״שבור את הקרח 2" לא מגיע לגבהים של הסרט הראשון, אולם חובק נושאים רגשיים מורכבים יותר, שירים טובים יותר ויש גם הרבה מהקסם של דיסני
בשנת 2010, אולפני ההנפשה של וולט דיסני הפיקו שני סרטי נסיכות: "הנסיכה והצפרדע" ו-"פלונטר" – שהיו חביבים, אך לא מוצלחים במיוחד. ואז הגיע "לשבור את הקרח". עיבוד חדשני לסיפור האגדה 'מלכת השלג' של הנס כריסטיאן אנדרסן, שזכה לקסם המופלא של דיסני, עם סיפור מכל הלב על אחיות, צמד יצורים חמודים להפליא ושיר הלהיט המצליח מאוד: 'Let It Go' / 'לעזוב'. הכל הגיע לשיאו, כאשר "לשבור את הקרח" קצר שבחים נרחבים ממבקרים והרוויח יותר ממיליארד דולר בקופות הקולנוע. כעת, שש שנים מאוחר יותר, "לשבור את הקרח 2" יוצא לאקרנים, אם כי זה קשור יותר להצלחה "לשבור את הקרח" הראשון, מאשר שבאמת דרוש המשך לסיפור… "לשבור את הקרח 2" לא מגיע לגבהים של הסרט הראשון, אולם חובק נושאים רגשיים מורכבים יותר, שירים טובים יותר ויש גם הרבה מהקסם של דיסני.
אחרי אירועי "לשבור את הקרח" הראשון, אנה (קריסטן בל) ואלזה (אידינה מנזל) גרות באושר בארנדל, עורכות לילות משחק משפחתיים עם החבר של אנה, קריסטוף ג'ונתן גרוף), האייל שלו סוון ואיש השלג הקסום שיצרה אלזה, אולף (ג'וש גד). עם זאת, אלזה מתחילה לשמוע קול הקורא לה מהצפון וכאשר רוחות קסומות מוציאות את תושבי ארנדל מבתיהם – אנה, אלזה וחבריהם מחליטים ללכת בעקבות הקול. הם עוקבים אחריו ליער קסום ומיסטי מוקף בערפל בלתי חדיר, שנפתח בזכות קסמה של אלזה. על מנת להציל את ארנדל, האחיות תצטרכנה לסמוך זו על זו – ולבטוח בעצמן – כאשר הן לומדות את אמת על כוחותיה של אלזה ועל ההיסטוריה של ארנדל.
לזכותם של התסריטאיות, ג'ניפר לי ו-אליסון שרדר, הסרט מוצא דרך משכנעת להמשיך את סיפוריהן של אנה ואלזה, כאשר הראשונה מתמקדת בהגנה על אחותה (על חשבון מערכות היחסים האחרות שלה) ואילו האחרונה עדיין נאבקת למצוא את מקומה בעולם. עם זאת, התסריטאיות העניקו לכל דמות את הקשת המובחנת שלה, והתסריט מתפתל בהרגשה מפותלת וסבוכה של סיפורים מצטלבים. זה לא אומר שקשתות הסיפור אינן חזקות, כי הסרט אכן מתמודד עם כמה נושאים רגשיים מאוד ומורכבים עבור אנה, אלזה ואפילו קריסטוף. אולם הסרט אינו נרתע מלהפגין רגשות גדולים וקשוחים, צולל עמוק לכמה מוטיבים חשוכים באופן מפתיע לסרט ילדים, אף כי גם מציע בסופו של דבר מפת דרכים לילדים להתמודד עם הרגשות שהוא מעלה. בשונה מסרטי המשך אין פה אפילו נבל. במקום זאת, "לשבור את הקרח 2 לוקח את הסיכון ומוותר על המבנה הסיפורי הטיפוסי של סרטי דיסני ופונה לסגנון בוגר יותר. בעוד שלא הכל עובד ומתקתק כמו שצריך, היבטים אחרים של הסרט משכנעים מספיק כדי להעסיק את הצופים.
זה כולל את הקטעים המוזיקליים החדשים שלו, שנכתבו על ידי הצמד השב מן הסרט הקודם, רוברט לופז ו-קריסטן אנדרסון-לופז. אמנם אין פה להיט מטורף ברמה של 'Let It Go' / 'לעזוב', אך בסך הכל המוזיקה חזקה בהרבה ומאוד נוכחת, כמו "Into the Unknow' של מנזל ו-'The Right Right Thing' של בל (השיר המשעשע מאוד 'Lost in the Woods' של גרוף בטוח ישעשע את קהל ההורים המגיע לשמור על הילדים צופים בסרט).
בנוסף למוזיקה, ההנפשה של לשבור את הקרח 2" מדהימה לחלוטין ועוצרת נשימה ברגעי מפתח מסוימים. יוצרי הסרט משתמשים באנימציה כדי להשלים חזותית את התימות בסרט, וכשם שהסיפור מורכב יותר, גם ההנפשה מתוחכמת עוד יותר. רמת הפירוט הפנטת ומרימה את כל ההיבטים האחרים של הסרט.
אז בעוד שהסיפור הגדול יותר של "לשבור את הקרח 2" עשוי להשאיר חור בלב לאלו שציפו לצפות בגרסה מחודשת של הסרט הראשון, הבמאים כריס באק ו-ג'ניפר לי מספקים חגיגה חזותית וקולית לצופים כזו שתשאיר השפעה רגשית. לזכותם ייאמר, יוצרי הסרט משחקים בצורה חכמה (אך במשורה) על הצלחת הסרט הראשון, ומשתמשים במותג ההומור המטופש של אולף בדרכים חכמות יותר. בנוסף, כאשר סוון נפגש עם עדר איילים שלם (כולל איילים צעירים) והסלמנדרה המקסימה והבלתי אפשרית – ברונו. דיסני מספק, מנעד שלם של בעלי חיים חמודים לצופים צעירים וזקנים. יש שילוב משכנע של פשוט ומורכב המדגים את יכולת האנימציה המתפתחת של האולפנים. בעוד שחלק גדול מהסרט מצליח ועובד, עדיין חסר משהו – אם זה איזה קסם בלתי צפוי, סיפור מגובש יותר או סיבה טובה יותר לקיומו, מאשר פשוט לנצל את ההצלחה של "לשבור את הקרח" הראשון.
בסופו של דבר, "לשבור את הקרח 2" הוא חזרה קסומה לעולמם של אנה ואלזה, למבוגרים ולילדים שהתבגרו מאז, והתאהבו במקור. זה מסנוור, מבדר וכיף לכל המשפחה, אם כי מתוחכם מעט יותר. זה אולי קצת אפל עבור צופים צעירים מאוד, אך הסרט כן מתמודד עם הנושאים המורכבים יותר שלו בדרכים שילדים יבינו, ומסייע לילדים להבין את עצמם טוב יותר.
מעריצים רבים של הסרט הראשון ימצאו משהו שיאהבו בסרט ההמשך, ו-"לשבור את הקרח 2" אכן מספק חווית קולנוע מהנה בזכות וויזואליות משגעת ופסקול מרשים המתעורר לחיים על המסך הגדול. זהו סרט המשך ראוי להערכה, גם אם הוא לא ממש נהדר כמו המקור.
שי שגב הוא מבקר הקולנוע של "שבוע ישראלי". לקריאת ביקורות נוספות: www.movieshy.com
