מיד לאחר מינויו של קוואנו לבית המשפט העליון, נתלו פוסטרים באוניברסיטאות עם דמויות השחקנים הראשיים שניהלו את המאבק נגד המינוי כשמגן דוד חרוט על מצחם, ושניים נוספים שאינם יהודים (ובהם המאשימה העיקרית של השופט) ועל מצחם כתוב "גוי טוב" – במקביל: משלחות רבות מגיעות מארץ הקודש לעיר המלאכים: נבחרי ציבור, אנשי תקשורת ומעצבי דע – הם באים לראות ולהתרשם, ללמוד על יהדות התפוצות. לא על חשבונם כמובן, יש תקציבים ממשלתיים לכך – נטישמיות מודרנית במחוזותינו – ההיית או חלמתי חלום?
מאת: ארי בוסל
יהודים רבים בארה״ב, שהיו חלק פעיל ונלהב מהמפלגה הדמוקרטית במהלך המאה הקודמת, עזבו את המפלגה, שכן היא הפכה לקיצונית ביותר. אלו שנשארו הם בעיקר ״יהודים״ בתואר בלבד, ולא בגלל היותם רפורמים או קונסרבטיבים; הם סוגדים לאל הליברליות שהחליף את הקב״ה, ויהדותם היא כסות, זכר לימים עברו אך בלי אחיזה כלשהי במציאות.
יוצא שהמפלגה הדמוקרטית היום עזבה כבר מזמן את המרכז הפוליטי והפכה לשמאל קיצוני שהתנהלותו – כפי שתאר זאת השבוע הנשיא טראמפ – מזכירה אספסוף או המון שיכור-חושים וחסר-מעצורים.
המפלגה הדמוקרטית – ואותם ״יהודים״ (אלו העומדים בראשה ואלו המזרימים לה כספים אדירים) – היתה נחושה להביס כל מינוי של מועמד לבית המשפט העליון, בין אם האדם היה מקובל עליהם בעבר ובין אם לאו. כה רבה השנאה לנשיא טראמפ, שהאמצעים כולם מקודשים. היסטוריה, ערכים, כבוד הדדי, מסורת וצורת התנהלות נזרקו כולם החוצה.
מיד לאחר מינויו של קוואנו לשופט בית המשפט העליון, נתלו פוסטרים בכמה אוניברסיטאות ובהם דמויות השחקנים הראשיים שניהלו את המאבק נגד המינוי עם מגן דוד על מצחם, ושניים נוספים שאינם יהודים (ובהם המאשימה העיקרית של השופט) ועל מצחם כתוב ״גוי טוב.״
ירית הפתיחה פגעה בול במטרה – זה היה תיאור מדויק של העובדות והמציאות הנוכחית. דמויות המפתח שהובילו את המאבק הן כולן של יהודים. היום הם מצטיירים בין הדמוקרטים-ליברלים כמושא הערצה, אך כל מי שזוכר את העבר, ולו במעט, מבין שהם יכולים להפוך לשעיר לעזאזל תוך שבריר שניה, כי כה קל להאשים את ״היהודי״ בכל דבר רע שקורה.
חבל רק שהיהודים שם ברמה לא מבינים זאת. הם עצמם מובילים מאבק זועף ונמרץ נגד מדינת ישראל (הכיבוש, מתווה הכותל ועוד חוליים רבים), ולא יעבור זמן רב עד שיטעמו מאותו תבשיל בדיוק, לפי אותו מרשם שהם פיתחו ושיכללו.
סוכנות ידיעות יהודית פרסמה את דבר התועבה, כשהנתונים והציטטות לקוחים מהליגה נגד השמצה (שהפכה לאחרונה לכלי שרת בידי השמאל הקיצוני והליברלים המתקדמים). משם הידיעה תורגמה לעברית והופיעה באתרים בארץ. לדוגמא, תחת הכותרת ״יהודים עמדו מאחורי המסע נגד קוואנו,״ ערוץ 7 באינטרנט מדווח ש״עלונים שחולקו בשלושה קמפוסים גדולים בארה״ב מצביעים על שבעה יהודים המעורבים בהאשמות נגד השופט״.
שבעה אנשים עם מגן דוד על מצחם, בעוד שנים אחרים עם אות ״גוי טוב״. נמצאים אנו למדים מיד שאין זה פוסטר אנטישמי כלל ועיקר, כי השימוש במילה ״גוי״ מגיע מאתנו היהודים.
להחזיר עטרה ליושנה
מי שמכיר את האוניברסיטאות המוזכרות (ברקלי ודיוויס בקליפורניה, ואסר בניו יורק) שם לב לכך שאלו מעוזים של הסופר-ליברלים, וודאי ששם לא היו תולים פוסטרים המגנים את ההתנגדות למינוי השופט קוואנו. נהפוך הוא, מי שעשה כל הניתן למנוע את המינוי הוא גיבור ויש להעלותו על נס ולברכו, בדיוק כמו אותם רבנים (יהודים) שצעדו שלובי זרועות עם ד״ר מרטין לותר קינג ג׳וניור לפני 55 שנים בדיוק.
נוסיף שאם היו הפוסטרים אכן מתפרשים כיוצאים נגד הדמוקרטים, הם היו מורדים שניות לאחר שנתלו, ואלו האחראים להפצתם היו נאסרים, מורחקים מהאוניברסיטה ומוענשים בצורה חמורה ביותר.
לעומת זאת, פוסטר כזה הוא לתהילת עולם, ויש להפיצו ככל הניתן. זו היא הכנה לבחירות בשישה בנובמבר, בהן התכנון הוא להשתלט על בית הנבחרים ולעשות הכל להסרת שופט העליון קוואנו מרום מושבו, כמו גם לשנות את הרכב בית המשפט מן היסוד.
נחבר אם כך את המיקום כמו גם את הפנים הצוהלות, ואנו נמצאים למדים שלא יכול זה להיות פוסטר אנטישמי כלל ועיקר, כי בפוסטרים אנטישמים היהודי מוצג כמו תמנון, הרשע בהתגלמותו, המנסה בדרך-לא-דרך לחדור ולהשתלט, להביא הרס וחורבן, ואולי כאן כולם שמחים וחוגגים, שולטים ונהנים (ורק רוצים להנות עוד יותר, שכן מתגעגעים הם לימים בהם היו בשלטון).
אז מדוע נזעק השמאל וקרא ״אוי, גוועלד!״? שתי סיבות אפשרויות לכך: אחד, להחזיר עטרת ליושנה ואת תשומת הלב החיובית אליהם. שנית, כה קל להאשים באנטישמיות (המילה עצמה מטילה מורא ופחד) שודאי יהיה זה כלי בידיהם.
מכירים אתם את הסיפור על הנער שהיה מזעיק פעם אחר פעם את אנשי העיירה בטענה שפרצה שריפה ביער ויש לכבותה (לא אש ולא עשן, היו אלו אזעקות שוא), עד שבפעם האחת ויחידה שאכן היתה שריפה, איש לא הגיע, שכן למדו לא להאמין לו?
לא רק בסיפורים קורים דברים כאלו. גם בארץ קרה שהיתה חטיפה מדומה, כוחות צבא וביטחון גדולים הוזנקו, ולמזלנו לא היתה זו חטיפה כי אם מתיחה-בדיה שהאחראים עליה הועמדו לדין. (מי צריך אויבים-של-ממש, כשיש לנו חכמים- מבית שלא מבינים את השלכות מעשיהם?)
מסתבר, שגם בעניני ״אנטישמיות״, הסיפור חוזר על עצמו.
מבקרים מהארץ
משלחות רבות מגיעות בימים אלו מארץ הקודש לעיר המלאכים. באים נבחרי ציבור, אנשי תקשורת בכירים ומעצבי דיעה לראות ולהתרשם, ללמוד על יהדות התפוצות. לא על חשבונם כמובן, ישנם תקציבים ממשלתיים לכך. (תקציב נכבד מוקצה לו למטרה זו בדיוק, אך אין הדבר מקל את איבת יהדות ארה״ב נגד ראש הממשלה בשל למראית עין מתווה הכותל.)
התלוויתי בוקר אחד לאחת ממשלחות אלו בדרכה לאולפנים בברבנק, לפגישה עם יהודי דתי העומד (כמעט) בראש אחד האולפנים ההוליוודים.
כל חברי המשלחת, ללא יוצא מן הכלל, רצו לשמוע על האנטישמיות שפשטה והשתלטה על כל חלקה טובה.
באו אנשי התקשורת ודעתם כבר היתה מגובשת לחלוטין. הדיווח כבר היה באמתחתם עוד טרם נחשפו למציאות על הקרקע: ״האנטישמיות בעיצומה. ליהודים אין מנוחה. התקפות מדי יום. אי אפשר לצאת עם כיפה או מגן דוד. בתי הספר היהודים במצור. ליהודים ולישראלים נשקפת סכנה מוחשי לחייהם״.
הם בשלהם, ו מציאות בשלה.
ככל שניסיתי, לא הייתי מסוגל לחשוב על דוגמאות מוחשיות לבסס את חששותיהם. אפשר את כל הדוגמאות כולן לספור על אצבעות יד, מקסימום שתים. הנה הקרובה ביותר, ותיווכחו מיד שדומה היא מאד לסיפור שפתח טור זה.
היתה כאן ישראלית, אשתו של רב מקומי, שבעלה עצר באמצע מעבר חציה סואן בכדי להוריד את אשתו. מישהו העיר לה על כך, והיא הפכה את כל האפיזודה למקרה ״אנטישמי״ (לכאורה) שראתה העיר בוורלי לס בכל מאה שנותיה. איך העז מישהו, בור ועם הארץ,להעיר לאותה גבירה-גברת נעלה, על כך שבאמת אסור ומסוכן ומאד לא מתחשב לעצור באמצע מעבר חציה ולסכן את חיי כל מי שעובר בו כראוי?!? הוא ודאי היה ערבי, שונא יהודים, ואפילו רדף אחריה לחנות סמוכה, אליה נאצלה לברוח כל עוד נשמה באפה.
חברי המשלחת המאוכזבים החליטו שכמובן איני יודע דבר, שכן הם שהגיעו לביקור של שבוע, רובם לראשונה בעיר המלאכים יודעים בודאות שהאנטישמיות תוקפת בחוזקה, יותר מבעבר, שנורא ואיום הדבר ואוי להם ליהודים שזה גורלם.
גם את מפקדת משטרת בורלי הילס האשימו (בזמן זה ממש) שהיא אנטישמית.
היא הצביעה לעבר יהודי עם כיפה, ובלי לדעת את המילה המתאימה (״כיפה״ או ״ירמולקה״), היא השתמשה במינוח ״כובע קטן״.
גם אני שואל שאלות בתום לב, שכן אני רוצה לדעת ולשאול, ואין זה הופך אותי, דוגמא, לאיסלמופוב (מפחד ממוסלמים ושונא מוסלמים). אך את מפקדת המשטרה מחפשים שכן היא אישה, והסגל לא הסתגל עדין למרות אישה), אז אותה שאלה תמימה הפכה לפרשת ענק, מלחמה של ממש.
עד כמה קל לצעוק ״אנטישמיות, אנטישמיות״, עד שלאחראים נמאס, והם כבר לא לוקחים את האשמות ברצינות.
חד, חייבים להיות מוכנים לפרץ אנטישמיות. מאידך, חייבים להזהר שלא להצטייר כאותו נער שהיה צועק ״שריפה, שריפה״ ולדעת להבדיל בין עיקר לבין טפל. לא כל מקרה הוא אנטישמי, ובעצם צעקות אנחנו יכולים לגרום לעיפות כרונית ולסלידה מאתנו.
צריך גם לדעת מתי להלחם. חייבים לסנן דברים-שאינם מדברים של ממש, או בעגה מקומית, יש להכיר את פני השטח.
