אם עליתם לטיסה וראיתם כפילה שלי בדמות דיילת צעירה ויפה שעוברת עם עגלה בין השורות ומציעה קפה – נא להתנהג בהתאם
מאת: יאיר ניצני
נתב״ג שובר שיאי עומס וכולנו בדרך לחופשה שבה יפנקו אותנו כמו שאנחנו בטוחים שמגיע לנו. חוץ מכוכבי סרטון ״טיסת השוקולד״ הקלאסי, והישראלי השיכור שהורד ממטוס בדרך לספרד בסרטון ההמשך ״טיסת ליקר השוקולד״, כולנו מקבלים את הכללים של חברות התעופה שלמשך כמה שעות הופכים אותנו לחניכי פעולה בצופים שממלאים את הוראות הרשג״ד והמדריכים.
הרשג״ד הוא מנהל השירות בטיסה, המדריכים הם הדיילים, ואנחנו משתדלים למלא כל הנחיה שלהם גם אם אין לנו מושג למה לפני הנחיתה צריך להרים את משענת המושב, כאילו אם לא נשב זקוף גם המטוס ינחת עקום. הטייסים הם ראשי השבט, וכמו בצופים, בדרך כלל לא נזכה לראות את פניהם אלא רק נשמע את קולם במערכת הכריזה בסגנון קופאית ראשית בסופר, מה שרק יגביר את המיתוס סביבם ויגרום לנו למחוא להם כפיים על כך שהביאו אותנו בשלום לארץ ולשקית הדיוטי המובטחת.
מודה, כבר כילד התרגשתי למראה של אנשים במדים מגוהצים. שוטרים, חיילים, ימאים ודיילים עושים לי את זה. לאחרונים יש איזה זוהר חו״לי שכזה, אפוף ריחות בושם בינלאומי ומוצרים פטורים ממכס. המראה של קבוצת דיילים במדים מצוחצחים, צועדים לעבר המטוס כשהם מסורקים, מדוגמים, עם טרולי מינימלי, סיכת החברה, צעיף צבעוני וכובע תואם, ממלא אותי קנאה וגורם לי להרגיש כמו צב יבשה סטטי ומשעמם עם מחסור חמור בחותמות בדרכון.
הישראלי אמביוולנטי ביחסו לדייל. מצד אחד, למשך כמה שעות הוא תלוי בו לחלוטין. ברצות הדייל הוא יזכה לאוכל, שתייה ושמיכה; ואם לא, ייאלץ להסתפק בחצי שקית במבה שנשארה בתיק ולהתכסות במגזין ״אטמוספירה״. מצד שני, הוא מרגיש שהדייל עובד אצלו במשרה מלאה, ובמהלך טיסה של חצי שעה מלוד לקפריסין הוא מצפה לקבל יחס כמו שמקבל סולטן ברוני בג׳מבו הפרטי שלו.
לא מזמן, בעודי מנמנם בטיסה מאי פה לאי שם, התעוררתי למשמע צעקות רמות. התברר שאחד הנוסעים הפחות רגועים סטר לדיילת, בליווי ההסבר המנומק ״כ** אמא שלך, דרכת עלי״. לפני שהספקתי להיחלץ לעזרתה האירוע טופל בידי הדיילים, ולשמחתי בירידה מהטיסה קיבל את הבחור משמר כבוד של שוטרים שלקחו אותו לביקור ממלכתי בזינזאנה.
הסיבה שלאחרונה אני רגיש אפילו יותר מהרגיל לכבודם של אנשי צוות האוויר, היא שבתי האמצעית הפכה לדיילת אוויר. פתאום אני מבין שהעבודה הזוהרת היא די מעייפת. נכון, רואים עולם, אבל רואים גם הרבה נוסעים שהתנהגותם מזכירה יותר את עולם החי. צריך להיות על הרגליים במשך שעות ובהרבה מקרים כשמגיעים ליעד, הצוות ממתין כמה שעות בשדה ועולה על הטיסה חזרה עם מחזור חדש של נוסעים מלאי דרישות. באותה טיסה לא יכולתי שלא לחשוב מה היה קורה לסוטר החצוף אם היה חוצה את הגבול עם בתי. כמו שאני מכיר אותה, כיוצאת יחידת מגלן, הוא היה מצטער על הרעיון הטיפשי. ראשו היה מתחבר לברך שלה או למגש עם קפה חם, והיא היתה שואלת אם הוא מעוניין גם לקנח בכוס תה.
בניגוד לכישורי קרב המגע המפותחים שלה, יש לומר שבתי אינה מתאפיינת בתודעת שירות גבוהה. מאז ומתמיד, עוד הרבה לפני שסבלה מיעפת ומסתם עייפות מטיסות, היא הזדהתה יותר עם צד הנוסעים ומקבלי השירות ונהגה, למשל, לדרוש באופן סדרתי שיביאו לה שוקו למיטה. היא פחות חזקה גם בהכנת קפה, ונוהגת לבקש שאכין לה ארוחות בוקר מפנקות ואדאג לספק לה זרם חזק של מים חמים באמבטיה.
אם חלה איזו תקלה בשירות, נגיד שמפו שנגמר, VOD שנתקע או אינטרנט שלא מתקדם בקצב משביע רצון, היא עשויה להגיב באופן שבמקום אחר היה גורם לנחיתה בלתי מתוכננת. אבל אני סמוך ובטוח שכשהיא עולה למטוס היא הופכת ממטופלת למטפלת, משנה כיוון ודואגת לרווחת הנוסעים.
בחלומי אני מדמיין טיסה שבה אני הנוסע והיא הדיילת, וסוף סוף אוכל לגמול לה על כל השנים לדרוש ממנה שמיכה, להתלונן על הכרית, להחזיר את הקפה בטענה שהוא לא מספיק חם ואת החביתה בטענה שביקשתי עין הפוכה. להציק בשאלות כמו מתי מגיעים, מי הטייס ולמה לפני הנחיתה חייבים לפתוח את התריס גם אם לא מתחשק לי לראות את הנוף הקסום של בוקרשט.
ילדה שעובדת קשה זה עניין חיובי ואני מעודד אותו, גם כי בני משפחה של דיילת אמורים לזכות בהמשך להטבות אוויריות. אלא שביציאה לטיסות, שממש לא מותאמות לסדר היום של בני הבית, היא פותחת וסוגרת דלתות ומגירות ואני מנסה להסביר לה שאם תעשה את כל הפעולות קצת יותר בשקט ולא תעיר את כולם, היא תמנע את המצב המצער שבו משפחה שלמה חיה בג׳ט לג.
בתי אמנם נבונה ומנוסה, אבל היא עדיין צעירה ואני חושב שאני בהחלט יכול לתרום לה כמה רעיונות מניסיון הטיסות המצטבר שלי:
- בטיסות החוזרות מבורגוס, לא מומלץ להציע מוצרים פטורים ממכס. הם חזרו מהקזינו ויש סיכוי סביר שהפסידו שם משכורת שנתית פלוס טבעת נישואים, כך שכל הצעה תמימה לרכישת בושם עשויה להיתפס מצידם כאילו את מנסה להוציא להם את העיניים.
- העובדה שכדיילת את רואה את רוב הסרטים שוב ושוב יכולה לסייע לך מול נוסע מעצבן במיוחד. כשאת מזהה אחד כזה, לחשי באוזנו את סוף הסרט, כך שיבין שלא כדאי להתעסק איתך. אופציה נוספת היא למזוג לו קפה ממש עד סוף הכוס. סיכוי סביר שהמשקה הרותח יישפך עליו בקפיצה הראשונה.
- אם נוסע או נוסעת מסרבים לשבת על יד אישה או גבר מסיבות דתיות, ואין מקום בטיסה, הציעי להם לטוס עם כיסוי עיניים.
- עובדה ידועה היא שמבחינת הדיילים, נוסע טוב הוא נוסע ישן. אל תחכי שזה יקרה מעצמו, קחי יוזמה והציעי לממונים עלייך להגיש לנוסעים חמין כבד ולהקרין להם סרטי איכות משעממים של ברגמן. לא תשמעי מהם עד הנחיתה.
- את רווקה, צעירה, זוהרת ויפה, ויש מצב שנוסעים צעירים יחזרו אחרייך. אני יודע שדעתי לא ממש נחשבת, אבל אם את מתלבטת ויש לך אפשרות לבחור בין כמה מחזרים – שכולם חכמים, יפים ונחמדים תני עדיפות לאלו שיושבים במחלקת עסקים.
- לפעמים מערכת המולטימדיה מקולקלת ואת תיאלצי להדגים היכן נמצאים פתחי החירום בתנועות הידיים המשונות לפנים ולצדדים. כמי שמופיע לא מעט לפני קהל שמציץ בנייד כל הזמן, אל תיעלבי. הנקמה תגיע אם חלילה יהיה צורך בפתחי החירום, כשמי שלא הקשיב לא יידע לאן ללכת והיכן גלגל ההצלה. כשהוא ישאל, תעני שיעשה בדיוק מה שאמרו בסרט.
- ילדים ותינוקות יכולים להיות מיטרד גדול. אמצי שיטות עתיקות מהמסורת היהודית של ברית המילה וטבלי את המוצץ בוויסקי. התינוק יישן כל הטיסה.
- בטיסת החזור מהודו, יש מצב שתיתקלי בצעירים שעישנו יותר מדי ויספרו לך שהם דולפין או קיפוד. אין טעם לנסות להסביר להם שהם טועים, להפך, הציעי להם בארוחה משהו מהעולם שלהם, נגיד טונה או סרדינים.
לסיכום, אם עליתם לטיסה וראיתם כפילה שלי בדמות דיילת צעירה ויפה שעוברת עם עגלה בין השורות ומציעה קפה – נא להתנהג בהתאם.
יאיר ניצני הוא בעל טור במוסף סוף השבוע של ״ישראל היום״. נשוי ואב לשלוש, חבר בלהקת תיסלם מ- 1980וחובב מזון עתיר קלוריות. מגיש בטלוויזיה וברדיו, מרצה ועורך טקסי חתונה אזרחיים. לטורים נוספים:www.yairnitzani.com
