או: למה אמרתו של יצחק רבין, נפולת של נמושות, נכונה כל כך לגבי חלק קטן מאיתנו
זאב אברהמי מתגורר בברלין, בירת גרמניה, כבר שנים לא מעטות. מסעדן בעברו, פעיל חברתי בולט למען ישראל ובעיקר עיתונאי חד ובוטה בעל עמוד פייסבוק שוצף וכתבות מצויינות על ספורט, בעיקר ספורט אמריקאי. הדיווח שלהלן לא התקבל במערכת החדשות מולה הוא עובד בארץ מחוסר מקום. בחרתי להביאו ככתבו וכלשונו.
אברהמי: בסוף השבוע האחרון, קצת אחרי שהאופטימיות הנוגה של כריסמס וסילבסטר שקעה לה, הופיעה המציאות, מפתיעה כמו שלג באוגוסט. פתאום התברר שבניגוד לתדמית, הגרמנים לא ערוכים כלל ועיקר לחיסונים: לא במספר החיסונים שנקנו, ולא בסדר ההפצה וההזרקה. כמה לא מוכנים? התחזיות האופטימיות דיברו כאן על חיסונים בקיץ. פתאום המילה הכי אלוהית בגרמנית, אורדנונג (סדר), איבדה מקדושתה. תוסיפו לכך את העובדה שהעיתונים הגרמניים התחרו בעמיתיהם בכל העולם בגודל הכתבות שהרעיפו תשבוחות עצומות לישראל ומדיניות החיסונים, ותמצאו קומבינציה נדירה בנוף הגרמני: מצד אחד עיתונות אנטי ישראלית שמחמיאה לישראל, ומצד שני ישראלים רבים מלאי איבה לישראל וממשלתה שהבינו פתאום שישראל נמצאת קילומטרים רבים לפני גרמניה במדד החיסונים. וכך, אחרי חודשים ארוכים שבהם עזרו רבים בקהילת הישראלים-הברלינאים לפטם את הידיעה כאילו ישראל היא דיקטטורת הקורונה הראשונה, החלו רבים מהם לנבור בכל דרך , לנצל כל קשר כדי לא לעמוד בתור יחד עם 83 מיליון גרמנים, ולהיעקץ מדובשו של חיסון הקורונה בישראל.
קחו לדוגמא את הע"ע, סופרת ישראלית שגרה בברלין. הע"ע, שמקפידה להציג את עצמה כתל אביבית ולא ישראלית וכישראלית אבל לא עם הממשלה לחבריה הערבים, פרסמה בפייסבוק קול קורא ובו ביקשה לדעת אם היא יכולה לעשות ביטוח פרטי במסגרתו תוכל לקבל את החיסון בעודה בארץ. בקשה די לגיטימית אילולא העובדה כי לפני ארבע שנים, בראיון בידיעות אחרונות, הבטיחה שלא תדרך יותר לעולם בארץ, והודיעה לתושבי המדינה כי "אתם אבודים".
עשרות אחרים הגיבו לה בהצעות לתחבולות בהן תוכל לסדר את המערכת שממה הביעה את סלידתה בנסיון לתפוס את המקום בתור של תושב ישראלי. אחרים אפילו לא חיכו לשאול. אחת ממארגנות הפגנות המחאה השבועיות נגד ממשלת ישראל בברלין, אלו שלא בחלו אפילו בהליכה לצד הנאצים בהפגנות בקיץ כדי לטנף את שמה של ישראל, כבר עלתה למטוס בדרכה לחיסון תוך שהיא מנצלת את קשריה הענפים של משפחתה. בעלה, בן למשפחת גזענים ידועה בישראל, ישב במושב לידה. אם יש אלוהים, הוא קיבל את החיסון מרופאה מרוקאית.
מדובר באופורטוניזם ציני ומכוער: אנשים שהפנו גבם לישראל, שמתנכרים לה בכל הזדמנות, שמעודדים את ההסתה נגדה בכל הזדמנות, שמעודדים בקול את האלימות נגד ישראל וגרמניה וטוענים שהיא לגיטימית בגלל מדיניות ישראל, היו הראשונים לפנות מזרחה ולחפש את הכרטיס הראשון בכיוון אחד. פתאום ישראל היתה טובה להם.
"אני לא מתכוונת להתנצל על זה", אומרת ד.ל., בת 28, "שנים שילמתי בישראל ביטוח רפואי וביטוח בריאות ולא קיבלתי שום דבר בחזרה. אם אני אוכל לקבל את החיסון, אקבל אותו בכל דרך". אבל, עכשיו זה רק למי שמבוטח בקופות כרגע, אמרתי, את רמאית. "אבל יש דרכים", היא ענתה, "ובישראל אפשר תמיד למצוא דרכים או אנשים שאתה מכיר. זה לא יכול לקרות פה ואין לי שום ענין לחכות עד הקיץ עם הבידוד הזה". היא חיה בברלין כבר חמש שנים, חיבור קלישאתי של אמנית ופעילה פוליטית. בעיקר נגד ישראל ובעד פלסטין. היא לא מהססת כשהיא מדברת, לא מודעת לשני הזרמים המקבילים שעוברים בה כשהיא מכריזה על זכותה להתחסן בארץ שהיא כל כך מתנכרת לה. "הייתי נשואה לישראל הרבה שנים", היא אומרת, "אני מתייחסת לדרישה שלי להתחסן כמו שאשה שהתגרשה דורשת מזונות".
על האנשים האלו לא תשמעו בכלי התקשורת הישראלים. אבל אסור להתבלבל. מדובר פה בכפיות טובה ממדרגה ראשונה. זכותו של כל אזרח לעזוב את ארצו, ולהפנות לה את גבה, להפגין נגדה ולהשחיר את פניה בפרהסיה וברשות רבים. אבל עדיף להיות עקבי. לא פתאום להיזכר בערגה בישראל כשיש לה משהו להציע שלגרמניה אין. רוב הישראלים שחיים בגרמניה והגיעו בעקבות העבודה, האהבה, החוויה, נעמדו בצייתנות לתור הארוך. דווקא המיעוט הקולני, שונא הישראליות, הוכיח שעדיין לא למד לעמוד יפה בתור. מעולם לא הייתה אמרתו של יצחק רבין, נפולת של נמושות, נכונה כל כל כך…
