אחרי 16 עונות שבהן חבטה בעיקר בצד הימני של המפה הפוליטית, נראה שבעונתה החדשה "ארץ נהדרת" מקפידה כבר לצחוק על כולם * תוסיפו לזה מערכונים מוצלחים ואת הכישרון של ערן זרחוביץ', ותקבלו תחילת עונה נהדרת
דבר מוזר קרה. העונה החדשה של "ארץ נהדרת" עלתה כבר לפני חודש למרקע ערוץ 12, ואיכשהו – אולי לראשונה מאז פרוץ התוכנית לחיינו לפני יותר מ־16 שנה – לא נלוותה לפרק הראשון או השני שורה של טרוניות, טענות ומרמורים מצד ימין של המפה הפוליטית. האם אפשר לקבוע בזהירות המתבקשת כי ספינת הדגל של סאטירת השמאל עוברת שינוי לטובה ומתאזנת? למרבה התדהמה התשובה היא שלפחות כרגע, ככל הנראה התשובה חיובית. וכאילו כדי לחזק את התזה, התבשרנו השבוע על צירופו של חנוך דאום, לפינה שתלווה את מערכת הבחירות.
זה לא שכותביה הראשיים של התוכנית התחילו להצביע לעוצמה יהודית, ולא שהעורך הראשי מולי שגב התפקד לליכוד. בסופו של דבר מדובר בתוכנית מובילה בערוץ מסחרי, העם הולך ימינה וכנראה גם בבית "קשת" ברמת־החייל הבינו שאי אפשר להתחפר לנצח בנישת השמאלנים, לקבל אולי מחמאה מטיים־אאוט אבל במקביל לאבד את העם. גם כך "ארץ" מתמודדת כמו כל עולם הטלוויזיה עם דורות צעירים שכבר לא צופים בה אלא נמצאים עמוק באינסטוש ובטיק־טוק, דור שלא יודע את אייל קיציס ולא נראה שהוא חסר לו באיזשהו אופן. אז כן, זה לקח הרבה יותר מדי זמן, עם בטישות ברגליים כי הדבר מנוגד ל־DNA של יוצרי התוכנית וכותביה, אבל ככל הנראה זה קורה. כך, למשל, המערכון הפותח את התוכנית השנייה של העונה ה־17 הוקדש לחיבור המוזר בשמאל, וכלל לא מעט קטילות שנונות על חשבונם של סתיו שפיר (קצת מטרה קלה מדי אבל מילא), אורלי לוי־אבקסיס, ניצן הורוביץ ועמיר פרץ.
אחד מהרגעים המצוינים עד כה היה במערכון ששיקף את היסטריית המִחזור בקרב מה שמכונה בימינו "ישראל הראשונה". מסיבת יום הולדת שהופכת למפגן פסיכוטי של שמירה מוקצנת על איכות הסביבה ("זה שולחן מפלסטיק? נראה לך, זה שולחן אכיל") עד שבאה האמא הערסית של השכבה, עם הלקסוס המזהמת, ומתחילה לפנק את הילדים בכל מה שלא בריא, שעטוף ומנוילן בכל מה שמזהם.
ואז, כשההורים הממחזרים וההמומים נוזפים בה – "זה מעלי אקספרס? את רוצה להגיד לי שהטסת את הכול לכאן? את יודעת שטיסות זה הכי מזהם?" – פונה האם לקבוצה הנדהמת ושואלת: "די חאלס, אתם רוצים להגיד לי שאתם לא טסים?". מראה פניהם המכורכמות של הממחזרים בשניות שלאחר מכן הוא אחד מרגעי הסאטירה הטובים ביותר שנעשו כאן בשנים האחרונות. ואחריהם גם התירוצים העבשים – "אנחנו מנסים לצמצם לשלוש טיסות בשנה"; "אנחנו טסים עם כיוון הרוח"; "אנחנו לא מדפיסים את הבורדינג פס"; "על כל טיסה אנחנו נוטעים עץ, ואם יש קונקשן אז גם מוסיפים שיח". נפלא.
"ארץ נהדרת" הייתה ונותרה ספינת הדגל של הבידור הישראלי. עם השנים ניסו כל מיני מתחרים־לרגע לשכפל או לאתגר את ההצלחה שלה, והכישלונות היו מהדהדים ומחפירים. ואם פעם, לא מזמן, לפחות בחלק הראשון והפוליטי של התוכנית איש ימין היה נאלץ להביט בה בחשש מה, לראות איך הפעם יציגו אותו ואת האידיאולוגיה שבו הוא אוחז באופן מעוות ופוגעני – היום, כאמור, זה קורה פחות. ולא פחות חשוב מכך, גם הצד השני נחבט יותר מאשר בעבר.
לא הכול מושלם. גם כיום יש בפרק ממוצע של "ארץ נהדרת" נפילות ורגעים משעממים. בתוכנית השנייה של העונה היה זה קטע סתמי עם מארק צוקרברג שמשיב בסמיילים (הבנו את העיקרון אחרי פעם אחת) ומערכון על הנסיך הארי, מייגן והמלכה אליזבת שהיה צפוי ומעייף. אבל אז הגיע צח בראטר והכול הסתדר.
צח בראטר הוא עוד דמות שיובאה ישירות מתוכנית הרדיו היומית של ערן זרחוביץ' ושרון טייכר ברדיו תל־אביב, ומקבלת כאן סדרה משלה על משבר המלונאות באילת, כסמנכ"ל השיווק והניו־מדיה של מלון אילתי טיפוסי. זרחוביץ' מהווה כבר כמה עונות טובות המרענן הרשמי של התוכנית הזו, והצבתו במרכז המערכונים היא עוד אות לחשיבותו ההולכת וגוברת באנסמבל של "ארץ". שתהיה לכולנו עונה גרנד רילקס.
