בית הספר קדימה, שהפך ברבות השנים לאחד מהמוסדות החינוכיים החשובים בקהילה היהודית והישראלית בלוס אנג'לס, חוגג 50 שנה להיווסדו * ראיונות עם המייסדים, הנדבנים וצוות התפעול של המוסד, שנשאר פתוח גם בימי הקורונה
השנה מציין בית הספר "קדימה" 50 שנים להיווסדו. כמובן שההנהלה וצוות המורים תיכננו סידרה של אירועים חגיגיים וגדולים לציון האירוע, אבל אז הגיעה הקורונה וטרפה את הקלפים. הטקסים אולי נדחו, אבל אנחנו החלטנו לא לעבור לסדר היום על אבן הדרך הזאת ולנצל את ההזדמנות לדבר עם אלו שייסדו, תרמו והפכו את המוסד החינוכי הזה לאחד החשובים בקהילה היהודית והישראלית בלוס אנג'לס.
הכל התחיל כאמור לפני 50 שנה כשהרב אליהו שוחט ואשתו הרבנית פנינה ביקשו לרשום את בנם הבכור שהיה אז בן חמש לגן חובה. בראיון טלפוני עם בני הזוג, הם מספרים על השנים הראשונות של בית הספר. "גרנו אז בקאנוגה פארק ובית הספר היהודי הקרוב ביותר היה 'עמק' בנורת' הוליווד. היו לנו עוד שני ילדים צעירים יותר ולא רצינו לנהוג כל כך רחוק מדי יום, אבל חינוך יהודי היה חשוב לנו ורצינו לשלוח את ילדינו לבית ספר יהודי בלבד", מספרת פנינה. "בעלי קיבל את אישור הנהלת בית הכנסת שלנו 'בית קודש' לפתוח בית ספר. בשנה הראשונה הייתה לנו כיתה אחת עם שבע בנים ובת אחת. כולם ממשפחות יהודיות ואחת ישראלית. כשהם סיימו את השנה הראשונה, פתחנו את כיתה א' וכך גדלנו בהדרגה והוספנו כיתות עד כיתה ו'".
הרב שוחט מוסיף: "שנינו ניהלנו את בית הספר, שכרנו מורים, ערכנו אירועים מיוחדים. אני התחלתי את ה- PTA (Parent-Teacher Association) הראשון. הפכנו לבית ספר קהילתי וכשהבניין שלנו הפך לקטן מדי עבור כל הכיתות וועד בית הכנסת הרגיש שאינו יכול להמשיך לתמוך את בית הספר, הוא עבר ללוקיישן אחר. המנהל הראשון היה הרב שי שעבד עוד לפני כן בבית קודש".
עד כמה שידוע להם, כל תלמידי בית הספר באותם ימים, נישאו ליהודים ומנהלים אורח חיים יהודי מסורתי.
החשיבות בחינוך יהודי כאמצעי למניעת התבוללות ושמירה על צביון יהודי במשפחה, הוא דבר ידוע שנכתב ודובר בו רבות. הורים יהודים רבים היו שמחים לשלוח את ילדיהם לבית ספר יהודי אלא ששכר הלימוד מרקיע השחקים מביא רבים מהם לוותר והם שולחים את ילדיהם לבתי ספר ציבוריים. זהו לא סוד שהקשר של ילדים יהודים המתחנכים בבתי ספר ציבוריים ליהדות ולישראל, הוא רופף הרבה יותר מאלו שזכו לחינוך יהודי. מה גם שהמספרים מורים על כך ששיעור ההתבוללות בין ילדים יהודים שהתחנכו במסגרת החינוך הציבורית, גדול בעשרות מונים מאלו שזכו לחינוך יהודי.
שון (שרון) אבן חיים, המתגורר בלוס אנג'לס למעלה מ-30 שנה, הוא איש עסקים מצליח, נשוי לדורית ופעיל בקהילה (בעבר שימש כיו"ר ה-IAC). לבני הזוג שלושה ילדים שהתחנכו בבית הספר קדימה. אבן חיים הבין שאם הוא רוצה לעשות מעשה על מנת להביא יותר ילדים יהודים להירשם לבית הספר, ההנהלה צריכה להוזיל את דמי הלימוד. אם אתם תוהים מדוע מעניין כל כך הורה בבית הספר ממצב ההרשמה אליו, התשובה די פשוטה, לבני הזוג חשוב מעתיד הקהילה היהודית והישראלית בעיר והם הבינו שיש ביכולתם לעשות שינוי. לפני מספר שנים, הם החלו להעניק מילגות למשפחות עם יכולות כספיות מוגבלות כשהם מממנים בעצמם כ-50 אחוז מדמי הלימודים. גם לאחר מכן, מספר הנרשמים לא עלה באותו קצב כמו שהם חשבו בתחילה.
"אז החלטתי להסתכל על כל זה בצורה שונה לגמרי", נזכר שון, "הבנתי שיש הרבה הורים שמצבם הכלכלי לא כל כך רע, והם לא רואים את עצמם ככאלו שזקוקים לעזרה. יש להם בית ורכב יפה והם יוצאים לחופשות אבל תשלום בית ספר יהודי פרטי? יקר מדי עבורם. הם לא הרגישו שהם זכאים לבקש מלגה ולכן האופציה של הרשמה לבית הספר אפילו לא עלתה בראשם. זו הסיבה שהחלטנו להוזיל את דמי הלימוד כך שלא משנה מה מצבך הכלכלי, הלימודים בבית הספר עדיין יהיו Affordable עבורך".
זה ישתלם לכולם
התשלום עבור הלימודים בבתי ספר יהודים הינו בסביבות ה-30-35 אלף דולר בשנה. כשלמשפחה יש בין 2-4 ילדים, מדובר כבר בהוצאה עצומה שלא כל אחד יכול להרשות לעצמו. "שמתי לב שיש הורים יהודים ששולחים את ילדיהם לבתי ספר נוצריים", אומר שון "וכששאלתי אותם מדוע, הם הסבירו לי שהם לא רוצים לשלוח את ילדיהם לבתי הספר הציבורים, חשוב להם שיקבלו חינוך טוב, אבל אין להם אפשרות לשלוח אותם לבתי ספר יהודים וזו הברירה היחידה שעומדת בפניהם. זה השלב בו החלטתי לאמץ את המודל של בתי ספר נוצריים ולתמוך בבית הספר מה שיאפשר ליותר הורים יהודים לשלוח את ילדיהם לקבל חינוך יהודי".
בני הזוג אבן חיים רכשו את בניין בית הספר במערב הוואלי והוזילו את דמי הלימוד לכ-15 אלף דולר בשנה, בדומה לבתי ספר נוצריים רבים. התוצאות נראו מעודדות. בשנה שעברה (שנת הלימודים 2019-2020) התווספו לבית הספר 100 תלמידים חדשים. מניין התלמידים עלה ל-250 תלמידים והמספרים היו ממשיכים לעלות. אבל אז הקורונה הגיעה ועצרה את הכל.
"היום בתי ספר רבים בארה"ב מבקשים לחקות את המודל הזה שלנו ופנו אליי כדי שאלמד אותם איך עשינו את זה" אומר שון.
הרעיון הוא פשוט למדי- תוזילו את דמי הלימוד ותמשכו יותר תלמידים לבית הספר. בסופו של דבר, זה ישתלם לכולם. גם בית הספר יגדל וגם יותר ילדים יזכו לחינוך יהודי פרטי.
שון מודה שיכול היה לעשות עסקה נדל"נ"ת לא רעה עם בניין בית הספר השוכן על שדרות שופ במקום מרכזי בווסט הילס. אך חשוב היה לו ולדורית רעייתו הרבה יותר לתרום למען חינוך יהודי ושמירה על הדור הבא בקהילה שלנו.
"אני חושב שההשקעה בילדים שלנו וחינוכם הוא הדבר החשוב ביותר עבורנו. אנשים אומרים: אנו לא יכול להרשות לעצמנו, אבל יחד עם זאת יכולים להרשות לעצמם לנסוע לחופשות ולקנות מכוניות יוקרה. אי אפשר להגיד שהדבר החשוב לך ביותר הוא החינוך של ילדיך אך באותו הזמן לא להשקיע בו מאום. אני מאוכזב מהקהילה היהודית שמדברת על חשיבות הדור הבא אבל אם את בודקת מה ההשקעה שלהם בחינוך יהודי, הוא מינימלי. אני לא קונה את הטענה שאין כסף. כשאני שלחתי את ילדי לבתי ספר יהודים, לא הייתי מצליח כמו היום ועדיין זה היה חשוב לי. אתה לא יכול לבוא בטענות לילד בן 18 כשהוא מביא חברה נוצריה הביתה, הוא הרי גדל אתה באותו בית ספר".
כולם חשבו שאני אתבולל
דקלה קדוש, מנהלת ההרשמה של בית הספר, אמא לשלושה ילדים, בעצמם תלמידים בקדימה, נכנסה לתפקידה בטבעיות רבה. הורים ישראלים רבים מבינים את חשיבות הלימודים בבית ספר יהודי, כזה שיקנה לילדיהם מסורת וילמד אותם על החגים היהודים ויחזק את הקשר שלהם לישראל אבל קדוש הבינה את החשיבות הרבה לא רק כאמא אלא גם כמישהי שנולדה בישראל, גדלה בלוס אנג'לס והתחנכה במערכת החינוך הציבורית האמריקאית.
"ראיתי איזה פער ענק יש בין בתי ספר יהודים פרטיים ובתי ספר ציבוריים", היא מודה, "כשעברנו לכאן מהארץ, ההורים רשמו אותי בתחילה לבית ספר יהודי פרטי בעיר, אבל מאוחר יותר הם לא יכלו לעמוד בדמי ההרשמה הכבדים ושלחו אותי לבית ספר ציבורי וראיתי איזה הבדל יש בין הלימודים שם ללימודים בבית ספר יהודי. רוב חיי לא דיברתי עברית בגלל זה. רק מאוחר יותר בחיים התחלתי לעבוד על העברית שלי ולימודי היהדות והיה לי חוסר ידע עצום. התחלתי ללמוד את כל הדברים שהייתי צריכה ללמוד כילדה. בצעירותי כל החברים שלי לא היו יהודים, כולם חשבו שאני אתבולל. היום כאמא אני יודעת איך נתתי להורים שלי להרגיש. האמת שזה נס שנשארתי בקהילה היהודית ועל הערכים שגדלתי עליהם בבית. בגלל כל זה חשוב היה לי כל כך לשלוח את הילדים שלי לבית ספר יהודי".
לקדימה יש כיתות לפעוטות מגיל שנתיים ועד תלמידים בכיתה ח'. בית הספר פתוח חלקית מאז המגיפה כשרק תלמידי כיתות א'-ב' חזרו לספסל הלימודים והשאר, לומדים בזום. "אנחנו אחד מארבעה בתי ספר הראשונים בלוס אנג’לס שקיבלו אישור לפתוח", מספרת קדוש.
בית הספר שם דגש על לימודי עברית, חגים, מסורת יהודית וישראל. כל צוות המורים וההנהלה דובר עברית, גם אם לא כולם ישראלים. מנהלת גן הטרום-חובה היא אליסה סלע, בעצמה תלמידה לשעבר בבית הספר והיום אמא לילדים שלומדים בבית הספר. סלע מספרת שהיא רואה הרבה חברויות שנוצרות לא רק בין הילדים אלא גם בין ההורים עצמם. "אני עד היום בקשר עם ילדים אתם למדתי בבית הספר בילדותי. אנחנו מדברים על בסיס קבוע. בחג החנוכה האחרון, חגגנו ביחד בזום והזמנו את ההורים שלנו והיה כל כך נחמד לראות איזו התרגשות היתה כשכולנו נפגשנו להדלקת נרות משותפת. מהבחינה הזאת, קדימה הוא הרבה יותר מעוד בית ספר, אנחנו כמו משפחה".
גם הרב שוחט ואשתו שומרים עד היום על קשר עם תלמידים שלמדו בבית הספר בזמן שהם ניהלו אותו. שלושה מהם הפכו לרבנים. "בעלי בדיוק דיבר עם אחד מהם בטלפון", אומרת פנינה. לרב שוחט, היום כבר בן 86, אין שום מחשבות על פרישה. הוא עדיין מלמד באקדמיה ללימודי יהדות המכשיר רבנים וחזנים בהלל UCLA ובאוניברסיטה האמריקאית-יהודית בבל אייר. בני הזוג מודים שהם מתגעגעים לבית הספר, Kאינטראקציה עם הילדים וKקהילת בית הכנסת בית קודש (שעבר מיזוג עם שומרי תורה לפני שנים רבות), ובינתיים הם נהנים מ-14 נכדיהם וששת ניניהם. הרב שוחט: "כל עוד אני חי אמשיך לעבוד; פרישה היא לא התשובה לחיים יהודים וחינוך יהודי הוא מצווה שיש לנו הזכות והתענוג להעניק".
