מילדות קשה ומשפחת מצוקה בירושלים, יעקב מאיר הגיע למעמד של אייקון הוליוודי * המייסד והמעצב של בית האופנה האגדי "For The Stars" במלרוז הלביש כוכבות כמו ג'ניפר לופז, קייטי פרי, טיילור סוויפט, מדונה ושר * אבל הוא לא שוכח אף פעם את יתרונות הענווה והעזרה לחלשים ולחולים * "יש לי צנצנות של שוקולד נוטלה במשרד ובבית שלי כדי להזכיר לי כל יום את ההתחלה הצנועה שלי" * ראיון חשוף
אנו חיים בעידן מעניין; אנשים שרודפים אחרי תהילה, פופולריות, רלוונטיות, ידועים לשמצה, צפיות, הערות, לייקים, מנויים, זרמים, מעריצים והגביע הקדוש של ימינו המייצגים אימות ואישוש בכל תחום החיים: אני מדבר על סימון וי הכחול הנחשק.
ישנה אובססיה הולכת וגוברת לגבי הכוח שמגיע עם היותך "משפיען". מה שהופך את האובססיה הזו למעניינת הוא שהיא מחולקת באופן שווה על פני דמוגרפיה. זה כאילו הבל ההבלים טווה את עצמו לתוך הדי.אן.איי שלנו.
יש היפר קיבעון באני שלי, ובשום מקום זה לא ברור יותר מאשר עם מה שנקרא "סלבריטאים", "משפיענים", ו"אייקוני אופנה". אבל כמה מהגברים והנשים האלה באמת עושים משהו עם התואר שלהם, מלבד ניצול השפעתם להאדרה עצמית נוספת? ֿ כאן נכנס בכבוד ויקר רב יעקב מאיר; הבעלים, המייסד והמעצב של בית האופנה האגדי "For The Stars", בשדרות מלרוז האופנתיות של אל-איי, קליפורניה
יעקב מאיר או ג'ייקוב (השם שבו מכירים אותו בברנז'ה) ואני נפגשנו בהשקת הספר הראשון שלי ("מעושרי אל.איי") בתחילת דצמבר 2021. הוא הזמין אותי באותו ערב לחזות בקולקציה החדשה שלו של ז'קטים מדהימים, בעבודת יד עם גבישי הסברובסקי שנתפרו ביד על עיצובי הז'קטים שלו. אי אפשר היה להתעלם מהם; הם האירו את חלל החנות הענקית במלרוז. מיד נפלתי באהבה גדולה על מעצמת אלפי התלבושות והמחלצות המדהימות. עכשיו מתקיימת שיחה עוצמתית בין שנינו. בראיון זה חקרתי את הטריטוריה שאנו מתכבדים לחלוק איתכם כאן בכתבת שער צבעונית וחגיגית זאת:
יעקב ספר לנו על ילדותך; הגעת מתנאי עוני קשים בירושלים. איך היו אז החיים עבורך?
יעקב: "אנחנו חמישה אחים; יש לי שלוש אחיות ואח אחד. אמי נאלצה לעבוד קשה כדי לפרנס את המשפחה, בעודה מנסה לטפל בנו. אבא היה נעדר כל הזמן. כשגדלתי למדתי לסלוח לו, כי הגעתי להבנה של מה שהוא עבר גם כילד עם אביו שלו. שלוש אחיותיי בסופו של דבר הלכו לחיות בבתי ספר של ה קיבוצים עם התמקדות בלמידה ובעבודה בשדות בחקלאות. אחי ואני נשארנו בבית. אלא לפני שאחותי הגדולה עזבה לקיבוץ, היא זו שגידלה אותנו, בעיקר.
"התוויות ('הסטיגמות') התחילו כשהייתי צעיר מאוד. מיד תויגתי שלילית בגלל האסוציאציות שלי עם ילדים בעייתיים. אמא חששה שאנסה להביא אותם לביתנו, אז לא היה לי מפתח לבית ונאלצתי לחכות בחוץ עד לשעה שבה היא תחזור הביתה מהעבודה. אחי הגדול היה איתי מגיל שש עד אחת עשרה, ואז הגיע תורו ללכת לקיבוץ ואני הייתי הילד היחיד שנשאר בבית. מגיל שש עד שלוש עשרה הייתי גרוע עד כדי כך שבית הספר היסודי שלי לא רצה להעביר אותי לחטיבת הביניים. במקום זה נשלחתי למוסד עבריינים סגור, שזה למעשה מרכז לנוער מסוכן ובעייתי, וקיבלתי את התוויות הצפויות. הם אפילו אמרו לאמא שלי שאני הולך להפוך לפושע מועד!
"המנהלת פספסה משהו משמעותי מאוד במעשיי; הרבצתי רק לבריונים שפגעו בילדים חלשים אחרים כדי להגן עליהם. אפילו שהיו מורים או אמי שניסו להגן עליי, ההנהלה די גינתה אותי בהדבקת תווית של אחד שהחיים העתידיים שלו מובטחים להיות פושע. היום שבו כלאו אותי בבית עבריני הנוער הסגור, היה גם היום שבו ברחתי ממנו ומצאתי דרך לעשות את דרכי הביתה. מיד בכניסה הביתה הבטחתי לאמא שלי שאני הולך ללמוד קשה ולהיות ילד טוב".
יעקב: "למרות שנאמר לי ממזכירת בית הספר העל יסודי שלי שהרישום לחטיבת הביניים התמלא ואין מקום בשבילי, סירבתי לקבל את זה וביקשתי להיפגש עם המנהלת חדווה איש שלום. אמרתי להם שאם אני צריך לישון במשרד, אני אעשה זאת עד שאפגוש את המנהלת. ביקשתי כמה דקות לספר את הסיפור שלי, המנהלת הקשיבה ואישרה את קבלתי לחטיבת הביניים. בסופו של דבר הייתי התלמיד המוביל בחטיבת הביניים עד סוף התיכון וגם הפכתי ליושב ראש מועצת התלמידים בירושלים במאבק למען זכויות התלמידים בישראל".
ההתחלה שלך באמריקה: איך הייתה פריצת הדרך הראשונה שלך?
יעקב: " אחרי שסיימתי את השירות בצה"ל הייתי מעורב בכל מיני עסקים, אולם התחביב העיקרי שלי היה לצייר. זה עזר לילהתגבר על מצוקת הילדות והיה אהבתי הגדולה. פתחתי לעצמי גלריה לציור בנחלת שבעה בירושלים, כשמודל החיקוי וההשראה היו ציירי ירושלים המובילים: יוסי שטרן, ויוסף בלום ויעקב פינס. יום אחד קיבלתי הצעה ממשקיע לפתוח גלריה בפריז. זמן קצר לאחר מכן הופיעה הצעה נוספת לנסוע לוושינגטון די.סי להיות דוגמן בסוכנות דוגמנות בארה"ב וזה שינה הכול. הגעתי לארצות הברית. וידעתי שאופנה היא הייעוד שלי. באפריל 1986 גיל 21 נחתתי בניו יורק, בשדה התעופה קנדי.
"היו אמורים לאסוף אותי בשדה אבל אף אחד לא הגיע. לאחר שעשיתי מספר שיחות לאותם אנשים ולא נעניתי, הייתי צריך לחשוב למי עוד אני יכול להתקשר ונזכרתי בזוג הרוסי הזה שפגשתי בישראל כשהייתה לי הגלריה הקטנה שלי. הם קיבלו אותי. האישה עבדה אצל כריסטיאן דיור וידעה על הכישרונות האמנותיים שלי, אבל לא היה לה שום ידע על הכישורים שלי באופנה. היא לקחה אותי למשרד שלה והציעה לי עבודה. הבעיה הייתה שלא יכולתי לסבול את השלג; אני לא סובל את הקור ואני לא אוהב את החורף. בגלל מה שעברתי בתור ילד, הפעמים האלה שעמדתי שעות בגשם, יש לי ממש סלידה ממזג אוויר קר. דחיתי את הצעת העבודה ובסופו של דבר נסעתי ללוס אנג'לס, להצטרף לאחי.
"למדתי כל מה שאני יכול על החיים בלוס אנג'לס. בסופו של דבר צילמתי גם צילומי אופנה. הייתי מסתובב ומסתכל בבוטיקים. יום אחד נתקלתי בבוטיק שעדיין היה בבנייה. נכנסתי ואמרתי לאח ולאחות הבעלים, שהיו פליטים מאיראן, שאני יכול לעזור להם על ידי יצירת חלון תצוגה יפה. עבדתי אצלם שמונה חודשים והגיע שלב שלקוחות ביקשו אותי. שוחחתי עם בעל העסק על הרצון שלי להקים עסק ולפתוח בוטיק משלי כי לפניהם, מעולם לא נאלצתי לעבוד עבור אף אחד. בעל העסק אמר להישאר לעבוד אצלו עוד קצת כי כל הלקוחות שהיו לו היו תוצאה מעבודתי וקשרי. באותה ההזדמנות הוא הציע לי לקנות ממנו את החנות. אז עוד לא היה לי מושג מה זה AA – מעל החנות היה סניף של האלכוהולים אנונימוס. הרבה מפורסמים הגיעו לכניסה שלי – נהגו לדפוק על הדלת בחיפוש אחר המיקום הנכון של הסניף. ככה יצא לי לפגוש הרבה מהם ולהתחבר אליהם".
איך הצלחת להישאר נלהב, רלוונטי ויצירתי, במיוחד בעולם שחוגג ודורש קונפורמיות?
יעקב: "הייתי צריך להישאר נאמן לחזון שלי ולעיצוב שיש לי בתור קונספט. אני עובד בעצמי על רוב העיצובים והלקוחות שלי אוהבים את זה! אני לא עוקב אחר טרנדים, צבעים, אופנות אחרות או עונות. אני נשאר נאמן ליצירתיות שלי ומקשיב למה שהלקוח שלי רוצה, אבל אני מיישם את היצירתית שלי בעיצוב כמו שאני רואה את זה ואיך זה צריך להתלבש וללכת. בסופו של דבר הם אוהבים את מה שאני יוצר על פני מה שהם ראו במקום אחר."
למה יופי חשוב לך ומה משמעות המילה מנקודת המבט שלך?
יעקב: "היופי הפנימי חשוב לי יותר, להיות יפה מבפנים, להיות צנוע, ולהיות אדם טוב יחד עם הקרנת אהבה, כבוד לעולם, ואחד לשני. היופי החיצוני רק מוגדל עוד יותר על ידי היופי הפנימי שיש לאדם. יופי פירושו גם צבעים שמחים ובהירים".
זה כל כך נחוץ עכשיו במצב של העולם שבו אנחנו חיים.
יעקב: "מה שיפה באמירה שהבעת עכשיו גרם לי להיזכר בימים כשהייתי נער. גדלתי בזמן המלחמה והלכתי מאתגר אחד למשנהו. חוויתי הרבה אסונות אבל דאגתי שאמשיך להיות חיובי ומצאתי דרכים לשמח אנשים אחרים. אני ממשיך לעשות את זה ולא אפסיק לעשות את זה. העולם הוא לא מקום מושלם, במיוחד כשאנחנו עוברים זמנים קשים. מצאתי דרכים להשליך את כל הרע ולהישאר חיובי, כי העולם עדיין הוא עדיין מקום יפה לחיות בו."
מה המשמעות של המילה מורשת עבורך בסופו של דבר, ומהי המורשת האישית שלך בעולם הזה?
יעקב: "המילה מורשת עוסקת בהשארת ההשפעה החיובית בעולם הזה. רציתי לציין השפעה חיובית כי אחרים יכולים להשאיר השפעה שלילית כמורשת. בארבעים השנים שבהן הייתי בתעשייה הזו, [ונתקלתי] בהרבה אנשים, בין אם מדובר בסלבריטאים או שאינם מפורסמים, אחת ההנאות הגדולות שלי היא לדעת שהצלחתי לשנות את חייהם בצורה חיובית. אני אסיר תודה על ההשפעה שהייתה לי בחייהם דרך איך שאני רואה את העולם בגלל כל מה שעברתי."
מה הם הדברים החשובים והמשפיעים שאתה אחראי להם ישירות? אילו אמנים עזרת להשיק, ומי חייב לך את התהילה או הרלוונטיות שלהם?
יעקב: "אני שותף לזה במלוא הענווה. האמן הראשון שעבדתי איתו היה חואן גבריאל, אחר כך גלוריה אסטפן וג'ון סקדה. פגשתי את פרינס, עבדתי עם מדונה ושר, ועוד רבים אחרים בשנות ה-80, אפילו פגשתי את מייקל ג'קסון. אבל כמה מהאומנים הפחות מוכרים שעבדתי איתם לפני שהקריירה שלהם נסקה היו Destiny's Child, TLC, En Vogue, Salt 'n' Pepa. עבדתי איתם מוקדם מאוד בקריירה שלהם. וזה בנה מערכות יחסים לאורך זמן. יש עוד לא מעט שלא הזכרתי, אבל באמת עושים הבדל בנוכחות הבימתית שלהם באמצעות היצירתיות והעיצובים שלי…
"שלחתי לג'ניפר לופז תלבושת אוריגינלית שייצרתי עבורה לאחת ההופעות הראשונות שלה, שהיו פריצת הדרך גדולה בקריירה שלה. זה היה לפני 24 שנה ומאז הסרט סלינה אני עדיין עובד איתה. כשעבדתי עם ניקי מינאז' לפני מספר שנים, הייתי שותף בכיר בעיצוב ההופעה שלה. יש לי את הצילום הראשון שלה ב 'וויב' מגזין. קייטי פרי, במהלך טקס הגראמי הראשון בקריירה שלה לבשה את התלבושות והשמלות שעיצבת בשבילה. היצירה המרכזית שלבשה בסרטון "הסוס האפל" שלה, שהוא אחד הסרטונים הנצפים ביותר ביוטיוב, עוצבה על ידינו. טיילור סוויפט לבשה תחפושת של ראש סוס שעיצבתי, והיצירה הזו זכתה בגראמי כעיצוב התלבושות הטוב ביותר."
הזכרת כמה נשים חזקות שעבדת איתן. זה מביא אותי לשאלה נוספת על נשים חזקות ומשפיעות בחייך: כיצד השפיעה גידולך על ידי אחותך הגדולה על האופן שבו אתה רואה נשים כיום?
יעקב: "תהליך ההתבגרות שלי, לראות את אמא שלי על כל מה שהיא עברה לגדל חמישה ילדים, איפשרו לי לראות את הבנות החזקות שגידלה. אחותי הגדולה נאלצה לקחת על עצמה תפקיד של אמא, כשאמא לא יכלה לטפל בנו, ואחותי הייתה אז רק בת 7. היא הצטרפה לבית ספר בקיבוץ, כשהייתה בת 14, כדי לעצב לעצמה עתיד טוב יותר. אחותי השנייה נאלצה אז לטפל בנו. שאחותי הגדולה הפכה לחיילת, אחר כך לשוטרת סמויה, ואחר כך הפכה למפקדת האקדמיה לשוטרים בישראל. היא הייתה ההשראה שלי, ולאלוהים שלי שבאמת נתן לי השראה להשיג דברים בחיי. היא רשמה אותי ללימודי משפטים כדי להיות עורך דין, אבל אמרתי לה שאני לא רוצה להיות עורך דין, במקום זאת אני רוצה לנסוע לאמריקה כדי להפוך למה שאני היום".
לפי הבנתי, חמאה וממרח שוקולד הם רבי משמעות בחיים שלך.…
יעקב: "כרגע יש לי עור ברווז. כשגדלנו עניים, לא יכולנו להרשות לעצמנו משהו כמו נוטלה. אז אמא הייתה מערבבת מרגרינה וקצת אבקת קקאו וסוכר כדי לחקות את הטעם של נוטלה והיינו שמים את זה על לחם. היום, יש לי צנצנות של נוטלה במשרד ובבית שלי כדי להזכיר לי את ההתחלה הצנועה שלי".
על איזו מצוקה התגברת בשקט ובכאב שהפך אותך לגבר החזק, החומל והאוהב שאתה היום?
יעקב: "התמודדתי בחיי עם המוות כמה פעמים. עברתי תאונה קשה כשהייתי בצבא ורותקתי לכיסא גלגלים, זה היה במלחמת לבנון הראשונה. התאונה הובילה לשיתוק של הצד השמאלי שלי ונאמר לי שלעולם לא אלך שוב. זה הוביל אותי לדיכאון עמוק. במשך חודשים והייתי מצייר דברים אפלים במהלך הזמן הזה. אבל פתאום, היה רגע שבו האמנתי בכוחו של אלוהים, בכוח הנפש, ואז יום אחד פשוט קמתי והתחלתי ללכת. זה היה נס שאפילו הפתיע את כל הרופאים והאחיות בבית החולים. אני לא מדבר על זה יותר מדי כי אני לא רוצה שאנשים ירחמו עליי. התמקדו במי שנהייתי היום.
"אחד הרגעים הקשים אך היפים בחיי היה כשהצלחתי לראות את אבי בבית החולים בפעם האחרונה ולומר לו שאני סולח לו ממש לפני שהוא נפטר. המצוקות האלה שעברתי שעד היום אני לא מדבר עליהן, איפשרו לי להתייחס עמוקות לאנשים שעוברים את אותם זמנים אפלים וקשים ולהיות מסוגל לעזור להם לנווט את המצוקות של החיים ; להתגבר כמעט על כל דבר ולהמשיך להסתכל על החיים כמתנה יפה. אחת התשוקות שלי היא לתת בחזרה. לעבוד עם ילדי אומנה בסיכון גבוה ולעודד אותם לביטחון עצמי. שמתי כמה מהם על מסלולים ללא קשר לגודל או גובה, ובניגוד לנורמה. לימדתי אותם לרדוף אחרי החלומות שלהם ויש להם את מה שצריך כדי להיות מי שהם רוצים להיות. לקחתי אותם לשיעורים וראיתי את הילדים האלה גדלים, וכמה מהם זכו להצלחות. אני יודע את זה בגלל מה שעברתי, והיום אני יכול להשפיע על חייהם לטובה."
איך הדור הצעיר יכול היום לנקוט עמדה עם המתנות והכישרונות שה' ברך אותם?
יעקב: "ילדים צריכים היום מודלים לחיקוי, מישהו שמאמין בהם ואומר להם להמשיך, ולתת להם הדרכה. מישהו צריך להגיד להם שהם צריכים באמת להאמין בעצמם ולהמשיך להתמיד עד שמישהו ישים לב לעבודתם. תמיד יש שם אדם שיזהה את הכישרון הזה ויאמין ביכולות שלהם."
אילו מילים תרצה לשמוע מאלוהים על החיים שלך, כשסוף סוף תזכה לפגוש אותו?
יעקב: "אני רוצה שאלוהים יגיד שהוא שמח במה שעשיתי בחיי ובכישרונות שהוא נתן לי. אני יודע שאני לא מושלם ועשיתי טעויות בדרך, אני רוצה שאלוהים יגיד שהוא סולח לי על הפעמים שעשיתי בחירות רעות, אבל שהטוב גובר על הרע, ושהוא גאה במה שעשיתי עם החיים שהוא נתן לי. אני גם רוצה שאנשים יידעו שאם פגעתי בהם בצורה כלשהי, זה אף פעם לא היה מכוון, ושאני הראשון שיאמר – "אני מצטער. "המצוקות הפכו אותי לאדם חזק וזה אפשר לי ללמוד את הלקחים שעיצבו את האיש שאני היום. אני עובד עם אנשים מכל תחומי החיים. אני לא שופט אנשים כי אני לא יודע מה הם עברו. להיות צנוע, ולהיות רחום נבעו מאותן מצוקות."
***
יעקב הוא אדם שהצליח להתגבר על אתגרים מדהימים ומכשולים בלתי עבירים לכאורה, מבחינה אישית ומבחינה מקצועית, במהלך הקריירה המפוארת שלו והעלייה לכוכבות לאחר מכן. הליבה של יעקב והמיוחדות הבלתי ניתנת להכחשה שהוא משדר לא טמונה בהצלחתו האדירה או באינספור הפרסים וההישגים שלו. כאשר אתה לא מוגדר על ידי ההצלחות שלך, אתה הולך באווירה שקטה ובטוחה של ענווה, אווירה שאליה נראה שאנשים טובים נמשכים בהתמדה, כי יש משהו כל כך מרענן באדם מצליח שלא איבד את עצמו. שמעולם לא שכח מאיפה הוא בא.
מלבד עסקי האופנה, יעקב מאוד מסור לעבודה עם ארגוני צדקה, הניזונים מהתשוקה לעזור למסכנים ולעלובי הנפש שאנשים לא מאמינים בהם. הוא אף פעם לא העדיף את העבודה עם מפורסמים המתגוררים באחוזות בל אייר או טסים במטוסים פרטיים. "ביקשתי מאלוהים שייתן לי מיליוני ומיליארדים של דולרים כי אני רוצה לשנות את
העולם לילדים", הוא מסביר. יעקב מסור במיוחד לארגוני צדקה לילדים עם תסמונת דאון ובעבר שיתף פעולה עם פאולה עבדול ו- Make-A-Wish – עמותה המגשים מה חלומות לילדים חולים מאוד. "אני מברך ותומך באלו הנאבקים בסרטן ובלוקמיה; הדבר הכי מתגמל עבורי הוא לשנות את חייהם של אנשים", הוא אומר בהתרגשות; ומאמין באמונה שלמה בחיוניות שאנשים לעולם לא ישכחו מאיפה הם באים.
