כמו שעון שוויצרי, מאיר (פוגי) פניגשטיין מפיק פסטיבל קולנוע ישראלי-הוליוודי כבר 32 שנים ברציפו – על הימים של אחרי ההצלחה של "כוורת", הרגעים המרגשים ביותר והתא המשפחתי התומ – ראיון תוך כדי תנועה
מאת: אלעד מסורי
אני אוהב את התקופה הזו בשנה, לפני החגים האמריקאים. מזג האוויר הופך קריר יותר, הקצב של העיר נרגע ומזכיר לנו להנות מהקסם של עיר המלאכים שלנו. בעודי נוסע על רחוב פיירפקס הבחנתי כבכל שנה בשלל דגלים על פנסי הרחוב הגבוהים ושלטי חוצות שמבשרים על פסטיבל הסרטים הישראלי ה-32 שייפתח בשבוע הבא בלוס אנג׳לס. גם השנה הפסטיבל יחבק אליו אלפי ישראלים ויהודים שיגיעו לצפות בשלל סרטים ויצירות טלוויזיונית תוצרת הארץ.
בשנים האחרונות הפסטיבל הפך לגשר שמחבר בין דמויות מהקולנוע הישראלי למקבילו ההוליוודי. הפקות ישראליות רבות זכו להצלחה בין לאומיות והתברגו אחר כבוד בנטפליקס, בטלוויזיה האמריקאית, בפסטיבלי הקולנוע השונים ברחבי העולם ובהוליווד. ערב פתיחת הפסטיבל יתקיים ב-6 בנובמבר בתיאטרון סבן, בוורלי הילס, וצפוי להיות מרגש מתמיד. לסרטים הזוכים יחולקו פרסים בשווי של 100 אלף דולרים. בערב הפתיחה יוענק פרס הוקרה מיוחד לבמאי הישראלי המוערך אבי נשר שיציג בבכורה את סירטו החדש "סיפור אחר". כמו כן, יוענק פרס מיוחד למפיק ג'ייסון בלום, מועמד לפרסי האקדמיה וזוכה פרס האמי.
הפסטיבל יימשך כשבועיים ויציג 18 פיצ׳רים, 15 סרטים דוקומנטרים 3 סדרות טלוויזיה וגם 6 סירטי הומאג׳ מיוחדים לקלאסיקות ישראליות, לבמאים שהלכו לעולמם ולציון חגיגות 70 שנה למדינה. לערב הפתיחה יגיעו שחקנים ואנשי קולנוע מובילים ביניהם: הבמאי האגדי אורי ברבש (מאחורי הסורגים, אות קיין, טירונות). ברבש (71) יציג בבכורה אמריקאית את סרטו התיעודי ״דבש שחור״ על חייו של אברהם סוצקבר, ואת הסרט הקלאסי ״אחד משלנו״ משנות ה-80, בו כיכב אלון אבוטבול, שיזכה לצפות כאן בעצמו על המסך כאיש צעיר.
עוד בין האמנים האורחים: השחקן והקומיקאי גורי אלפי (שלא מזמן עבר להתגורר בלוס אנג׳לס), עם הסרט ׳הד׳; ליאור אשכנזי בסידרה ״המנצח״; אדם גרינברג הוותיק עם הסרט הנפלא "אני אוהב אותך רוזה", הבמאי אופיר ראול גרייזר עם "האופה מברלין", והשחקנית הסופר-מוכשרת שירה הס שמשתתפת בשלושה סרטים בפסטיבל: Noble Savage ׳מראות שבורות׳ ו׳המנצח׳.
פסטביל הסרטים הישראלי בלוס אנג׳לס הוא כידוע פרוייקט חייו של מאיר פניגשטיין, שבכל שנה עושה ימים כלילות כדי לדאוג שהאירוע הקולנעי המכובד הזה ימשיך להתקיים ובהצלחה יתרה. כבר למעלה משלושה עשורים שפניגשטיין יחד עם הצוות שלו מעלים את הפסטיבל הענק ומשרדי ההפקה רוחשים כמו חמ״ל מנוהל היטב שלא מפסיק לעבוד. פניגשטיין מצידו מתרגש כאילו מדובר בפעם הראשונה. ״כל שנה זה מלחיץ ומרגש מחדש, בכל פעם שאני רואה את האולמות מלאים אני לא מאמין. אני לא לוקח שום דבר כמובן מאליו".
נראה כי לא משנה כמה פסטבילים מצליחים פניגשטיין יפיק, לעולם ישאר מוכר קודם כל כ״פוגי״ המתופף האגדי של להקת ׳כוורת׳. את הכינוי קיבל בתקופת שירותו בלהקת הנח״ל שם גם פגש לראשונה את גידי גוב, דני סנדרסון, אלון אולארצ׳יק ואפרים שמיר מי שלימים יהוו את הבסיס לאחת מלהקות הרוק האהובות בישראל.
בראיון אישי מספר מאיר על החיפוש העצמי אחרי פירוק ׳כוורת׳ וההחלטה להקים את פסטיבל הסרטים הישראלי הראשון שהתקיים בכלל בבוסטון; על רגעים קשים וקסומים מ 32 שנים של פסטיבל, הזוגיות עם אישתו שצעירה ממנו ב-27 שנה, אבהות בגיל 68 לבנו בן ה- 3והאיחוד עם בתו הבכורה.
גיליתי שאני מבין בהפקה
מאיר, אתה כבר גר שנים בארץ אבל זה מרגיש כאילו אתה כל הזמן כאן.
״כן אני גר בישראל אבל עובד בארצות הברית, בעצם רק בלוס אנג׳לס. פעם עוד הייתי בניו יורק לפני 25 שנה עוד עשיתי שם פסטיבלים. האמת שאני מרגיש קצת רע שניתקתי קשר עם עיר שפעם הייתי כל כך מחובר אליה.
עשינו פסטיבלים במיאמי, שיקגו ובבוסטון אבל נשארנו רק עם לוס אנג׳לס ואני די מרוצה מזה כי אני יותר מפוקס על לוס אנג׳לס ואני רוצה לעזור לקולנוע הישראלים בתעשייה פה בהוליווד.״
יותר קל להביא אנשים מהוליווד להקרנות של סרטים ישראלים בזכות ההצלחה בנטפליקס או של וונדרוומן?
״ללא ספק. תעשית הקולנוע היא לא פשוטה וקשה להפיץ סרטים בעיקר סרטים ישראלים קטנים. השנה יותר מתמיד זה מרגיש שיש יותר חיבור ויותר עניין עכשיו בסרטים שלנו. למשל בשנה שעברה הסרט הכי מצליח בפסטיבל היה ׳מכתוב׳. והנה לא מזמן הוא עשה חיל ונמכר לנטפליקס. זה מראה שאנשים בתעשייה מסתכלים והחשיפה בפסטיבל עוזרת. אנשים רואים שנטפליקס הם ספונסרים שלנו. בשנה שעברה הבאנו כמות ענקית של קהל ואני מקווה שגם השנה.״
תן לי לקחת אותך אחורה בזמן. איך הפירוק של ׳כוורת׳ השפיעה על חייך?
״כוורת התפרקה ב 1976 לאחר סיבוב הופעות מצליח שעשינו בארצות הברית. שנה לאחר מכן כבר שיחקתי בסרט ׳הלהקה׳ של אבי נשר. ב-78 שיחקתי שנה בחאן הירושלמי בהצגה "צ'רלי קצ‘רלי" שתיארה את האישיות של הצבר הישראלי משנות ה-50 ועד אמצע שנות ה-70 אחרי מלחמת יום כיפור. אני זוכר שהייתה לי שם שורה בהצגה שאני אומר: ׳אני הולך לעשות כסף באמריקה ובגדול׳ אז אולי זה היה הסימן שהייתי צריך לנסוע לאמריקה אבל כסף גדול לא עשיתי״… (צוחק).
״השנים אחרי פירוק של ׳כוורת׳ היו מבלבלות עבורי. שיחקתי בלהקה בבוקר ואז הייתי נוסע לירושלים לחזרות. הייתי מלווה את אריאל זילבר. לא מצאתי את עצמי- אחרי כל ההצלחה של ׳כוורת׳ אני פתאום בתיאטרון, בקולנוע מלווה אמן? היה לי ברור שאני לא רוצה להיות מתופף מלווה ולעשות 100דולר להופעה.
לקראת שנות ה-80 החלטתי ללכת ללמוד מוזיקה בבוסטון. אמרתי לעצמי שכך אהיה מוזיקאי יותר טוב ואפתח בקריירה בארה"ב. אחרי שנה של לימודים הבנתי שלהתחיל מהתחלה ללמוד פסנתר זה לא מעניין אותי וכנראה קצת מאוחר מידי. הייתי הכי גבוה שאפשר עם ׳כוורת׳ והבנתי שאני צריך לרדת למטה ולהתחיל מהתחלה. הקמתי להקה עם משה לוי ויהודה עדר, מי שהקימו בהמשך את בית ספר רימון׳. בגיל 30 הבנתי כמה קשה לחיות מאמנות בארץ. אבל כשהקמתי את הלהקה גיליתי שיש לי חושים כלכלים מסויימים, שאני מבין הפקה. התנסתי בזה כשעשינו עם הטור האחרון עם ׳כוורת׳ בארצות הברית. אז לקחתי על עצמי את כל נושא הניהול וההפקה של סיבוב ההופעות הזה".
אתה מתגעגע לימי התהילה עם ׳כוורת׳?
״אני הולך קדימה לא אחורה. אני לא מרגיש נוח שאנשים באים אליי ומספרים לי כל מיני סיפורים שהייתי גדול ועל ההצלחה של פעם. אני לא מספר סיפורים מ׳כוורת׳ או על כמה גדולים היינו. אני חי בהווה ומסתכל קדימה לעתיד.״
איך נולד הרעיון להפיק פסטיבל סרטים ישראלי בארה"ב?
״הקמתי להקה, ופניתי לאגודת הסטודנטים ואמרתי להם שאני רוצה לארגן הופעה עם הלהקה שלי. שאלתי אותם כמה אתם מוכנים לשלם? הם אמרו 200 דולר לא האמנתי למשמע אוזני. אבל כן, הם היו מוכרים כרטיס ב- 4 דולר ולמרות שהיינו להקה רצינית זה מה שהם היו מוכנים לשלם. הצעתי להם להעלות את מחיר הכרטיסים ל-6 דולר והתחלנו להביא אנשים. קצת פחדתי כי הבטחתי לכל נגן 50 דולר על ההופעה ואמרתי אולי אני אשאר בלי כסף. אבל בסופו של דבר יצאתי עם 400 דולר מההופעה הזו. הראש הישראלי יהודי עבד והבנתי שיש כאן משהו.
״חצי שנה לאחר מכן ניגש אלי פרופסור שהיה בשנת שבתון מאוניברסיטת תל אביב. הוא ביקש שאביא 2 סרטים מישראל כדי לעשות הקרנה לקהילה היהודית בבוסטון. חזרתי לארץ בקיץ, פניתי למנחם גולן לבדוק איזה סרטים יש לו. הוא אמר לי שהוא לוקח 1500 דולר להקרנה ואמרתי לו – תקשיב אני משלם שכר לימוד 1500 דולר זה גבוה מידי. אז ניגש אליי המפיק של 2 ׳אצבעות מצידון׳ ושאל אותי אם אני מתכוון לעשות פסטיבל. פסטיבל? שאלתי. כן, אם אתה לוקח 2 סרטים קח עוד 2 ואני אעשה לך פרסום ושיווק. זה נשמע לי מעניין לקחתי את ההצעה וטסתי בחזרה לבוסטון. שם שמעתי על מישהי שעושה פסטיבל סרטים יהודי בטורונטו. אז הוא היה מרוויח 200 אלף דולר, היום קוראים לו ׳טורנטו פילם פסטיבל׳ הוא עושה 20 מליון דולר ומביא 300 אלף צופים.
״הייתי עובר בין מסעדות ומבקש עזרה לפרסום. בהתחלה הייתי בטוח שאני הולך להפסיד כסף. אבל התמזל מזלי ואחרי ההקרנה הראשונה – נדמה לי שזה היה של הסרט ׳הלהקה׳, ניגש אליי רופא יהודי שמאוד נהנה מהסרט ושאל אותי אם אני מעוניין לפרסם את הסרטים ״בבוסטון גלוב ״ שהיה כמו האל-איי טיימס של בוסטון וקראו אותו מליון אנשים. אמרתי לו שאין לי כסף, והוא אמר לי ׳אני אשלם לך על הפרסום אני רוצה שכל יהודי בבוסטון ידע על הפסטיבל שלך׳. הוא שם מודעה של חצי עמוד על הפסטיבל בעיתון שיצא ביום שבת בחלק של הבידור שכולם מסתכלים בו בסוף שבוע. כך חמש הקרנות, 600 מקומות הכל היה סולד אאוט. יצאתי עם רווח של 15 אלף דולר. שלושה שבועות אחר כך עזבתי את הלימודים והרגשתי שגיליתי מחדש את עולמי".
המחווה של קירק דאגלס
כך קם לו המוסד שנקרא ׳פסטיבל הסרטים הישראלי׳ הראשון שהתקיים בבוסטון ב-1982. מאז פניגשטיין הקים עמותה עם שלושה שותפים עורכי דין במקצועם. ״נכנס לי החיידק של הקולנוע ושל הוליווד, התחלתי לקרוא את Variety כל יום ובמקביל ללמוד את תעשיית הסרטים בצורה מקצועית כדי להבין איך להתחבר אליה".
אחרי כל כך הרבה פסטיבלים מה הדבר הכי חשוב שלמדת?
״לקחת ברצינות כל דבר שאני עושה ולהשקיע מאה אחוז. לא משנה אם זה משהו גדול או קטן, חשוב לנסות להוציא את המקסימום בצורה כי מקצועית. כל שנה אנחנו יוצרים משהו מחדש ובונים את הפסטיבל תחלה וזו תמיד עבודה קשה".
מי תמך בך בהתחלה פה בלוס אנג׳לס?
״אבי לרנר ודני דימבורט תמכו מההתחלה וכל הזמן. עד היום ׳מיליניום מדיה׳ הם הספונסר הכי גדול שלנו. גם ד״ר מרים ושלדון אדלסון תמכו מההתחלה. אני פוגש כל שנה אנשים ממדינות שונות, חלקם בכלל לא יהודים. הם מזהים אותי ואת הפסטיבל והם מביאים חברים וחברות לסרטים וכל שנה מגיעים אנשים נוספים. אחת המטרות החשובות של הפסטיבל הן לחבר בין אנשים, זה משהו שמאוד חשוב לי. כל שנה מצטרפים עוד תומכים. השנה לדוגמה קרן ANNENBERG שכבר מ-1989 תרמה כספים לעמותות שונות בסך 5 מיליארד דולר, החליטה לתרום גם לנו סכום מאוד מכובד. אני רואה את זה כהישג מאוד גדול".
רגע בפסטיבל שריגש אותך?
״היו הרבה אבל אחד מהם היה כשנתנו אות הוקרה לקירק דאגלס. עמדתי לידו מאחורי הקלעים כמה רגעים לפני שהוא עלה לקבל את הפרס. הבטתי בו, עמד מולי אדם בן 90 והפנים שלו היו חלקות לגמרי ואז אני מביט בכף היד שלו והיא מבוגרת ממש כמו של חיה שקיימת 500 שנה. נבהלתי בהתחלה, פתאום הבנתי לאיזה בן אדם מיוחד אני נותן הוקרה וכמה היסטוריה של עשייה יש לו. קראו לו לבמה והגיעה הבחורה שמלווה אותו לפודיום, ואז בשניה שמתי את היד שלי מתחת ליד שלו. החלטתי שאני זה שמלווה אותו. הוא פנה אל הקהל וסיפר על הטלפון שקיבל ממני כשהחלטנו להעניק לו פרס. בהתחלה הוא לא הבין למה הוא צריך עוד פרס כי יש לו כבר מספיק. אבל כשהוא שמע שזה מישראל הוא התרגש והחליט לבוא. הוא אמר בפעם הבא שתתקשרו אליי אני מקווה שזה יהיה לבוא לצלם סרט בישראל. הרגע הזה ריגש אותי, זה סיפוק שאי אפשר לתאר וזה עושה את כל העבודה הקשה למשתלמת".
מה האתגר הכי גדול בפסטיבל?
״להחזיק אותו 32 שנה, זו משימה כמעט בלתי אפשרית ועוד לעבוד עליו מישראל, בעיקר עכשיו שיש לי ילדים קטנים ואישה בבית".
פניגשטיין בן ה-68 נשוי לג׳סי שצעירה ממנו ב-27 שנה ולהם שלושה ילדים: סימון בן ה-14, גלי 9 ודילן בן השלוש. לפני שנים גילה שיש לו בת מחוץ לנישואים מהתקופה בה חי בארה"ב. רייצ׳ל, כיום בת 39, רופאה במקצועה שמתגוררת בסנטה קרוז בקליפורניה. פניו מתמלאות בגאווה כשהוא מספר לי עליה ועל תואר הדוקטור אותו קיבלה מאוניברסיטת ייל היוקרתית ואת לימודיה בהרווארד. פניגשטיין התאחד עם רייצ׳ל כשהייתה בת 18.הוא שמח לגלות את הכישרון המוזיקלי שעבר בגנים ושרייצ׳ל מנגנת על לא פחות מחמישה כלים וביניהם גם תופים; הכל נשאר במשפחה.
מאיר: ״במשך שנים הייתי 'נשוי' לעבודה על פסטיבל הסרטים, 24 שעות ביממה. כשגיליתי את רייצ׳ל ואיזה מדהימה היא יצאה, זה עשה לי חשק לילדים נוספים. התחתנתי עם ג׳סי ולמרות הבדלי הגילאים בינינו אנחנו מסתדרים מצויין ויש לנו שלושה ילדים. למזלי ג׳סי היא אישה מדהימה שמוכנה לתת לי לטוס לחודש ועשרה ימים כל שנה כשהיא נשארת עם שלושה ילדים קטנים.
זה בכלל לא מובן מאליו".
חלומות לעתיד?
״יש כל הזמן חלומות. האמת? אני רוצה לעשות סרט משלי שמספר על אדם שהיה הכי גבוה שאפשר והוא יוצא לחפש את החלומות שלו. סרט על סיפור חיים שקשור בחיי, שהוא יהיה חלום אמיתי שמציגים אותו על המסך. זה נמצא עכשיו בתהליך של פיתוח בשלבים מוקדמים. קיבלנו סיוע מקרן רבינוביץ' לקולנוע. מקווה שזה יקרה יום אחד".
