לא רק בקוסטקו: בכל העולם מדווחים על מדפים ריקים ומחסור בניירות לבית השימוש * נייר הטואלט לא יציל איש מהקורונה, אבל "קניית-בהלה" – שהיא התנהגות העדר בהתגלמותה – נותנת נחמה: "אנשים מקבלים תחושה של שליטה" * עיתון אוסטרלי אפילו הדפיס דפים ריקים – הרעיון: נגבו בזה אם תצטרכו
מיפן, דרך צרפת ועד ארצות הברית, המדפים במרכולים נותרים ריקים מנייר טואלט, חומרים לחיטוי הידיים ומסכות מנתחים: זו התוצאה הבלתי נמנעת של "קניית בהלה" השוטפת כעת את העולם בצל נגיף הקורונה, למרות הקריאות החוזרות ונשנות מצד הרשויות לשמור על רגיעה.
התיעוד הנרחב ברשתות החברתיות של מדפים ריקים תורם לפחד ולבלבול, והקנייה הרגשית משבשת את פעילותם של מערכי האספקה. באוסטרליה למשל החלה השבוע רשת המרכולים הגדולה ביותר להגביל את מספר ניירות הטואלט שלכל אדם מותר לקנות, אחרי שהמשטרה הוזעקה לחנות בסידני שבה פרצה קטטה – שבמהלכה אפילו נשלף סכין – בגלל המחסור בניירות. שוטרים נאלצו להשתמש באקדח טייזר כדי לנטרל אדם שתקף לקוח ועובד בחנות בטמוורת', כארבע שעות נסיעה מסידני, בגלל ויכוח על נייר טואלט. העיתון NT News היוצא לאור בעיר דארווין אף נתן ביטוי לבהלה לניירות טואלט כשכלל בגיליון שלו כמה עמודים ריקים, כדי שהקוראים יוכלו להשתמש בהם במקרה של "הגרוע מכול".
פסיכולוגים מסבירים כי הסיבה למחסור בנייר טואלט היא שילוב של "מנטליות העדר" ושל חשיפה מופרזת לדיווחים על הנגיף. "אולי היינו קצת יותר רציונליים אם לא היו מזכירים לנו כל כך הרבה את הסכנות הפוטנציאליות בדיווחי החדשות", אומרת קייט נייטינגייל, מומחית לפסיכולוגיה של הצרכנות מלונדון. "או שאנחנו מתחמקים לגמרי מהעניין הזה או שאנחנו משתגעים לחלוטין ואוגרים כל דבר שאנחנו עשויים להזדקק לו".
מה שאני צריך כשארצה
הפסיכולוג אנדי יאפ והמומחית לשיווק שרלין צ'ן, שניהם מסינגפור, מסבירים שקניית-בהלה של מוצרים לא-רפואיים כמו ניירות טואלט "נותנת לאנשים תחושה של שליטה, תחושה של 'יהיה לי מה שאני צריך כשארצה'". סינגפור עצמה התמודדה לאחרונה עם בהלה לניירות טואלט, ולדבריהם היא נבעה משמועה על כך שעומד להיווצר בקרוב מחסור בשל השבתת מפעלים בסין מוכת הנגיף, שהיא יצרנית-ענק של נייר טואלט.
השניים מסבירים שגם הגלילה הבלתי נגמרת ברשתות החברתיות "מעוותת את התפישה שלנו וגורמת לנו להרגיש שהדברים הרבה יותר חמורים מכפי שהם באמת". חוסר הוודאות גובר, ופריטים כמו מסכות מנתחים וחומרים לחיטוי הידיים הופכים ל"סחורה פותרת-בעיות" שנותנת כנראה לאנשים תחושה של שליטה בנגיף.
ואכן, גם מסכות מנתחים חד-פעמיות, שבדרך כלל מחירן הוא כמה סנטים, הפכו למצרך נחשק, ואת מעמדן זה רק חיזקו ההגבלות על הייצוא מסין – יצרנית מובילה של מסכות. הממשלה בבייג'ינג החליטה להשאיר את המסכות בבית כדי להשתמש בהן לטיפול בנגיף בשטחה.
עשרות אלפי בני אדם עמדו בתור בכניסה לחנות בהונג קונג שהצליחה להשיג משלוח של מסכות, וכמה ימים אחר כך נבחרו מסכות המגן למתנה המועדפת ליום האהבה. בלונדון נמכרות כעת מסכות במחיר גבוה פי 100 ממחירן הקמעונאי הרגיל, ובצרפת הודיעו הרשויות כי הן משתלטות על כל המלאי והייצור של המסכות, כדי להבטיח שיהיו די מהן לצרפתים.
דוברת ארגון הבריאות העולמי, פדלה שאיב, מסבירה גם היא כי הביקוש נובע מקניית-בהלה, מאגירה ומהעלאת ספקולציות. המרכז האמריקני למניעת מחלות ולבקרתן הדגיש אמנם כי הוא אינו ממליץ להשתמש במסכות לפנים כדי להילחם בהתפרצות, אבל בערים סואנות ופרנואידיות שבהן אנשים אחרים כבר עוטים מסכות כאלה – חבישת מסכות יכולה לספק נחמה, גם אם היא אינה יעילה.
"אתה לא רוצה להיות החריג", אומרת נייטינגייל. "בסופו של דבר אנחנו זקוקים למעגלים החברתיים שלנו לצורך הישרדות, ולכן זה אינסטינקט קדמוני לכבד את מה שהחברה כופה עלינו".
דרושים: סלבס משכנעים
בשעה שעוד ועוד מדינות מדווחות על מקרי הידבקות חדשים בנגיף, יאפ וצ'ן אומרים כי חשוב שהרשויות יחזירו לעצמן את השליטה במידע ובשמועות, הגורמים לקניית-בהלה ולהתנהגות עדרית. "בזמנים של חוסר ודאות טוב לקבוע כללים, משום שכללים נותנים תחושת סדר ושליטה". הממשלות צריכות גם להסביר באופן ברור כל כלל חדש שהן מציגות ולפרט מדוע הכלל הזה חשוב במסגרת המאבק בנגיף.
לדברי נייטינגייל, המשימה הזו עשויה להתברר כקשה בהתחשב בכך שחוסר האמון ברשויות הבריאות נמצא בעלייה במדינות המערב על רקע הוויכוח הציבורי על חובת החיסונים. גם ממשלות וחברות מסחריות הן מהמוסדות שזוכים לאמון הנמוך ביותר כעת במערב.
"שכירת שירותיהן של דמויות הנחשבות אמינות יכולה לעזור", היא אומרת. "כך למשל דייוויד אטנבורו (משדרני הטלוויזיה המפורסמים בעולם, ובעיקר בתחום סרטי הטבע) יכול לשכנע אנשים מסוימים, למשל בני 40 ומעלה. במקרה של צעירים אפשר להשתמש באנשים בעלי השפעה בתחום הרשתות החברתיות".
