אסף גורן זכה בעונת ה־ VIPשל "האח הגדול" ברשת 13 • דווקא המתמודד הכי פחות מפורסם שהגיע אחרי שנות גלות בלוס אנג'לס, חזר הביתה עם רבע מיליון שקלים • נדמה שחיי הרחוב האלימים בעיר המלאכים רק הכינו אותו להתמודדות בבית • רגע אחרי שזכה, מספר הרקדן בן ה-27 בווידוי חושפני על החיים הקשים בעיר הסרטים שהכינו אותו לאתגר הגדול
בין אלפי הרקדנים הטובים בעולם, שהוזמנו לנסות להגשים את החלום ולהצטרף ללהקת המלווים של מדונה על הבמה בסיבוב ההופעות העולמי שלה לפני שלוש שנים, היה גם ישראלי אחד. הוא בא מפתח תקווה, רקדן מקצועי בן 24, אלמוני לגמרי, שחי בלוס אנג'לס כשהוא כמעט חסר כל, וחסך דולר לדולר כדי לממן את הטיסה לניו יורק, שבה התקיימו האודישנים. קראו לו אסף גורן.
"ביום הראשון של האודישנים ניפו חצי מהמועמדים", נזכר גורן. "בסוף היום השני נשארנו 20 רקדנים בלבד, אני ביניהם. ביום השלישי והמכריע, אמרו לנו פתאום שמדונה באה כדי להחליט בעצמה מי עובר. כולם היו בהלם.
"כשהיא נכנסה לחדר, לא האמנתי שזה קורה. כל אחד מאיתנו היה צריך לרקוד בפניה, ומי שלא עבר, נשאר בחוץ.
"כשהגיע תורי, הלכתי להביא את הטלית והשופר, שאני תמיד מופיע איתם באודישנים, ובאותו רגע הבמאי הודיע לי שאני לא עושה את הקטע וביקש שאצא החוצה. שתבין – הוא זה שזימן אותי לאודישנים, אחרי שראה אותי בפרסומת".
ויצאת?
"נראה לך? עד שהגעתי לשלב הזה, לא ייתנו לי לעשות את הקטע שלי? אמרתי שאני מבקש להישאר, כי באתי במיוחד מלוס אנג'לס, ושרק ייתנו לי להראות את הקטע. אבל הבמאי הזעיק את המאבטח, והוציאו אותי. הוא אפילו לא נתן לי הסבר. כשממש התעקשתי לדעת, הוא אמר 'אין לנו זמן'.
"ניסיתי להיכנס בכוח וחזרתי מהדלת האחורית. אבל המאבטח שוב הוציא אותי.
"התרגלתי שכל דבר טוב שכמעט היה לי בחיים, נלקח ממני. תמיד הייתי ליד הדבר עצמו, ומשהו התפקשש. גם עם מדונה, הרגשתי שאני כבר עולה על מסלול טוב – ושוב
פספסתי. אני תמיד ליד הניצחון, ואז מחמיץ אותו".
בחודש שעבר ניצח גורן את הסטטיסטיקה השלילית של עצמו, כשזכה בעונת ה־VIP של "האח הגדול" ברשת 13 דווקא המתמודד הכי פחות מפורסם והכי פחות מורכב, חזר הביתה עם רבע מיליון שקלים.
• • •
גורן (27) נולד וגדל בפתח תקווה. במציאות הוא האח הגדול של עומר (23), בקרוב סטודנטית, שמלווה אותו ביום שאחרי, ונועם, תלמידת תיכון בת 18. כשהיה בן 4 התגרשו הוריו, אבל הוא מספר על ילדות שמחה, "עם אמא שהיא מורה למחול ועושה כוריאוגרפיות בסלון ולא מורידה את החיוך מהפנים, ואבא שהיה איש צבא, גיבור".
בילדותו התחבר דווקא לג'ודו. למד בווינגייט וזכה חמש פעמים בתואר אלוף הארץ לילדים, אבל בגיל 15, על סף מימוש ההבטחה, החליט לעזוב. "במשך כמה שנים היה לי ברור שג'ודו זה מה שאעשה בחיים, אבל בשלב מסוים, בגלל שאבא שלי היה בחו"ל, קצת ירד לי מהתחום, כי זה משהו שהיינו עושים תמיד ביחד".
במקביל, כבר מגיל 12 רקד ברייקדאנס. "רגע אחרי כיבוי אורות בבית הייתי בורח לסשן ריקודים בדיזנגוף סנטר", הוא נזכר. "אבא העדיף שאשאר בג'ודו, שזה ענף אולימפי, אבל כשהתחלתי לקטוף תארים בתחרויות ריקוד ולהיות מוזמן לפסטיבלים בעולם, הוא הבין שזה מעבר לתחביב ובידור".
כשעזב את וינגייט השלים בגרות אקסטרנית. יומיים לפני הגיוס לצה"ל נפצע במהלך ריקוד, הובהל לניתוח ויציא ממנו עם תשע פלטינות בכף הרגל. בגלל הפרופיל הנמוך שובץ ביחידה לקשרי חוץ. אחרי חודשים ספורים נפצע שוב במהלך ריקוד, הפעם בברך, ושוחרר מצה"ל בתום שנת שירות אחת.
"באותו רגע הבנתי שאת התרומה שלי למדינה אני אתן באמצעות הריקוד. מאז, בכל הופעה פומבית שלי, אני דואג להופיע עם דגל ישראל".
בגיל 21 לוהק לריאליטי "TLV" של ערוץ הבידור הישראלי, על צעירים שמנסים להשתלב בתעשייה, ובעקבותיו הוזמן להופיע באירועים, עד שנעלם שוב מהתודעה. בגיל 23 ארז מזוודות ונסע ללוס אנג'לס, לנסות להגשים את החלום האמריקני.
"בימים הראשונים גרתי אצל ידידה, עד שקניתי אוטו משומש, פורד פיאסטה יד תשיעית, שבדיעבד הבנתי שמכרו לי אותו בסכום של פי ארבעה מהשווי שלו. עברתי לגור בו. ישנתי ברכב בכל מיני חניונים קבועים, שהייתי מחליף ביניהם.
"בשלב מסוים כבר התרגלתי שבתוך הלא נוח יהיה לי נוח. היתה לי היגיינה מינימלית, ורק הבגדים שהייתי צריך. עשיתי מינוי למכון כושר, כדי שאוכל להתקלח.
"השנה הראשונה בארה"ב היתה הקשה ביותר, ואני מבין למה רבים חוזרים לארץ מהר. זה פשוט היה סיוט".
למה לא ביקשת עזרה מההורים?
"הם היו שולחים לי עזרה אם הייתי מבקש. אבל בשביל מה? היה נגמר שוב".
ממה התפרנסת?
"עבודות מזדמנות. במקביל נפגשתי עם מלהקים והלכתי לאודישנים, ארבעה־חמישה ביום לפחות. במקרה הטוב לקחו אותי לתפקידים של ניצב בפרסומות, עבור תשעה דולרים לשעה. עשיתי איזה 30 פרסומות".
איך הרגשת באודישנים?
"לאודישנים מגיעים אנשים מושלמים מכל העולם, ואני תמיד הייתי הכי מכוער והכי נמוך שם. אם לא הייתי פותח את הפה ומדבר גם כשלא צריך – לא היו שמים לב אלי. אז קודם כל הייתי מעיר משהו. ברוב המקרים לא ספרו אותי בכלל, מי אני בשבילם? סתם דרעק מישראל.
"בשלב מסוים הגעתי לאודישן ל'נולד לרקוד' האמריקאי בלוס אנג'לס, והתייצבתי ראשון. הגעתי לשם עם האוטו שישנתי בו, ופתאום אני מוצא את עצמי על הבמה מול פאולה עבדול וג'ייסון דרולו. באולם היו אלפי אנשים, וכולם מריעים לי ועומדים על הרגליים.
"רקדתי קטע ברייקדאנס, והתקבלתי. בהמשך האודישן הגעתי לשמינייה האחרונה, אבל דקה אחרי, כבר עשיתי את הדרך בחזרה לרכב שלי, לבדידות שלי, עם כמה תפוחים שלקחתי משולחן הכיבוד, כדי שיהיה לי משהו לאכול בהמשך היום".
לא היה לך סוכן?
"לא. עד שיום אחד התייצבתי בסוכנות אמנים, בלי לקבוע תור. באתי עם אייפד ועליו כל העבודות שלי. אמרתי להם, 'זה אני, תרצו לייצג אותי או לא?' אז הם לקחו אותי.
"באותם ימים חייתי מהיד לפה. רעב לאוכל וחי על חטיפי חלבון או סנדוויצ'ים ב־1.99 דולר. שרתי והופעתי ברחוב, הייתי ברמן, הכנתי פנקייקים באירועים, לימדתי עברית, הייתי ליצן בבר מצוות והייתי מרקיד. בכל עבודה תרצה, עבדתי".
חווית היתקלויות אלימות?
"כן, לא מעטות. כשאתה מופיע ברחוב, אתה תמיד חייב להראות נוכחות ולהוכיח שאתה חזק ולא מפחד. כשאתה נלחם על המקום שלך, אתה מוכן להרים אגרופים בכל
רגע נתון.
"השיא היה כשניגש אלי בחור וביקש את המקום שהופעתי בו ואת הכסף שעשיתי. היה לו אקדח ביד. נתתי לו את ה־25 דולר שהיו עלי וברחתי משם. במקרה אחר, אחרי שכבר אספתי קהל סביבי, הגיע שיכור ואמר 'אני פה ולא זז'. עכשיו בוא נראה אותך מעיף אותו. היו כמה מקרים שזה נגמר באלימות. אסור לך להראות חולשה".
מאיפה כוח הרצון?
"אולי מהחלום שיבוא יום ואשב ולספר את זה. ואולי כי חשבתי שאייצג את המדינה כמו שעוד לא עשו לפניי".
היו רגעי ייאוש?
"ברור. מינואר ועד מרץ מאוד קר בלוס אנג'לס בלילות, והייתי מפעיל באוטו את החימום בלי הפסקה כדי שאוכל לישון. כל כמה חודשים נאלצתי להחליף מצבר ב־300 דולר, שלא היו לי. הייתי יושב ברכב, שומע אריק איינשטיין ופורץ בבכי.
"חוץ מזה, קיבלתי את ההצעות הכי נוראיות שאתה יכול לחשוב עליהן. הצעות מאנשים גדולים מאוד בתעשייה. אני זוכר שהשתתפתי בתצוגת אופנה של בגדי ים בלוס אנג'לס, וראה אותי מנכ"ל גדול מאוד של חברת תקליטים. הוא אמר שהוא אוהב את הסטייל והמראה שלי, והציע לי הצעה שאם הייתי נענה לה, כנראה לא היינו יושבים פה עכשיו".
כמה כסף?
"100 אלף דולר. ואפילו לא בשביל סקס, אלא רק כדי שהוא יסתכל עלי. התלבטתי כמה דקות, אבל ידעתי שאם אקח את ההצעה הזאת פעם אחת, אאבד את עצמי. חברים אמרו לי, 'איך אתה לא לוקח את זה? במקומך היינו לוקחים וקוברים את זה כסוד'. ובאמת, היו כאלה שלקחו".
למה החלטת לסרב?
"כשעברתי לאמריקה, קבעתי לעצמי שלושה עקרונות: שאני לא מוכן למכור את הדת שלי, שאני לא מוכן למכור את שם המשפחה שלי, ושאני לא מוכן למכור את התחת שלי. לשמחתי, עמדתי בכולם. בשבילי אין קיצורי דרך. היו לי חברים שנכנעו לזה והלכו עם גברים, אבל אתה לא יכול להישאר שפוי. גם אם באותו הרגע זה עוזר לך, בשלב מסוים זה יצוף".
• • •
אילו הצעות נוספות קיבלת?
"היו דברים הרבה יותר מגעילים. מה שהעיניים שלי ראו שם, שורט אותך לכל החיים. אנשים חושבים שהם יכולים לקנות אותך בכסף, במיוחד בלוס אנג'לס, שם אתה עושה הכל בשביל להגשים את החלום, ומאוד קל ליפול לדבר הזה.
"מישהו ביקש שאתן לו מכות תמורת כמה אלפי דולרים. אחר ביקש ממני תמונה של בית השחי שלי, בשביל כמה מאות דולרים. היו רגעים שאמרתי לעצמי, 'וואלה, זה יכול לסדר אותי לתקופה'. אבל אתה צריך להיות חזק. הייתי מעדיף ללכת מכות ברחוב מאשר למכור את הנשמה שלי".
הוטרדת מינית ממש?
"ברור, הרבה פעמים. הייתי ברמן בבר של גייז באל.איי, ומישהו ממש נגע בי בישבן. מרוב בהלה נתתי לו אגרוף, ולמחרת העיפו אותי משם. בהפקת אופנה בתחילת הדרך, הסטייליסט הכניס לי ידיים הרבה יותר ממה שהיה צריך – וקיבל כאפה.
"בהתחלה חשבתי שזה נורמלי ושזה עובד ככה, אבל מהר מאוד הבנתי שזה ניצול של תמימות או חוסר ניסיון".
בבוקר אחד של ייאוש בשנת 2016 קיבל גורן מייל עם הצעה להתייצב ל"אודישן לצילומי קליפ של כוכבת פופ גדולה".
"בלי לדעת למי הקליפ, באודישן היינו צריכים 'לפתות' מישהי, כל אחד בדרכו. אחד ניסה להצחיק, אחר ניסה לרקוד, ואני הרמתי את הבחורה שגילמה אותה על הכתפיים – ויצאתי. זכיתי באודישן במקום.
"זה היה אחד הרגעים שחיכיתי להם. הרגשתי שיש תמורה לסבל שעברתי".
בבוקר הצילומים גילה שמדובר בקליפ לשיר "Make Me" של בריטני ספירס. "בריטני היא בחורה מדהימה. זה היה הרבה יותר מלרקוד איתה. אבל אני חתום על הסכם סודיות, אז עדיף שאשתוק".
הסודיות לא תקפה בארץ.
"הסוכן שלה הוא חבר טוב של חבר שלי, אז היא הצטלמה איתי המון ועשינו צחוקים. קבענו לארוחת שבת, אבל זה לא יצא לפועל. היא אדם מאוד פרטי, בן אדם טוב מאוד. רק דברים טובים יש לי להגיד עליה".
• • •
לפני חודשים אחדים הגיע הטלפון שהחזיר אותו לארץ. "הייתי אז בפיליפינים, השתתפתי בריאליטי ריקודים מקומי והגעתי עד רבע הגמר. פתאום צלצלו מההפקה של 'האח הגדול VIP'. חשבתי לעצמי, אני לא מישהו שמצליח באודישנים, אולי פעם באלף ניסיונות. מרוב שהאמנתי שהסיכויים שלי נמוכים, הצטלמתי לאודישן
בסקייפ, כשאני לובש בוקסר".
לתדהמתו, התשובה היתה חיובית. "אתה לא מבין כמה שמחתי, כי בארץ מי סופר אותי. במשך שנים לא קיבלתי פה כלום. גם אחרי שהופעתי ב'TLV', הדבר היחיד שקיבלתי היה פרסומת לקרמיקה, וגם לזה הגעתי דרך חבר".
לבית האח נכנס בלי להכיר את רוב המשתתפים, בתחושה שאין לו מה להפסיד. "אני יכול להיות מי שאני רוצה, להתנהג איך שאני רוצה ולהגיד מה שאני רוצה. הדיירים לא ידעו איך להגיב אלי ועשו שרירים, הפסד שלהם".
בתוך ימים אחדים הפך גורן לאור של הבית. השטותניקיות, האותנטיות, שמחת החיים, וגם הקוביות בבטן – לצד טוּב הלב והאכפתיות הפכו אותו לפייבוריט על פני כל מי שניסה לדכא אותו. גם בחוץ, הפער בין המראה החיצוני והנתונים הנדירים לבין חוסר הביטחון שהוא מפגין כמעט לא נתפס. "אחותי תמיד אומרת לי שאין קשר בין איך שאני נראה לבין האופי שלי", "הוא צוחק. היא אומרת שאני פשוט מוזר".
אתה אוהב את המראה שלך?
"כן, ואני מטפח את זה. זו לא רק טיקה".
אז מאיפה ההערכה העצמית הנמוכה?
"נראה לי שנתתי לכישלונות להגדיר אותי, והיו הרבה כישלונות. כשאתה גר באוטו, זה שם אותך ברצפה. גם אם פיזית אתה שורד, זה דופק אותך לכל החיים.
"נכון, אני לא מאלה שמאמינים בעצמם. תמיד התבדחו איתי שאני תימני שרוקד ברייקדאנס, ושאני חייב לאינסטגרם עוקבים, כי אני מבריח את כולם".
מתי בתוכנית הבנת שבחוץ אוהבים אותך?
"בהדחה שהמציאו, והודיעו לי שקיבלתי הכי הרבה קולות. זה היה שוק, כי אני לא בטוח בעצמי, וגם עכשיו, כשאני יושב פה, יש לי ספקות בעצמי. זה תמיד היה ככה, וכנראה גם לא ישתנה. הייתי מתעורר כל בוקר ומשנן מנטרות. אומר לעצמי, אלוהים רוצה בטובתי, ויהיה בסדר".
תאר לי את הדקות האחרונות בבית.
"בשום שלב לא חשבתי על ניצחון, כי היו שם כרישים. היה עדי, שהוא מוכר, ובן זיני, ושי עם הטלנובלה שהוא יצר סביב 'סגירת המעגל' שלו. היה נראה לי מאוד הגיוני שהוא ינצח, אבל הוא חסם את עצמו, ולדעתי זה מה שהרס לו. נראה לך הגיוני שחודש וחצי לא יעלה חיוך? לא הגיוני.
"אבל כשישבתי איתו בסוף, הייתי בטוח שזה שלו. יותר מזה: כל שבוע שהייתי מועמד להדחה. הייתי מוכן כבר ללכת הביתה, וחשבתי על המפגש שלי עם המשפחה".
יש לך הסבר למה בחרו דווקא בך?
"אולי כי לא שיחקתי את המשחק, אולי כי לא היה לי מה להפסיד, אולי כי לא נגררתי למריבות, לרכילות ולאסטרטגיה, ואולי כי באמת אין לי אגו".
כמה הודעות היו לך בטלפון?
"זה מטורף. במונית בדרך לפגישה הזאת נהג המונית העלה על הקו את הגננת שלי תמי, שסיפרה לי שהיא צופה בי עם הנכדים שלה".
מה הלאה?
"אמשיך לעשות את המוזיקה שלי להופעות, שילוב של היפ הופ וראפ. לא מיינסטרים. אני אוהב להופיע, ואם תבוא הצעה טובה לעשות מוזיקה, ריקודים, קמפיין – אני שמח".
למעריצות שקוראות עכשיו: אתה פנוי?
״לגמרי".
נשים מתחילות איתך?
"כן, בעיקר באינסטגרם. אבל שם זה לא רציני. שולחות לי סמיילי עם הלשון בחוץ, או שאהבו אותי איפשהו. מזל שאין לי חבילת גלישה עכשיו".
אז אתה לא נענה להן?
"לפעמים כן".
