צעירים הממתינים בסוף יום במרכזים רפואיים בתקווה להשיג חיסונים שנותרו במלאי ועלולים להיזרק לפח הפכו בשבועות האחרונים לתופעה נפוצה. בלוס אנג'לס, מוקד של אחת ההתפרצויות הקשות בימים אלה, מדווחים בימים האחרונים על "ציידי חיסונים" המגיעים מצוידים בשקי שינה, סווטשירטים מחממים עם קפוצ'ון וכיסאות מתקפלים, וממתינים שעות ארוכות מחוץ למרכזי החיסון בתקווה שיצליחו לקבל זריקה מהחומר שנשאר, במקום שייזרק לפח.
מבחינה רשמית אמור מחוז לוס אנג'לס לחסן בימים אלה רק עובדים רפואיים הנמצאים בקו החזית של המאבק מול הקורונה ותושבים בני 65 ומעלה, וגם למשתייכים לקבוצות האוכלוסייה האלה קשה מאוד לקבוע תור לחיסון בשל המלאי המוגבל של חיסוני פייזר ומודרנה שמצויים בידי הרשויות שם; ובכל זאת, מדי יום מתפנים תורים אחדים שהנרשמים אליהם לא הגיעו, ובדיוק לתורים האלה אורבים "ציידי החיסונים".
"אם החיסון הזה פשוט הולך לפח, איזו תועלת צומחת לזה ממישהו?", אומרת איליין לו, שבאה להמתין ליד המרכז הרפואי קדרן בבדרום לוס אנג'לס. חלק מהממתינים שם עומדים בתור כמעט 18 שעות, ובין המחכים אפשר למצוא גם בחור בשם אדם. אין לו שום בעיה לשבת ולחכות: "זה לא שיש משהו פתוח עכשיו, אז אם לא הייתי כאן גם ככה הייתי ישן. אם זורקים את החיסונים, למה לבזבז אותם?".
לממתינים לא מובטחת הצלחה, כמובן, והרשויות בלוס אנג'לס לא נתנו אישור רשמי לחלק את שאריות החיסונים לאנשים שאינם עומדים בקריטריונים. "מבחינה רשמית אין רשימת המתנה ואין תור", אומר ג'רי אברהמס, רופא המפקח על תוכנית החיסונים של מרכז קדרן, "אבל ברגע שאנחנו פותחים את החיסונים אנחנו צריכים להשתמש בכל החומר בתוך שש שעות. קורה שנגמרים התורים ונשארו לנו מנות חיסון שתוקפן עומד לפוג, ואני לא מוכן שאפילו טיפה אחת תתבזבז. שום חיסון שאנחנו כאן בקדרן מקבלים לא ייזרק לעולם".
הבאסה: רק 1%-3% מהנרשמים אינם מגיעים לתור שלהם לחיסון, ואברהמס מודה שלא קל לראות את התור של הצעירים מלאי התקווה שמגיעים ב-2 לפנות בוקר ועוזבים שעות אחר כך מבלי לקבל זריקה. "זה שובר לב", הוא מודה, "אני לא יכול להבטיח להם כלום".
כיום, ארה"ב ניצבת במקום הראשון בעולם במספר המתים מהנגיף, יותר מ-425 אלף, וגם במספר הנדבקים בו, יותר מ-25 מיליון. המגפה נמצאת כעת בשיאה, ואלפי נדבקים אמריקאים חדשים מתגלים מדי יום.
