סדרה תיעודית מרתקת ב'כאן11 ' חושפת איך נראה דור ה-Y בישראל. המלצת צפייה
למי שרוצה לדעת מה באמת קורה בארץ, מעבר לדיווחים באתרי החדשות המובילים או בערוצי הטלוויזיה המרכזיים, מומלץ להירשם לערוץ היוטיוב של כאן 11. כן, אותו תאגיד שדפק אחלה הפקה לארוויזיון בעלות של עשרות מיליוני דולרים, רק כדי לפרפר מפחד שהממשלה החדשה (אם תקום) והעומד בראשה תיכף יורידו עליו גרזן, שהרי "מה שווה ערוץ ציבורי אם אין לנו שליטה בו" כדברי שרת התרבות והספורט היוצאת מירי רגב.
בכאן החליטו לברר מה קורה באמת עם דור ה-Y בארץ הקודש (אלו שנולדו בין השנים 1980-1999). מה אנחנו יודעים על הדור הזה, חוץ מהעובדה שהוא הגיע מיד אחרי דור ה-X למוד המהפכות? מסתבר שמדובר בצעירים שיודעים בדיוק מהם הם רוצים בחיים אבל לא מוצאים את עצמם, חבר'ה חרוצים מאוד שלא מצליחים לשמור על מקום עבודה ליותר משנה ואנשים יצירתיים שנמצאים כמעט תמיד במשבר ובחיפוש. הדור שההורים שלהם לא השאיר להם דירות ומונחים כמו פנסיה תקציבית ממש לא מדברים אליהם. הסיפור שלהם הפך לסדרה תיעודית בעלת השם המקורי "וואי וואי וואי" אותה יצר הבמאי יאיר אגמון (דור Yקלאסי) בליווייה של צליל אברהם.
הסידרה מזכירה בעשייתה לא מעט מבני הדור אחריו היא עוקבת: היא עמוסה מאוד – תמצאו בה האשטגים, לינקים לאינסטוש ולפייסבוק, סטוריז, מעברוני אנימציה אינפורמטיביים ומה לא. עם זאת יש בה רצון לרדת לעומקם של דברים – אגמון יוצא בכל פרק לפגוש וואיניקים אחרים עם בעיות אחרות, ויותר מכל היא מעדיפה לשאול שאלות מאשר לתת תשובות.
התוצאה פשוט מרתקת. בפרק הראשון פוגשים את שגיא ושיר, זוג מקריית ביאליק, שמגדיר עצמו בפשטות כמבולבל: הם בוגרי תואר ראשון במה שהם קוראים לו עסקים באסיה. נראה שהם קיוו לנצל את הפתיחה של אנשי העסקים האסיאתייים אל העולם המערבי כדי לעשות את ה"מכה" שתסדר אותם, ועכשיו? הוא בכלל שיפוצניק ושניהם מחפשים עבודה. "וואי וואי וואי" לא מפחדת לצאת מגבולות תל אביב והגיבורים שלו הם לא קלישאות של סטודנטים למשחק שהפכו למלצרים מדובר באנשים שבאמת תיכננו לכבוש את העולם ואפילו לעבוד קשה בשביל זה, אבל העולם פשוט לא חיכה להם. הוא כבר המשיך לדור הבא.
מלי אלקובי, חוקרת תעסוקתית של בני דור ה-Y, מתראיינת לסדרה על תקן פרשנית. היא מסבירה כי הוואיניקים באמת סובלים לא פעם בגלל טעויות שלא הם ביצעו: המדינה לא הייתה ערוכה נכון לספק תעסוקה לדור שלם של צעירים שחלמו על הייטק, העובדה ששעות העבודה בישראל גבוהות יותר מכל מדינות ה-OECD מוכיחה שלא מדובר בדור של עצלנים או מפונקים, בנוסף יוקר המחייה בארץ רק הולך ועולה כך שהמשכורות שלהם, גם אם גבוהות בהרבה ממה שהיו להוריהם, כבר לא שוות יותר מדי.
בפרק השני של הסדרה, אגמון מכיר סוג אחר של וואניקים, כאלה ששוק העבודה מעסיק אותם קצת פחות כי הם פשוט חיים בשביל הלייקים. למשל, מיכה סלמה, מלהק שמתחזק חשבון אינסטגרם עם כ-22 אלף עוקבים, מי שיראה את החיים שלו ברשתות החברתיות יכול להיות בטוח שהוא מיליונר עם שתי ספרות אבל למעשה הוא עדיין גר עם אימא שלו בדרום תל אביב. מיכה, כמו שאר המרואיינים בפרק הזה, חווה על בשרו את אחת הבעיות הגדולות של דור ה-Y – הכסף שלהם יכול לקנות להם הנאות רגעיות כמו חופשות בחו"ל, מסעדות ומותגים, אבל כשזה מגיע לדברים החשובים באמת כמו ארבע קירות – אז העובר ושב בבנק מרגיש לפתע צחיח במיוחד. החיים הפזרניים של מיכה לא ממש מעוררים אנטגוניזם אחרי הצפייה בפרק; יש משהו מעורר אמפתיה ברצון ליהנות ממה שיש גם אם מדובר בארוחת ערב במחיר של 1500 ש"ח לבן אדם. חיים רק פעם אחת, אמר מישהו.
רוב דור הוואייניקים מתעדים את הרגעים היפים שלהם בסטורי לא רק כדי לגרום לחברים שלנו לקנא אלא אולי גם כדי להרים קצת לעצמם; הרי כשזה מגיע למחשבות על העתיד הלא מאוד רחוק רבים מהם מהם לא יודעים איפה הם יהיו. מעבר לכך ש"וואי וואי וואי" היא טלוויזיה המשלבת בין המלמד למעניין, היא גם לוקחת על עצמה את האתגר המורכב של תיעוד ההיסטוריה בהתהוות ולא רק במבט לאחור. רק הזמן יגיד איך הדורות הבאים ישפטו את הדור ה-Y; מה שבטוח זה שיהיה להם המון סטוריז לצפות בהם כדי להחליט.
