האגדה של ROUTE 66 עלולה בקרוב להיעלם: עתידו של בגדאד קפה (Bagdad Cafe), נקודת עצירה פופולרית לאורך "כביש האם" האגדי של אמריקה, תלוי ועומד על בלימה — בעקבות סגירת המטבח של בית הקפה ומותו של מייסדו.
בהשראת הסרט בעל אותו שם משנת 1987, אנדראה פרואט (Andrea Pruett) פתחה את המסעדה בניוברי ספרינגס (Newberry Springs) בשנת 1995. סרט הקאלט הקלאסי עוקב אחר תיירת גרמנייה (מריאן זגברכט) שמייסדת בית קפה באזור לאחר שהיא מוצאת את עצמה תקועה שם. BEUS, העצירה המיוחדת, השוכנת במבנה בצורת האות A על כביש 66 (שחוגג השנה 100 שנה להיווסדו), מעוטרת מבפנים ומבחוץ בדגלים, בולים, לוחיות רישוי וחולצות טריקו מכל רחבי העולם.
אך העסק נפגע קשה עקב סגרי תקופת המגפה — ומעולם לא התאושש לגמרי. "אנחנו לא מקבלים מקומיים, ואנחנו לא מבשלים שום אוכל כרגע," אמר מארק ברדלי, מנהל בית הקפה, ל-לוס אנג'לס טיימס. "אבל אנחנו בהחלט על המפה כדי שיראו אותנו… יש כאן קסם שמתרחש."
בית הקפה חגג את הסרט הגרמני הפופולרי, איכסן מזכרת רבות ושמר על שיר הנושא של הסרט, "Calling You", מתנגן בג'וּקְבּוֹקְס. פרואט, שהלכה לעולמה בגיל 85 מוקדם יותר השנה, הייתה ידועה בקבלת הפנים החמימה שלה לאורחים. "כשהאנשים נכנסו, זה היה כמו במאי שאומר 'אקשן!'" סיפר נכדה של פרואט, גרג לנדרס, ל-טיימס. "היא פשוט הייתה ניגשת ישר ומקבלת את פני האנשים, אומרת להם להתיישב ועונה על השאלות שלהם."
הבגדאד קפה זכה לביקורים של פנים מפורסמות רבות, כולל הנסיך אלברט ממונקו ורנה זלווגר, שדיברה על ביקור בבית הקפה בהופעה בתוכנית "The Tonight Show". בשנת 2023, בגדאד קפה כמעט נהרס — גגו קרס תחת משקל הסערות הקשורות לסופה הטרופית הילארי. יותר מ-25,000 דולר גויסו באמצעות קמפיין מקוון לתיקונים באותה תקופה.
סרט תיעודי של הבמאית הצרפתית לאה דה קרמו (Leá De Carmo) על שנותיה האחרונות של פרואט, בשם "שומרת הבגדאד" ("The Keeper of Bagdad"), יצא לאור השנה. "דבר אחד שהיא לעולם לא שכחה היה בית הקפה," אמרה דה קרמו ל-טיימס. "היא תמיד ישרה לדעת היכן היא וכי זה המקום שבו רצתה להיות."
מאט פארס, אחד ה-Caretaker של בית הקפה, אמר שהמקום מקבל עד שלושה אוטובוסים של תיירים ביום טוב. ולמרות שהמטבח סגור, בית הקפה עדיין מקבל מבקרים המעוניינים לצלם תמונות ולקנות מזכרות. משפחתה של פרואט אומרת שהם עדיין "מנסים להבין" את עתידו של בית הקפה בעקבות מותה. "אתה לא יכול ליצור מחדש דבר כזה," אמר פארקר ל-טיימס. "אנחנו רק השומרים שלו. זה מוזיאון וכנסייה, במובן מסוים, עם כל הדברים האלה. גברת פרואט באמת התמקדה בהגנה עליו, בהגנה על הדברים של האנשים האלה — על החותם שלהם."
