בחדשות הראו לנו כל הזמן חיילים ישראלים יורים באנשים ברחוב. לא הבנו מה הולך אבל הסבירו לנו שהישראלים הם אזרחים אירופאים שהתיישבו בפלסטין והחליטו לקחת את הארץ הזו לעצמם וזה מה שידענו. ציירו לנו תמונת מצב שהיהודים שונאים אותנו ומחפשים להרוג אותנו. תמיד לימדו אותנו שהמטרה של הישראלים היא לחדור ולכבוש את כל האזור מפלסטין, מירדן ועד נהר הפרת. לשלוט בנו ולהפוך את הכל למדינת ישראל. אז כשזה מה שמלמדים אותך מגיל צעיר, איך אתה יכול שלא לשנוא יהודים או לפחד מהם?"
• • •
איך הייתה ההתחלה שלך בארצות הברית?
״הגעתי ב-2009, אח שלי עזר לי לעבור לכאן. נחתתי באריזונה באמצע המדבר והיה חם נורא. אמרתי לו – מה זה הבאת אותי מהמדבר של עיראק למדבר כאן׳? תוך שבוע עברתי לדאלאס טקסס. מצאתי עבודה כפקידת קבלה ב-GOLD GYM ולא אהבתי את זה. כל היום לשרת אנשים ולהכין שייקים. לא הבנתי מה אני עושה שם. בארצות הברית הכל פתאום נהיה הרבה יותר יקר עבורי והתחלתי להרגיש כאן את הלחץ שאני צריכה להחזיק עבודה רק בשביל להתקיים. לא רציתי להישאר לעבוד כפקידת קבלה בחדר כושר כל החיים. אז החלטתי לעבור ללוס אנג'לס וללמוד מוזיקה. זה היה החלום שלי״.
תיכננת להיות דוגמנית או להשתתף בתחרות יופי?
״מעולם לא הייתי דוגמנית לפני כן, אני בכלל מוזיקאית. הגעתי לתחרות היופי של מיס עיראק ממש בטעות. אחותי אמרה לי יום אחד שהיא שמעה על תחרות מיס עיראק USA ושאני חייבת לבוא ולנסות להתקבל. בהתחלה לא רציתי, אבל היא סיפרה לי על מיס עיראק בבריטניה שזכתה וקיבלה חשיפה גדולה. זו נראתה לי כמו דרך טובה לקבל חשיפה שתעזר לי בהמשך בקרייריה המוזיקלית שלי. אני חושבת שזכיתי בתחרות בעיקר בגלל שהשופטים אהבו את התשובות שלי לשאלות שלהם.
"הם שאלו אותי: ׳אם היה לך מסר אחד להעביר לממשלה בעיראק מה הוא היה׳ רוב המתמודדות ענו דברים כמו: אנחנו רוצות שלום, בואו נפסיק עם המלחמה וכאלו. אני אמרתי שהייתי מזכירה להם שהאומה העיראקית היא שילוב של המון תרבויות ויש שם מוסלמים, נוצרים, יהודיים, והם צריכים לייצג את כולם. צוות השופטים כנראה אהב את התשובה שלי ובהמשך הודיעו לי שאייצג את עיראק בתחרות מיס תבל. עיראק לא שלחה ייצוג במשך 45 שנים עד אותה שנה אז זה היה דבר גדול".
ואז במהלך תחרות ׳מיס תבל׳ צילמת את תמונת הסלפי המדוברת עם אדר גנדלסמן. איך זה קרה?
״זה משהו שקרה ברגע בלי יותר מידי מחשבה לפני. ראיתי את אדר בתחרות ובהתחלה לא ממש דיברנו. אבל אז שמתי לב שהיא חייכה אליי. חייכתי אליה בחזרה. היא אמרה לי ׳רציתי לדבר איתך אבל פחדתי לגשת׳, שאלתי אותה ׳למה׳? והיא ענתה ׳בגלל שאני מישראל׳. הסברתי לה שכל המטרה של מה שאנחנו עושות כאן זה להראות שיכול להיות שלום.
היו לי כל כך הרבה שאלות אליה: על איך זה לגור בישראל או איך זה לשרת בצבא בתור אישה. היא סיפרה לי שהיא לא נהנת מזה אבל היא חייבת כי בישראל כולם משרתים בצבא ומגינים ביחד על המדינה, ושהיא מקווה שהילדים שלה לא יצטרכו ללכת לצבא. בהמשך הערב עשינו את הסלפי ביחד כדי להראות לעולם שלא חייבים לשנוא אחד את השני והגיע הזמן שיהיה שלום".
ומכאן הכל השתנה עבורך…
״כן, התעוררתי בבוקר שלמחרת והטלפון שלי היה מפוצץ בהודעות. ההודעה הראשונה שעניתי לה הייתה של המשפחה שלי. הם סיפרו שקיבלו איומים על החיים שלהם. תוך שלושה ימים הם היו צריכים לעזוב את הבית ולברוח מבגדד. קיבלתי טלפונים מפחידים גם מההנהלה של ׳מיס עיראק׳. הם צעקו עליי ׳שרה, אתה רוצה ללכת לכלא? את בגדת במדינה שלך והם יקחו לך את האזרחות׳. עניתי להם שלא עשיתי שום דבר רע ואני לא בוגדת במדינה שלי. הם דרשו ממני להוריד את התמונה אבל לא הסכמתי. אם הייתי מורידה אותה זה היה משדר שעשיתי משהו רע. בהמשך התחלתי לקבל הודעות מזעזעות בפייסבוק ובאינסטגרם ואיומים על החיים שלי. קראו לי בוגדת. הייתי המומה ומפוחדת. חייתי בחרדה בתקופה הזו וגם כעסתי נורא כי כל יום מישהו אחר היה מאיים עליי.
"עד היום יש המון תאוריות קונספרציה עלי בעולם הערבי. יש אתרי חדשות מוסלמיים שכתבו שאני מרגלת אמריקאית, שאני בכלל לא בת 28 אלא בת 37 אתרים ערביים כתבו שהרגתי חיילים עיראקים ושהממשלה הישראלית והאמריקאית ׳שתלו׳ אותי בתחרות מיס יוניברס.
"אדר דווקא הייתה מאוד נחמדה אליי; היא יצרה איתי קשר מישראל ואמרה לי – תגידי להורים שלך שהם יכולים לבוא לישראל ולגור עם המשפחה שלי״.
איך את מסבירה את התגובה הכל כך עוינת כלפיך מהתקשורת בעיראק?
״כבר שחייתי בעיראק, באיזה שהוא שלב התחלתי לא להאמין לכל מה שקורה. הבנתי שהכל שקר אחד גדול. אחרי המלחמה הרגשתי שאני לא רוצה להישאר בעיראק. הממשלה והמדיה מספרים סיפורים שחיילים אמריקאים עוברים מבית לבית והורגים משפחות בבתים שלהם. אני יודעת שזה לא נכון. בחשבון האינסטגרם שלי פלסטינים כותבים לי שאני משתפת פעולה עם הצבא האמריקאי. צבא ארצות הברית תמיד היה כל כך הומנטרי, יש לו חוקים ברורים של עבודה. הם לא עוברים ברחוב ויורים סתם ככה על אזרחים תממים.
גם אצלכם בישראל אני רואה איך ילדים וילדות פלסטיניים מתגרים בחיילים שלכם על גדר הגבול וברחובות, ובטלויזיה מראים כל הזמן רק פלסטינים צועדים ותמונות של חיילים ישראלים יורים בהם. יש כל כך הרבה אנשים בעולם שלא יודעים היסטוריה. חלק גדול לא יודעים על השואה למשל ועל מלחמת העולם השניה. הרבה אנשים לא מבינים מדוע היהודים עברו להתגורר דווקא בישראל ומה הקשר שלה לעם היהודי".
עכשיו יש לך תוכניות לשנות את הבורות הזו בעולם הערבי.
כן. הקמתי ארגון ללא מטרת רווח שנקרא HUMANITY FORWARD שהמטרה שלו הוא לבנות גשר בין מוסלמים לבין יהודים, לפרוץ את הגבולות ביניהם ולקדם את ההכרה ובנייה מחדש של היחסים עם סובלנות, הבנה הדדית ושלום. נשתמש בכל הפלטפורמות במדיה החברתית להעביר את העובדות הנכונות. בין היתר, להקים ערוץ מדיה חינוכי שישכיל את העולם הערבי על הדת שלהם, הפוליטיקה, ההיסטוריה והשורשים שלהם וגם ההיסטוריה של העולם של עיראק ושל הקהילה היהודית. יהיה ערוץ תקשורת מיוחד שיפעל לקדם את הדיאלוג בין ערבים לישראלים בפלטפורמות שונות. אנחנו נסיים את הבורות!"
למרות שאת חיה כאן את עדיין מנסה לסייע למדינה בה נולדת וגדלת?
״בשנתיים האחרונות, בעקבות החשיפה התקשורתית שקיבלתי יצרו איתי קשר המון אנשים מעיראק לבקש סיוע הומניטרי ורפואי. בעיקר עם ילדים חולים שחלק מהם זקוקים לניתוחים שקשה לקבל בעיראק. אז כתבתי בכל הרשתות החברתיות אם יש מישהו שיוכל לעזור לילדים חולים בעיראק. חיברו אותי עם סימון פישר המנכ״ל של ׳הצל לבו של ילד׳. ארגון מקסים שכל כך רצה לעזור. דיברתי עם מנהל בית חולים בעיראק שסיפר לי שהצוות שלו לא הוכשר לבצע ניתוחי לב מסובכים ושיש לו ילדים שמתים וצריך לעשות משהו. ׳הצל לבו של ילד׳ הציעו לבוא ולהדריך את הרופאים שלהם וגם להטיס את הילדים החולים לישראל לקבלת טיפול רפואי בישראל. אבל המנהל בבית החולים העיראקי אמר שהוא לא מעוניין בכך וביקש סיוע פיננסי במקום. זה שוב הזכיר לי איזו שחיתות קיימת בעיראק. אני יודעת שאף אחד שם לא יראה את הסיוע הפיננסי והוא ילך למקומות אחרים או למנהל עצמו שיקח את הכסף. אמרתי לו תתבייש לך, אתה יכול לקבל עזרה מארגון הומנטרי רפואי שידריך וילמד את צוות הרופאים שלך ואתה דוחה את זה?״
• • •
לפני קצת פחות משנה הגעת לבקר בישראל.
״כן. בהתחלה ממש פחדתי להגיע. אבל ארגון AJC שהביא אותי לישראל הרגיעו והסבירו לי שאם אגיע אהיה האזרחית העיראקית הראשונה שמבקרת בישראל ומנסה ליזום שלום. אז הסכמתי, רציתי להיות האישה הזו.
הביקור היה נפלא. הסתובבתי ברחובות וראיתי כל כך הרבה מוסלמים בלבוש המסורתי שלהם וזה ממש הפתיע אותי. פעם חשבתי שכולם גרים בעזה ובשטח של פלסטין. התחלתי לדבר עם הערבים המקומיים. כשביקרתי בחיפה שמתי לב שכל שלטי הרחובות הם בעברית ובערבית, לא האמנתי! זה מראה שישראל מכירה באוכלוסיה הערבית שלה".
מה למדת מהביקור?
״הבנתי את המצב בישראל הרבה יותר טוב וגם ראיתי כמה דברים אנשים במזרח התיכון לא יודעים על ישראל. כשאתה הולך ברחובות בישראל ומדבר עם האנשים בחיי היום יום שלהם ולא עם פולטיקאים אתה מבין את המצב האמיתי. הייתי בוועידה עם פוליטיקאים ישראלים וגם ראש הממשלה שלכם, נתניהו, היה שם. אבל חששתי להיפגש איתו או אפילו לעשות איתו תמונה כי כבר הייתי ׳על הכוונת׳. לא רוצה להצטייר כדמות פוליטית בגלל שאני דואגת למשפחה שלי. אבל בעתיד כשאדע שהמשפחה שלי בטוחה במאה אחוז, אחזור לבקר בישראל ואשמח להיפגש עם פוליטיקאים.״
מה הכי אהבת בישראל?
״אהבתי את האוכל, בירושלים בעיקר. את הבמיה בשוק מחנה יהודה. כולם אמרו לי ללכת לתל אביב ושאני חייבת לנסות את האוכל שם. אבל לא ממש אהבתי את האוכל בתל אביב, הוא נראה לי מומצא ולא אמיתי.
ירושלים כל כך יפה! ההיסטוריה שלה, יש לה את הזהות שלה -איך שהביניינים נראים והרחובות. היו בעיר העתיקה אנרגיות מאוד חיוביות וזה היה ביקור מאוד רוחני. כשהייתי בכותל הרגשתי קרובה לאלוהים, לא הרגשתי ככה בשום מקום אחר. ״
מה החלום שלך?
״אני רוצה להצליח עם הארגון החדש שלי HUMANITY FORWARD ולעשות את החיבור הזה בין מוסלמים ויהודים. יש לי עדיין את המנטליות העיראקית והמון נסיון מהמדינה שלי. אני חייתי בפחד ואני מבינה מאיפה האנשים האלו באים ואיך לגשת אליהם.
"ברמה האישית אני רק רוצה שיהיה לי חיים טובים וכשאמות אדע שהיו לי חיים מספקים. יש לי עדיין את המחשבה הזו שאני יכולה למות בכל רגע אפילו אם עכשיו אני באמריקה, זה לא משהו שעובר כל כך מהר. לכן, אני מרגישה שאני חייבת להעביר את המסר שלי עכשיו. הדרך להבנה בין אנשים היא לדעת שלמרות שהם טועים לפעמים, חושבים אחרת מאיתנו ואנחנו לא תמידים מסכימים איתם, עלינו לתת להם את ההרגשה שהם לא פחות טובים מאיתנו.״
