סרט הודי מקסים המביא סיפור של רומן מיוחד שהיה יכול להתרחש רק במומבאי הענקית והפעלתנית…
מסתבר שבעיר הגועשת והרועשת, מומבאי, פקידים לא הולכים ללאנץ' במסעדות ואף לא מביאים כריכים מהבית אלא מקבלים ארוחה חמה במשלוח. ברוב המקרים האשה שבבית מבשלת מכל טוב, שמה כל מנה בנפרד בסירים עגולים קטנים המונחים האחד על השני והארוחה החמה עם ניחוחות של בית מגיעה במשלוח מיוחד לבעל העובד קשה מבוקר עד לילה.
מדהים לראות כיצד בעיר כה צפופה שבקושי יש בה מקום להולכי רגל שיטת משלוח הזאת עובדת. ראשית רוכבי אפניים נוסעים בכל העיר ואוספים את הסירים מהבתים. הם מעבירים את הסירים אל קבוצת גברים שרצים עם מוטות על כתיפיהם אל הרכבת המובילה את הסירים למומבאי. משם שוב רוכבי האופניים מעבירים את הארוחות לגברים שבמשרדים. אחר הצהריים הסירים עושים את דרכם חזרה אל הבתים.
גברים שאינם נשואים מסתפקים בארוחות מתועשות של מסעדות שמטבע הדברים חסרות את הטעם והארומה של הבישול הביתי.
למרות שהכל נעשה בתיאום מושלם לעיתים רחוקות יכולה לקרות טעות. הסרט הזה מבוסס על טעות שכזאת.
מסופר על אילה, אשה צעירה, הטורחת כל הבוקר במטבח על מנת להכין מכל טוב לבעלה האהוב. היא אף מתייעצת עם דודתה שגרה בקומה מעליה על תבלינים ובישול. כל זאת בתקוה שבעזרת מטעמיה היא תגיע ללבו של בעלה שלא נראה שיש לו זמן אליה.
להפתעתה שלא כמו בימים אחרים יום אחד הסירים חוזרים לביתה ריקים והיא משוכנעת שאכן הפעם היא הצליחה. בערב בעלה חוזר מהעבודה כרגיל מאוחר הוא מצפה לתשבחות על הבישול הטעים. כאשר תגובתו של בעלה קרה כתמיד ואחת המנות שהוא מזכיר לא תואמות את המנות שהיא שלחה, אילה מבינה שמטעמיה הגיעו לידיים זרות.
למרות זאת, ביום המחרת היא שוב שולחת את הארוחה לגבר האלמוני שכה נהנה ממטעמיה, ואף מוסיפה פתק תודה קצר בתחתית אחד הסירים. הוא עונה ובכך מתחילה החלפת מכתבים יומיומית בין השניים.
עם הזמן המכתבים הולכים והופכים אישיים יותר ויותר ועם כל מכתב הצופה לומד על חיי היום יום של השניים שבזכות המכתבים מרגישים פחות ופחות בודדים.
ההנאה העיקרית מהסרט נובעת מהפרטים הקטנים ומהטיפול הרגיש והעדין בקשר שבין השניים.
הנאה נוספת היא לצפות בעיר הרועשת הזאת עם מובילי הארוחות שמצליחים להגיע ליעדם בצפיפות הנוראית ברחובות ההומים וברכבות בהם מקום עמידה בתוך הקרון הוא לוקסוס.
