KING OF BEAST הוא סרט דוקומנטרי חדש שמציג את נושא הציד באפריקה בזווית לא שגרתית • הסרט מעניק במה לציידים להסביר מה גורם להם להתעסק בתחביב המאוד יקר והמפוקפק הזה • שני היוצרים ישראלים: נדב הראל ותומר אלמגור • ולקח להם 7 שנים להביא את הסיפור למסך • חשיפה
נושא הציד הבלתי חוקי של אריות באפריקה זכה בשנים האחרונות להד תקשורתי נרחב בעקבות מקרה הריגתו של סיסיל, האריה המפורסם שחי במשך שנים בשמורת הפארק המוגנת הואנגה בזימבבואה, ושהיווה אטרקציה תיירותית עבור חובבי טבע רבים שבאו במיוחד לצפות בחיית הפרא המרשימה. הרופא המיליונר ד״ר וולטר פאלמר ממינסוטה, חובב ציד מושבע, פיתה את סיסל האריה לצאת מהשמורה המוגנת ואז ירה בו. בהמשך ערף את ראשו בעזרת צוות מקומי, לקח אותו למזכרת והציג את תמונות במדיה החברתית. המקרה זיעזע את הציבור הרחב ואת אירגוני זכויות בעלי החיים שבעצומה של יותר מ- 400 אלף חתימות העלו את הנושא לסדר היום ודרשו להעמיד את פאלמר לדין.
KING OF BEAST הוא סרט דוקומנטרי חדש שמציג את נושא הציד באפריקה בזווית חדשה ומעניינת, ולמעשה נותנת במה לציידים עצמם להסביר מדוע הם עושים את מה שהם עושים. מאחורי הסרט עומדים שני יוצרים ישראלים: נדב הראל ותומר אלמגור. הראל במאי סרטים דוקמנטרים פעיל ומוכר בישראל, יצר סרטים בנושאים יוצאי דופן כמו פדופליה ושליטה במוח באמצעות אלקטרודות. אלמגור מגיע מעולם הקולנוע העלילתי וזוהי העשייה הדוקומנטרית הראשונה שלו.
במרכז הסרט סיפורו של אהרון נילסון – צייד אמריקאי מדנבר קולורדו, המעיד על עצמו ככזה שגדל אל תוך עולם הציד אותו הכיר לו אביו כבר מגיל צעיר. נילסון מגיע לטנזניה לאחר שקנה את הזכות לצוד בה כששילם למעלה מ- 100 אלף דולר על ראשו של אריה. הסרט מעניק לנו הזדמנות נדירה להציץ לחייו של נילסון בביתו (המוקף בפוחלצים של חיות טרף שצד במהלך השנים), אימוניו בחדר הכושר והמסע לטנזניה שנמשך כחודש שלם, בתנאי שטח לא פשוטים במחוז טבורה בטמפרטורה של 120 מעלות פרנהייט.
אלמגור: ״עבדנו על הסרט הזה כמעט 7 שנים. אני חייב המון לגבריאל אישתי ששותפה איתי ב-Urban Tales Productions, חברת ההפקה שלנו. גבריאל הייתה אחראית על גיוס הכספים למימון הסרט ושותפה פעילה בו. בלעדיה לא היה סרט.
"בהתחלה רציתי לעשות סרט שמבייש את הציידים הללו כדי שהם יפסיקו לצוד, אבל אז הבנתי שלא הכל שחור או לבן".
• • •
המסע לטנזניה, בה נמצאים כמעט ממחצית מאריות הבר שנותרו בעולם, פתח בפני אלמגור תובנה נוספת לגבי נושא הציד. החוק במדינה מאפשר לצוד אריות מחוץ לשמורות המוגנות. מחוז טבורה אינו שמורה כזו אלא מתחם די מפורז שנחכר על ידי מיליארדר מוסלמי, תושב טנזניה בשם אקרם עזיז, שמאפשר לציידים להגיע מספר פעמים בשנה ולצוד אריות בצורה מבוקרת. בכסף הרב שהם משלמים משתמש הבעלים כדי להגן על האריות הרבים החיים באזור על ידי צוות שמירה שמפטרל במקום, מתחזק את השטח הענק ופותח אותו לתיירים.
הסרט נפתח בקטעי ארכיון ישנים שמציגים ציידים משבטים אפריקאים חמושים בכידונים הרודפים יחפים אחר אריה כדי לצוד אותו בצורה הפרימטיבית של פעם. הקריינות ברקע מדברת על הכבוד הגדול לו זוכה הצייד ומציג את הטקס המסורתי של החגיגה לאחר תום הציד.
במעבר חד הסרט לוקח אותנו לחייו של נילסון הצייד מתכונן לקראת יציאתו לאפריקה. חמוש במיטב הנשק והטכנולוגיה כמו מכשירי ניווט, מצלמות, רכב שטח, רובים עם כוונות, משקפי ראיית לילה ועוד. הוא נפרד בשיחת ׳פייס טיים׳ מחברתו: ״כמה אתה אוהב אותי?״, שואלת האחרונה. ״לא כמו שאני אוהב את האריות״, הוא עונה.
במסע לטנזניה מקבל נילסון אירוח וי.איי.פי, בעוד צוות יוצרי הסרט זרוקים בספסל האחורי של הג׳יפ. כולם משכימים קום בארבע לפנות בוקר ולאחר ארוחה דלה יוצאים לחיפוש אחר האריה. במשך 18 שעות ביום הם מתקינים מצלמות באזורים שונים, מניחים פתיונות של פיגרי חיות ומנסים להתחקות אחרי עקבות האריה. התוצאה המוצגת בסרט מטרידה לפרקים אך באותה נשימה אותנטית ומשכנעת.
לאלמגור והראל מגיע שאפו גדול על כך שהצליחו למצוא צייד שהיה מוכן לחשוף את עצמו כך. ב-Q & A לאחר הקרנת הבכורה שהתקיימה באחרונה בהוליווד, גילו השניים שנילסון לא אהב את התוצאה הסופית והדרך בה הוא מוצג בסרט ואף איים לתבוע אותם. לזכות היוצרים אציין שהסרט מציג באופן אותנטי את התנהלותו של נילסון שמנדב בקלות תמונת מצב של עבודתו, נראה גאה בתחביבו, מסביר ׳שבן האדם נמצא בראש שרשרת המזון׳ ומבקר את התדמית של האריה בסרטי וולט דיסני: ׳אריה לא רוקד בג׳ונגל עם החיות. הוא הורג אותם, הוא רוצח״.
על האתגר הגדול של מציאת צייד שיהיה מוכן שעבודתו תתועד אמר אלמגור: "חלק גדול מזמן העבודה על הסרט היה למטרות תחקירים ולמצוא את הצייד הנכון שיהיה מוכן להצטלם. רוב הציידים הם אנשים מאוד עשירים כמו הבנים של דונלנד טראמפ או מלך ספרד שגם צד באופן קבוע, והם שומרים על פרטיותם ולא רוצים להיחשף. אהרון הרבה יותר אמיץ מציידים אחרים, מפני שהוא אמר – זה מה שאני עושה ואני מוכן לעמוד מאחורי זה".
בתום הסרט שאלתי את עצמי מהי האג׳נדה מאחוריו. בקלות ניתן לחשוב שיוצרי הסרט בעד צייד אריות בשטחים בהם החוק אינו אוסר על כך.
אלמגור: ״לא רצינו לעשות סרט עם מומחים שיושבים ומדברים על בעד ונגד, אלא להראות את זה כמו שזה. הצופה חכם והוא מחליט בעצמו והסרט מזמין אותו
לשאול שאלות".
מה צופן העתיד לאריות במחוז טבורה? אלמגור מספר שהשטח יעבור בקרוב לחקלאיים מקומיים שכנראה יצאו במלחמת חורמה נגד האריות, מפני שאלו ניזונים מידי פעם מהבקר שלהם. ״לאריות אין תמיד מה לאכול ומידי פעם הם יכנסו למקנה הבקר ויטרפו פרה. החקלאים מתעצבנים מזה ואז כדי לנקום הם מרעילים לאריות את מקורות המים. לא פעם ניתן לראות אריה צמא אחרי שהוא אכל איזה ג׳ירפה מגיע לשתות מים מורעל ומת".
• • •
מאחורי כל זוג עיניים יש נשמה. ציד של בעלי חיים, בעיקר למטרת ספורט או תחביב פסול בעיניי ואין לו שום הצדקה. מאידך, גורמים במחוז טבורה אומרים להגנתם שסכום הכסף האסטרונומי שאהרון נילסן וציידים שכמותו משלמים, משמש לממן את החזקתם של יחידות שמירה מקצועיות שנוסעות במרחבי המחוז ומונעת מציידים לא מורשים לצוד באזור. במקרה הצורך יחידת האבטחה תירה בציידים ומשיגי גבול אחרים. כך למעשה הם מגינים על שאר החיות.
אלמגור מספר שהתיאוריה הזו קיימת גם אצלנו, בארצות הברית: ״אתה מקבל רשיון לצוד צבי או אריה הרים תמורת הרבה מאוד כסף שהולך לרשות הטבע המקומית, פה באמריקה. כך הם מממנים פארקים כמו ג׳ושע טריי. הרבה מאוד מהכסף של האחזקה מגיע מהציד".
אז האם באמת אין דרך אחרת? אלמגור טוען שדווקא יש: ״תעשיית התיירות בכל מדינת טנזניה מכניסה כ-18 מליון דולר בשנה. רוב רובו של הכסף מגיע מכיסם של ציידים. 18 מליון דולר זה לא הרבה כסף למדינה של כמעט 60 מליון איש. אם לאונרדו דה קפריו לדוגמה יעשה גאלה למען אפריקה, הוא בערב אחד יכול לגייס את הכסף שנדרש ולתרום אותו. יש דרך לממן את שימור הטבע והתיירות במדינה וגם להגן על חיות הבר בטנזניה".
