איפה שהמציאות עוצרת והדמיון מתחיל: Burning Man הוא לא עוד פסטיבל. הוא עולם חלופי שבו הכסף נעלם, היצירתיות פורצת גבולות, האנשים לומדים להישען אחד על השני – והאמנות הופכת לדרך חיים
יש רגע בשנה שבו המון חברים שלנו עוזבים הכל – עבודה, משפחה, שגרה – ועולים על רכבים, מטוסים ואוטובוסים לכיוון אחד: Black Rock Desert שבנבדה. שם, בלב המדבר, קמה לתחייה עיר זמנית ששמה Black Rock City, עיר שנבנית מאפס, חיה שבוע אחד בלבד ואז נעלמת כאילו לא הייתה. זו המהות של הפסטיבל האגדי Burning Man.
הכול התחיל בקיץ 1986 בסן פרנסיסקו. קבוצה קטנה של חברים החליטה לשרוף פסל עץ קטן על החוף כסמל לשחרור, חופש ואמנות.
מה שהיה מחווה אינטימית הפך בתוך פחות מארבעה עשורים לאחד האירועים הגדולים והייחודיים בעולם עיר של עשרות אלפי אנשים, אמנים, יזמים, רוחניים, מטורפים, רוקדים וחולמים.
השנה צפויים היו להגיע כ 85,000 משתתפים מכל רחבי העולם. השבוע נפתח בסערה רוחות עזות של יותר מ־80 קמ״ש, סופות אבק, ברקים וגשם ששטף את המחנה. השערים נסגרו לשעות ארוכות ונוצרו פקקים עצומים בכניסות, אבל זה לא עצר את האנשים. כי מי שמגיע ל־Burning Man יודע – שום מזג אוויר לא עוצר את החוויה הזו.
הפסטיבל אינו עוד “מסיבה”. זהו ניסוי חברתי ואמנותי בקנה מידה עצום. העיר מחולקת למעגלים ושדרות, מוקפים במאות מיצגי אמנות ענקיים – פסלים בגובה עשרות מטרים, רכבים מטורפים, מתקני אור ותנועה, מבנים זמניים שמוארים בלילה ונראים כאילו נלקחו מיקום אחר.
מעבר לאמנות, יש את רכבי האמנות מכוניות, אוטובוסים ואפילו ספינות שמוסבים ליצירות נעות. כל רכב חייב להיות מעוצב בצורה יוצאת דופן, ומי שמסתובב ברחבי המדבר בלילה מרגיש כאילו הוא בתוך חלום. ישנם גם מאות מחנות נושא; כל מחנה מציע משהו אחר: מוזיקה, סדנאות, ברים, יוגה, סאונות, מטבחים חינמיים, מופעי אש – הכול בהתנדבות וללא כסף.
אחד העקרונות הבסיסיים של ברנינג מן הוא Gift Economy – אין קנייה ומכירה, רק נתינה. ובסוף השבוע מגיע רגע השיא – שריפת הפסל (The Man). פסל ענק מעץ מוצת, וכל ״העיר״ מתכנסת סביבו לחגיגה משותפת, טקס שמסמל שחרור, התחדשות וחיבור.
השנה, כמו בלא מעט פעמים בעבר, הטבע החליט להזכיר לכולם מי הבוס האמיתי במדבר. סופות האבק, הרוחות החזקות והגשם גרמו לעיכובים ולנזק לכמה מיצגים, כולל אחד הפסלים שנקרא Black Cloud ואפילו ה־Orgy Dome המפורסם שנפגע. הימים שלאחר מכן היו חמים ויבשים, השמש חזרה במלוא עוצמתה, והמסיבה תפסה תאוצה עד לשיאה. בזמן הסופה השתוללה, מארגני הפסטיבל הוציאו הודעה לכל מי שלא הגיע עדיין לא להגיע. האדמה המדברית הופכת להיות אדמה טובענית כשהיא מוצפת מים ומי שלא ממוקם כבר בתוך המתחם סביר מאד להניח שיתקע ברכב שלו לכמה ימים.
ובתוך כל הטירוף הזה, יש גם חיבור חזק לישראל. אחד המתחמים הבולטים נקרא NOVA על שם מסיבת ה־Nova המפורסמת. המתחם הזה מנוהל על ידי ישראלים, והוא מביא ללב המדבר את הרוח הישראלית: מוזיקה אלקטרונית משובחת, ריקוד ללא הפסקה, חום אנושי ואנרגיה שאין בשום מקום אחר.
בשבת, בשעה 6:29 בבוקר, נערך טקס מרגש לזכר 412 הנרצחים בטבח פסטיבל הנובה ב-7 לאוקטובר.
אופיר אמיר – ממקימי פסטיבל נובה, שנפצע קשה ברגלו מירי מחבלים בזמן שאשתו הייתה בחודש התשיעי להריונה, עמד לצד עומר שם טוב, שנחטף מהפסטיבל ושוחרר מהשבי לאחר 505 ימים. יחד, חלקו את סיפורם מול הקהל במחנה נובה שהוקם במיוחד בברנינג מן. המחנה, שהוקם זו השנה השניה בפסטיבל בתמיכת הקונסוליה הישראלית בלוס אנג׳לס היווה הזדמנות למשתתפי הפסטיבל לעמוד לצד החטופים ולצד שורדי הנובה, תוך שילוב אלמנטים מיוחדים מהפסטיבל המקורי כגון הצלייה וכן סלוגן ״We Will Dance Again". זה היה רגע של חיבור נדיר בין שני הפסטיבלים: פסטיבל הנובה והברנינג מן בנבאדה – דרך כאב משותף, זיכרון והתעקשות לחיות, לרקוד ולזכור. ״אנחנו לא שוכחים את חללי הנובה וחייבים להזכיר לכל באי הפסטיבלים את הטרור האיסלאמי שמאיים על כולם. קהילת הנובה חיה ובועטת.״ הדגיש הקונסול הכללי של ישראל בלוס אנג'לס, ישראל בכר.
מאז אוקטובר שבע למתחם יש משמעות כפולה. מעבר להיותו מוקד מסיבה וריקוד, הוא נושא איתו גם מסר של זיכרון והתחדשות. הוא מסמל את הכאב הגדול של מה שעברנו, לצד הבחירה להמשיך לחיות, לרקוד, להתחבר, ליצור. רבים מהמשתתפים הבינלאומיים נמשכים אליו לא רק בגלל המוזיקה, אלא גם מתוך רצון לקחת חלק באנרגיה של קהילה שמכירה כאב אמיתי ובכל זאת בוחרת באור ובשמחה.
Burning Man הוא לא עוד פסטיבל. הוא עולם חלופי שבו הכסף נעלם, היצירתיות פורצת גבולות, האנשים לומדים להישען אחד על השני – והאמנות הופכת לדרך חיים.
זהו מקום שבו אפשר להיות מי שאתה באמת, בלי מסכות, בלי חוקים קבועים רק קהילה, חופש וחוויה שאין כמותה. והשנה, בין סופות האבק למוזיקה, בין האמנות לחום האנושי – גם לישראל יש נוכחות חזקה בלב המדבר, דרך מתחם NOVA. הוכחה נוספת שגם אחרי סופות – תמיד חוזרים לרקוד.
פרדי טהר נשוי לטל ואב לארבעה, קבלן בעל ותק של 23 שנים המתמחה בבנייה חדשה, שיפוצים ו-ADU. בעל קורא בקהילת בית המדרש של וודלנד הילס ומלמד ילדים לבר מצווה בנוסח ספרדי-ירושלמי
